לקחת אחריות = להתמודד
לקחת אחריות זה להתמודד עם בעיה, בלי לקרוא לבעיה "אני פויה", "אני לא שווה", "אני בעיה". הרבה פעמים, כשאנשים מזהים את עצמם עם בעיה, הם נוטים להאשים את עצמם בבעיה, אם משום שקשה להם להכיר בבעיה, ואם משום שגדול עליהם התיק להתמודד עם הבעיה, לחיות איתה או לפתור אותה. האשמה עצמית היא פתרון שמונע ממך להתמודד: אם אתה אשם, רשע ופויה, אין ממך ציפיות לתקן... בלאו הכי אינך מצליח בשום דבר, מלבד בליצור בעיות ולהיכנס לתוכן... אדם צריך לצאת מהנחה שהוא לא "פויה" ו"נו-נו-נו"! מהסיבה הפשוטה, שגם אם הוא היה כזה לפני רגע (לשיטתו או לשיטתם של אחרים), הוא תמיד יכול ללחוץ על כפתור ולהפסיק להיות כזה ולהתחיל להיות "ילד טוב". לדוגמא: אדם אמר מילה לא יפה לחברו, בחוסר רגישות. הוא יכול להאשים את עצמו שהוא לא בן אדם, ולהתייאש מעצמו, ולחילופין הוא יכול לרמות את עצמו ולהחליט שהוא אמר מילים מאד יפות, ומי אומר שבכלל זה פוגע? - זה לא נקרא להתמודד. להתמודד זה להחליט שחוסר הרגישות נבעה מטעות אנושית, לשנות כיוון ולגשת לחבר, שבוודאי נפגע, להצטער על הדברים ולהסביר את הנסיבות - כלומר, לתקן את הנזק. לפיכך, למעשה - להאשים את עצמך זה בדיוק ההיפך מלקחת אחריות! עוד כיוון - אם אדם מוצא את עצמו מזיק לעצמו בהתנהגות כפייתית (מקיא את האוכל, פוצע את עצמו) או מזיק לזולתו בהתפרצויות זעם לדוגמא, ולמרות שהחליט שהוא מפסיק להיות "פויה" הוא מוצא את עצמו שוב ושוב חוזר על התנהגותו ללא שליטה - הוא צריך להבין שהוא לא רשע חסר תקנה, אלא מוגבל באופן שהתנהגותו שולטת על החלטותיו הראציונליות, ועליו להתמודד עם מוגבלותו, ולרכוש לעצמו כסאות גלגלים ואביזרי עזר בהתאם לצורכי המוגבלות. רכישה סבלנית ועקבית של אביזרי העזר (כלומר, הבנת המוגבלות ולמידת הכלים שעוזרים לחיות איתה או לחילופין להיפטר ממנה) - זו התמודדות. האשמה עצמית זה הציפיה הדמיונית לנס השינוי העצמי שיקרה מרגע זה והלאה, ללא צורך להתאמץ בשום כיוון.
