מהו חופש

אפרת10511

New member
מהו חופש


האם באמת אנחנו בחופש להיות

מי מונע מאיתנו להיות חופשיים

הסתכלתי אתמול על נכדי:
מבטים חוקרים,
חיוכים ממזריים נסוכים על פניהם.
הם לא פחדו ליפול ולא עשו עניין מזה.
נראה שהעבר לא מטריד אותם גם לא העתיד

פעוט בין שנה מבטא את מה שהוא מבין ומרגיש.
הוא מגיע לעולם מלא באהבה ויודע לתת ולקלוט אהבה, להתנהג ולהגיב בחופשיות.
מה קורה לנו למה כל כך התרחקו מהתחושות ומהתנהלות של הגיל הכול כך מוקדם של הילדותנו
 
נגעתי בשאלה הזו, והפתרון: ספר.

הילדות שלי היתה ילדות קשה של חוסר משווע, סיפרתי איך לאחי ולי היה זוג סנדלים אחד שנעלנו בתורנות והשני הלך יחף, לפעמים לא היה אוכל בבית והאמא למדה מהבדואיות של קוסקוס-טבעון להכין קציצות של חובייזה ולחם מבלוטים ותה מצמחים.

אבל כשהתחלתי לעיין בתמונות, אלפי תמונות שהיו שמורות אצל אחי, לקראת כתיבת הספר על חיי, שבתה את לבי תמונה אחת שסימלה את מה שאנחנו הרגשנו בהיותנו ילדים, והחלטתי לפני כן לכתוב ספר על ילדותי, והוא נקרא....."ימים מאושרים".

התמונה היתה שלי (מאיר) ובת דודי (מאירה) שהיינו תאומי נפש, עומדים ילדים וצוחקים בכל פה.....
ההיבט שלנו על החיים היה אחר משל ההורים, ואמנם היינו בחוסר גדול אבל כילדים היינו מאושרים ופעמים רבות יצאנו לשחק ביערות והאמא לא דאגה שנרעב, תמיד ידענו לאכול ממה שיש בשטח.

אכן, "ימים מאושרים".

 

הדסהש1

New member
אוו הזכרת לי נשכחות..גם אימי וחמותי ז"ל

היו עושות מאכלים מחובייזה...לגבי לבוש מעבירים אחד לשני...
את הנעליים אם היו לוחצות היו פותחים לפנים כדי שהאצבע תצא החוצא...
ולא קונים לכולם רק למי שבאמת זקוק..וזה היה טראומטי...
שהיו לי רק 3 בנות קטנות..הייתי מפנקת אותן ללא צורך.גם אם הן לא ניו זקוקות לנעליים...אחר כך שגדלו ונולדה עוד בת...קניתי רק למי שצריכה...לקח זמן והן ידעו כי אין יותר לכולם..................
 
זה הזמן להזכר בגלגולו של מעיל / קדיה מולודובסקה


של מעיל / קדיה מולודובסקי

החיט עוסק בחיט
וילדים לו מלוא הבית
חיל רב, ברוך השם,
ותינוק בחיק האם.


כאן המעשה נפתח -
לא בגדי לבן וצח.
מעשה במעיל של חורף
בעל סדק צר מערף.


הוי תפרו מעיל של חורף
בעל סדק צר מערף,
לבחור גדליהו גוץ
שיהיה לו חם בחוץ.


רץ גדליהו בו שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.


אך גדל גדליהו קטן,
והמעיל לוחץ במותן.


קם יריד בבית ! מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?!
קצת גדל גדליהו קטן,
והמעיל לוחץ במותן!
מה עושים? חסל! אין עזר!
רץ במעיל שמריהו לייזר.


רץ בו לייזרקה שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.


פעם הוא הרים ידיים -
נתפקעו השרווליים!


קם יריד בבית ! מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?!
לייזרקה הרים ידיים
והקץ לשרוולים!


מה עושים? נו, מילא, מילא,
שבמעיל תרוץ כבר בילה.


בילה רצה בו שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.


פעם בילה מתכופפת…
הבטנה, הוי, מתעופפת!
קם יריד בבית ! מה פה?
איזו מין צרה צרורה פה?!
בילה רגע מתכופפת -
הבטנה כבר מתעופפת?


ופוסקת החבריה:
שבמעיל תרוץ כבר חיה!


חיה רצה בו שנתיים,
והמעיל - זהב פרווים !
עוד שנה - המעיל כאילו
עוד יותר יפה אפילו.


ופתאום, אימה ופחד,
חיה באה מתיפחת,
בדמעות על הריסים -
היא אבדה את הכיסים!


רועמים כולם כרעם:
חיה, תתביישי הפעם!
מה זה? איך זה כך עושים?
איך זנ מאבדים כיסים?


את המעיל בדרך-ארץ
אז לבש יחיאל פרץ.

פרץ, פרץ, זהו לץ!
מטפס מעץ על עץ,
מחלל בחלילים
לכלבים וחתולים,


ומרגיז את הבריות
ומקבל מכות טריות,
מילל, שורק, נובח,
בקיצור - בחור שמח.


נו, ובכן בדרך ארץ
את המעיל לבש לו פרץ.


ובאותו היום בשתיים
הוא תלש את השוליים
ושבעה חמש בערך
חור גדול נקב בברך.


וברגע האחרון
הביאו בלי צוארון
וסידר בו חור מול חור,
מפנים ומאחור!


מביטים כולם בפחד,
רועמים כולם ביחד:
איזה בגד לתפארת,
איזה מן מעיל-אדרת!
האזיני, ארץ ארץ,
מה עשה בו זה השרץ!


פעם פרץ, - לא טפש, -
בא ערם, ומעיל לא יש…


מביטים כולם בפחד,
רועמים כולם ביחד:
פרץ! תיש! סיח! כרכשתא!
אי המעיל אשר לבשת?


אז ענה להם הנער
לשון חדה כתער:


צד ימין אני מסרתי
לחתול אשר זכרתי,
חלק שמאל אני שלחתי
לחתול אשר שכחתי.


והיתר - חור מול חור -
תקבלו לפי התור.
 

יוליקה

Member
מנהל
אור, החזרת אותי לגן חובה

היינו רק 3 שנים בארץ.... ולמדתי כבר בגן את השיר בעל פה... דקלמתי להורי... והם חשבו שאני מדברת ג'יבריש
 

מינהר

New member
אור, השיר משעשע. אז כתבו כמו שצריך בחרוזים.

אני לא הכרתי את השיר הזה. אנחנו שרנו בערוגת הגינה. ביאליק? קן לציפור. ו- רכבת ארוכה. את זה שרים עד היום.
 
למעלה