L e s t a t
New member
מהו שטניזם
זהו מאמר שכתבתי בנוגע לשטניזם, עבור כל אלו הצמאים למידע בנושא, מי ייתן ובינתיים ירווה צמאונכם. ------------------------------------------------------------ מהו שטניזם במשך שנים רבות שמענו סיפורים על חבר´ה שמתאספים בבתי קברות במטרה לשחוט חתולים תמימים ולשתות את דמם ולסגוד לשטן. באותה הזדמנות גם ללבוש רק בגדים שחורים וללכת עם ניטים ואיפור כבד על העיניים וגם, איך לא, שרשרת ענקית של כוכב מחומש הפוך. לא מזמן גם אירע מקרה דומה בארצנו שהגיע לחדשות ורצוי להבהיר כמה דברים בנוגע לנושא עצמו. ובכן, מאמרים אלו נכתבו במטרה לפזר מהערפל שאפף את הנושא ולנפץ כמה מיתוסים בנוגע לשטניזם. מאמר זה מהווה את הפתיחה לסדרת המאמרים בנושא השטניזם שתכיל הסבר על הפילוסופיה השטנית, שיטת המאגיה השטנית ותקציר היסטוריה של כנסיית השטן. בכדי לקרוא סדרת מאמרים זו, רצוי להצטייד בצלב כסוף, שרשרת של שום, סקרנות וקצת אומץ. הדת השטנית ישנם סוגים של שטניזם? מינים של שטניזם? לא. השטניזם שאני כותב עליו כעת, הופיע בצורה אחת בלבד לאורך ההיסטוריה והוא נקרא בפי רבים – שטניזם עפ"י לה-ויי או שטניזם לה-וייניסטי, על שם אנטון שאנדור לה-ויי, מייסד ארגון "כנסיית השטן", ארגון המשמש כגוף המייצג של השטניזם (עפ"י לה-ויי, כמובן). אולם, שטניסטים לא מכנים את עצמם "שטניסטים לווינסטים" או "שטניסטים עפ"י לה-ויי" אלא – שטניסטים. משום שכנסיית השטן הוא הארגון הרשמי (והחוקי) הראשון שלא רק נתן הגדרה לשטניזם אלא גם הקים אותו כדת (שלא לדבר, על כדת המוכרת בחוק ובצבא האמריקני). אבל מה זה בעצם? "לה-ויי לא מאמין באלוהים או בשטן והדת השטנית שלו היא פארודיה על הנצרות עם מנת מאגיה כבדה" – הוושינגטון פוסט, 23 בפברואר 1986. לה-ויי פיתח פילוסופיה הנקראת "הפילוסופיה השטנית", פילוסופיה זו מבוססת על הפילוסופיה של ניטשה, איין ראנד והדעות האישיות של לה-ויי שהושפעו במיוחד מגישתה של ארה"ב בתקופת נעוריו, מלחמת העולם השנייה. פילוסופיה זו היא הבסיס לדת ההדוניסטית שלה-ויי יצר, הסובבת סביב האגו של האינדבדואל ובהחלט מראה השפעה מגישות מערביות מודרניות. פילוסופיה זו דוגלת באהבת תענוגות הבשר והתכחשות לרוחניות. השטניזם כדת קם עם כנסיית השטן באפריל של 1966, בארה"ב. הפילוסופיה של הארגון משכה אליו מאות אנשים ועם השנים גם אלפים, בינהם היו גם מפורסמים כמו סמי דיוויס ג´וניור וג´יין מנספילד ובשלב מאוחר יותר גם מרילין מנסון. איפה השטן בכל זה?! בראיון שנערך עם לה-ויי בעיתון "הוושינגטון פוסט", לה-ויי אומר: "השטן הוא סמל ותו לא, הוא מסמל את אהבתנו לתענוגות הבשר והתכחשותנו לישוע הצלוב". לה-ויי מציג פילוסופיה הדוחה אמונה דתית בישויות עליונות, אלים והשטן כישות אמיתית ומרושעת שיש לסגוד לה. בספרו הראשון של לה-ויי בנושא השטניזם, "The Satanic Bible", לה-ויי כותב: "שטניסטים לא מאמינים בשטן כבישות אנתרופומורפית"; "השטן מייצג הפוכה לכל הדתות". גם בטקסים שטניים (עליהם ארחיב מאוחר יותר במאמר נפרד המתרכז בשיטת המאגיה השטנית), הקריאה לשטן היא בעצם סימבוליזציה לקריאה לאגו. "העצמי", כאמור, הוא המרכז של השטניזם. בשביל השטניסט, השטן הוא דימוי, סמל, הארכטייפ של המורד והיריב של הדת. ניפוץ מיתוסים פופולארים בנוגע לשטניזם בשנות השמונים, צצה לה תופעה הנקראת "Satanic Panic", הפאניקה השטנית. מדפי חנויות ספרים בארה"ב, נעשו גדושים ממש בספרים המדברים על תופעה בשם "התעללות טקסית". דהיינו, מקרים בהם נעשים מעשים פליליים שונים במסגרת טקסים פגניים ושטניים (ולרוב הסופרים מערבבים בין השניים, לרוב בכוונה תחילה). הספרים סיפרו סיפורים על אנשים שחוו התעללות טקסית מצד שטניסטים ופגנים, הספרים דיברו על אנשים שהכריחו אותם לשחוט חתולים ולשתות את דמם או בחורות שנאנסו על מזבחות שונים. ברגע שסיפור על התעללות טקסית נתגלה, האצבע הופנתה ישר אל כנסיית השטן ואל קבוצות פגניות מודרניות. מאוחר יותר, נתגלה כי הרבה ספרים כאלה היו רמאות והסופרים הם בסך הכל שמרנים שניסו לצמצם את תופעת "העידן החדש". ב1992, חוקר של האף בי איי, קנת לנינג, הוציא מסמך שסיכם את המרדף אחר האמת בפרשות "התעללויות הטקסיות" וכל הפאניקה השטנית. נאמר במסמך: "במשך כשמונה השנים האחרונות, אכיפת החוק האמריקנית חקרה בתוקף את ההצהרות וההאשמות של קורבנות התעללות טקסית. אין כל ראיה, או ראיה מספקת, למנת חלקן של ההאשמות והטענות הנוגעות לקורבן אדם וקונספירציות שטניות מאורגנות". הדבר דומה לרקע הספר "פטיש המכשפות" שנכתב בימי-הביניים על ידי שלושה נזירים גרמניים במטרה להוקיע את הכישוף כרשע ועבודת השטן. אולם לא הכל טוב ויפה, באמצע שנות השבעים חבר בכנסיית השטן בשם מייקל אקווינו עזב את הכנסייה בעקבות וויכוחים עם לה-ויי והקים ארגון משלו – "מקדש סת´", אקווינו הואשם לא פעם בעבירות פליליות שונות וככל הנראה גם באמת ביצע אותן. כמו כן, קיימים מספר ארגונים וקבוצות פסאודו-שטניים אחרים כמו "כנסיית השטן הראשונה" שמרבים לגנוב חומרים (כגון גרפיקות וחומר כתוב) מהאתר של כנסיית השטן, לפרסם ספרות שטנית ללא רשות ולהוציא דיבה נגד כנסיית השטן (וזה בעצם, כמעט כל מה שהם עושים). עוד נוסיף ונזכיר כי בשטניזם אין דבר המעודד רצח, אונס או גניבה – להפך, לה-ויי פרסם בספריו טקסט בשם "אחד-עשרה החוקים השטניים של האדמה" ובו נרשמו חוקים מסוימים הנוגדים עבירות פליליות, למשל: "5. אל תבצע התקדמות מינית אם לא ניתן לך סימן הזיווג" – ב"סימן הזיווג" הכוונה לדברים הרגילים שמרמזים שהצד השני מעוניין באקט מיני כלשהו, אין מדובר בסימנים אזוטריים מיוחדים. "6. אל תיקח את מה שלא שייך לך אלא אם כן הדבר הוא נטל לאדם שהדבר שייך לו". "9. אל תפגע בילדים קטנים". "אל תהרוג חיות לא-אנושיות אלא אם כן הותקפת או בשביל מאכל". כמו כן, הפילוסופיה השטנית מכילה את המשפט "עשה לאחרים כשם שהם עושים לך". הפילוסופיה מעודדת "התרכזות בעניינים שלך" ואי-התערבות מיותרת ב"צלחות של אנשים אחרים". שטניסטים לא דוגלים בלהתחיל מריבות אלא בלסיים אותן. לסיום, מדובר בדת (ופילוסופיה) הדוניסטית מערבית לחלוטין, הדוגלת בדאגה של אדם לעצמו ויקיריו. מי שרוצה לדעת עוד, יכול להתחיל באחד משני מקומות: 1. לקרוא באתר הרשמי של כנסיית השטן: http://www.churchofsatan.com 2. לרכוש את הספר "The Satanic Bible" מאת אנטון שאנדור לה-ויי. ניתן להשיגו באמזון. נ.ב אני רוצה להזכיר כי כל עותק אלקטרוני של הספר "The Satanic Bible" הנו בלתי חוקי ויש ליידע את כנסיית השטן על קיומו תוך מסירת הכתובת של האתר ממנו נלקח הספר. אף על פי שלה-ויי כבר נפטר, על הספר עדיין יש זכויות יוצרים.
זהו מאמר שכתבתי בנוגע לשטניזם, עבור כל אלו הצמאים למידע בנושא, מי ייתן ובינתיים ירווה צמאונכם. ------------------------------------------------------------ מהו שטניזם במשך שנים רבות שמענו סיפורים על חבר´ה שמתאספים בבתי קברות במטרה לשחוט חתולים תמימים ולשתות את דמם ולסגוד לשטן. באותה הזדמנות גם ללבוש רק בגדים שחורים וללכת עם ניטים ואיפור כבד על העיניים וגם, איך לא, שרשרת ענקית של כוכב מחומש הפוך. לא מזמן גם אירע מקרה דומה בארצנו שהגיע לחדשות ורצוי להבהיר כמה דברים בנוגע לנושא עצמו. ובכן, מאמרים אלו נכתבו במטרה לפזר מהערפל שאפף את הנושא ולנפץ כמה מיתוסים בנוגע לשטניזם. מאמר זה מהווה את הפתיחה לסדרת המאמרים בנושא השטניזם שתכיל הסבר על הפילוסופיה השטנית, שיטת המאגיה השטנית ותקציר היסטוריה של כנסיית השטן. בכדי לקרוא סדרת מאמרים זו, רצוי להצטייד בצלב כסוף, שרשרת של שום, סקרנות וקצת אומץ. הדת השטנית ישנם סוגים של שטניזם? מינים של שטניזם? לא. השטניזם שאני כותב עליו כעת, הופיע בצורה אחת בלבד לאורך ההיסטוריה והוא נקרא בפי רבים – שטניזם עפ"י לה-ויי או שטניזם לה-וייניסטי, על שם אנטון שאנדור לה-ויי, מייסד ארגון "כנסיית השטן", ארגון המשמש כגוף המייצג של השטניזם (עפ"י לה-ויי, כמובן). אולם, שטניסטים לא מכנים את עצמם "שטניסטים לווינסטים" או "שטניסטים עפ"י לה-ויי" אלא – שטניסטים. משום שכנסיית השטן הוא הארגון הרשמי (והחוקי) הראשון שלא רק נתן הגדרה לשטניזם אלא גם הקים אותו כדת (שלא לדבר, על כדת המוכרת בחוק ובצבא האמריקני). אבל מה זה בעצם? "לה-ויי לא מאמין באלוהים או בשטן והדת השטנית שלו היא פארודיה על הנצרות עם מנת מאגיה כבדה" – הוושינגטון פוסט, 23 בפברואר 1986. לה-ויי פיתח פילוסופיה הנקראת "הפילוסופיה השטנית", פילוסופיה זו מבוססת על הפילוסופיה של ניטשה, איין ראנד והדעות האישיות של לה-ויי שהושפעו במיוחד מגישתה של ארה"ב בתקופת נעוריו, מלחמת העולם השנייה. פילוסופיה זו היא הבסיס לדת ההדוניסטית שלה-ויי יצר, הסובבת סביב האגו של האינדבדואל ובהחלט מראה השפעה מגישות מערביות מודרניות. פילוסופיה זו דוגלת באהבת תענוגות הבשר והתכחשות לרוחניות. השטניזם כדת קם עם כנסיית השטן באפריל של 1966, בארה"ב. הפילוסופיה של הארגון משכה אליו מאות אנשים ועם השנים גם אלפים, בינהם היו גם מפורסמים כמו סמי דיוויס ג´וניור וג´יין מנספילד ובשלב מאוחר יותר גם מרילין מנסון. איפה השטן בכל זה?! בראיון שנערך עם לה-ויי בעיתון "הוושינגטון פוסט", לה-ויי אומר: "השטן הוא סמל ותו לא, הוא מסמל את אהבתנו לתענוגות הבשר והתכחשותנו לישוע הצלוב". לה-ויי מציג פילוסופיה הדוחה אמונה דתית בישויות עליונות, אלים והשטן כישות אמיתית ומרושעת שיש לסגוד לה. בספרו הראשון של לה-ויי בנושא השטניזם, "The Satanic Bible", לה-ויי כותב: "שטניסטים לא מאמינים בשטן כבישות אנתרופומורפית"; "השטן מייצג הפוכה לכל הדתות". גם בטקסים שטניים (עליהם ארחיב מאוחר יותר במאמר נפרד המתרכז בשיטת המאגיה השטנית), הקריאה לשטן היא בעצם סימבוליזציה לקריאה לאגו. "העצמי", כאמור, הוא המרכז של השטניזם. בשביל השטניסט, השטן הוא דימוי, סמל, הארכטייפ של המורד והיריב של הדת. ניפוץ מיתוסים פופולארים בנוגע לשטניזם בשנות השמונים, צצה לה תופעה הנקראת "Satanic Panic", הפאניקה השטנית. מדפי חנויות ספרים בארה"ב, נעשו גדושים ממש בספרים המדברים על תופעה בשם "התעללות טקסית". דהיינו, מקרים בהם נעשים מעשים פליליים שונים במסגרת טקסים פגניים ושטניים (ולרוב הסופרים מערבבים בין השניים, לרוב בכוונה תחילה). הספרים סיפרו סיפורים על אנשים שחוו התעללות טקסית מצד שטניסטים ופגנים, הספרים דיברו על אנשים שהכריחו אותם לשחוט חתולים ולשתות את דמם או בחורות שנאנסו על מזבחות שונים. ברגע שסיפור על התעללות טקסית נתגלה, האצבע הופנתה ישר אל כנסיית השטן ואל קבוצות פגניות מודרניות. מאוחר יותר, נתגלה כי הרבה ספרים כאלה היו רמאות והסופרים הם בסך הכל שמרנים שניסו לצמצם את תופעת "העידן החדש". ב1992, חוקר של האף בי איי, קנת לנינג, הוציא מסמך שסיכם את המרדף אחר האמת בפרשות "התעללויות הטקסיות" וכל הפאניקה השטנית. נאמר במסמך: "במשך כשמונה השנים האחרונות, אכיפת החוק האמריקנית חקרה בתוקף את ההצהרות וההאשמות של קורבנות התעללות טקסית. אין כל ראיה, או ראיה מספקת, למנת חלקן של ההאשמות והטענות הנוגעות לקורבן אדם וקונספירציות שטניות מאורגנות". הדבר דומה לרקע הספר "פטיש המכשפות" שנכתב בימי-הביניים על ידי שלושה נזירים גרמניים במטרה להוקיע את הכישוף כרשע ועבודת השטן. אולם לא הכל טוב ויפה, באמצע שנות השבעים חבר בכנסיית השטן בשם מייקל אקווינו עזב את הכנסייה בעקבות וויכוחים עם לה-ויי והקים ארגון משלו – "מקדש סת´", אקווינו הואשם לא פעם בעבירות פליליות שונות וככל הנראה גם באמת ביצע אותן. כמו כן, קיימים מספר ארגונים וקבוצות פסאודו-שטניים אחרים כמו "כנסיית השטן הראשונה" שמרבים לגנוב חומרים (כגון גרפיקות וחומר כתוב) מהאתר של כנסיית השטן, לפרסם ספרות שטנית ללא רשות ולהוציא דיבה נגד כנסיית השטן (וזה בעצם, כמעט כל מה שהם עושים). עוד נוסיף ונזכיר כי בשטניזם אין דבר המעודד רצח, אונס או גניבה – להפך, לה-ויי פרסם בספריו טקסט בשם "אחד-עשרה החוקים השטניים של האדמה" ובו נרשמו חוקים מסוימים הנוגדים עבירות פליליות, למשל: "5. אל תבצע התקדמות מינית אם לא ניתן לך סימן הזיווג" – ב"סימן הזיווג" הכוונה לדברים הרגילים שמרמזים שהצד השני מעוניין באקט מיני כלשהו, אין מדובר בסימנים אזוטריים מיוחדים. "6. אל תיקח את מה שלא שייך לך אלא אם כן הדבר הוא נטל לאדם שהדבר שייך לו". "9. אל תפגע בילדים קטנים". "אל תהרוג חיות לא-אנושיות אלא אם כן הותקפת או בשביל מאכל". כמו כן, הפילוסופיה השטנית מכילה את המשפט "עשה לאחרים כשם שהם עושים לך". הפילוסופיה מעודדת "התרכזות בעניינים שלך" ואי-התערבות מיותרת ב"צלחות של אנשים אחרים". שטניסטים לא דוגלים בלהתחיל מריבות אלא בלסיים אותן. לסיום, מדובר בדת (ופילוסופיה) הדוניסטית מערבית לחלוטין, הדוגלת בדאגה של אדם לעצמו ויקיריו. מי שרוצה לדעת עוד, יכול להתחיל באחד משני מקומות: 1. לקרוא באתר הרשמי של כנסיית השטן: http://www.churchofsatan.com 2. לרכוש את הספר "The Satanic Bible" מאת אנטון שאנדור לה-ויי. ניתן להשיגו באמזון. נ.ב אני רוצה להזכיר כי כל עותק אלקטרוני של הספר "The Satanic Bible" הנו בלתי חוקי ויש ליידע את כנסיית השטן על קיומו תוך מסירת הכתובת של האתר ממנו נלקח הספר. אף על פי שלה-ויי כבר נפטר, על הספר עדיין יש זכויות יוצרים.
