מהיכן באמת בא הכוח להמשיך ?!
גיבור , זה מה שאני . גבר חסון ובוגר , נראה טוב , בחור טוב , בתחילת החיים האקדמיים שלי , הכל עולה על המסלול הנכון . איך הגעתי לפה ? עם כוחות רבים ורצון טוב . סיפור חיי הוא לא עוד סיפור שגרתי , הוא כאב ראש , הוא סרט טרגי , סרט שמתחיל לרוץ כל פעם שאני עוצם את העיניים ולא מסכים להסתיים כאשר אני פותח אותם . אך אם הגעתי לכאן לספר לכם את "הסרט" , כנראה שאני באמת גיבור . גבירותיי ורבותיי , תחזיקו את הכסאות , תמקמו את הפוקפורן , אנחנו יוצאים למסע ארור ושחור. הסרט - מתחיל ! חושך , מוזיקת טראנס ברקע , מאות אם לא אלפי בני נוער קורעים את הרחבה ורוקדים עד צאת נשמתם . יצאתי לסמטה מאחורה , לדבר בפלאפון קצת בשקט , לברוח שנייה מהבאלגן . אבל פתאום מתוך השחור , הם הגיעו . שליחי השטן בכבודם ובעצמם , שלושה בחורים בוגרים אשר חמושים בסכינים . הם התקרבו אליי , תפסו אותי וגררו אותי הצידה . אני , נער בן 15 , נאנסתי . עד היום אני זוכר את צחוקם , את "הכיף" שהם עשו , חי את הסיוט הזה כל יום ויום ושואל את עצמי למה לעזאזל זה הגיע לי . לאחר מכן חיי נהרסו , לא חזרתי להיות אותו בן אדם , הפכתי להיות בובה שותקת , בובה שלא מדברת . פנים באדמה , רועד ללא הפסק ומגמגם . אוי אתם לא תאמינו כמה פעם חשבתי כל יום על להחזיר את חיי לאלוהים , ואוי אתם לא תאמינו כמה כעסתי עליו . ואוי אוי אתם לא תאמינו כמה איחלתי להם מוות , מוות אכזרי . אני נותרתי עם הטראומה , והם עם ה"כיף" . השנים עברו ואני המשכתי לשתוק , אך התחלתי לצאת מהקליפה לאט לאט , נכנסתי לקשרים ארוכי טווח , התחלתי לחיות כמו שצריך ... ואז ? בום . הגיל הוא 18 , בדיוק סיימתי בית ספר , לפני גיוס לצבא . קורס חובלים , שיא הגאווה . לצידי הייתה בחורונת שווה ומדהימה , בת 23 , כל החברים קינאו . אבל מה ? אני במבחן , אני במבחן לעזאזל . אני זוכר את הבכי של המשפחה , של אמא , של אבא . זוכר את הרופא יוצא מהחדר החשוך אי שם במרתפי בית החולים ליד חדר ה MRI המאיים ובפיו הבשורה המרה . יש לי , בחור שמתנדב לעזרת הזולת , לא מקלל , עדין ורגיש , עוד אפיזודה בסרט הרע הזה - גידול מוחי . מאיפה שואבים את הכוח ? למה לי זה מגיע ? למה אני צריך לעבור את כל החרא הזה כאשר אנשים רעים נהנים מתענוגות החיים ? לי זה לא הגיע . עברתי גהנום , עברתי ניתוח גדול , אך עם המון תקווה בלב . עברתי המון בחיי , זה צריך להיות קטן עליי , זה חייב להיות קטן עליי . יודעים מה ? זה באמת היה קטן עליי , צחקתי למוות בפנים , עברתי גם את זה. עברתי יותר מדיי בחיי מאשר למות מאיזה גידול מזדרגג . אך שוב , חיי קיבלו תפנית . אבל בניגוד לטראומה הקודמת - לתפנית שונה . הרגשתי מלך העולם , שהכל קטן עליי ... עברתי בכל מדורי הגהנום ואני עדיין עומד על שני רגליי , ממשש בשני ידיי ורואה בשני עיניי . יודעים מה ? אני יודע שאלוהים מכין לי עוד פרק , עוד חלק של כאבים וצער , ואני ברוב הסדאסטיות רק מחכה לזה . אלוהים , מצטער להודיע לך , באמת שמצטער - אותי אתה לא תצליח לשבור . תודה על ההקשבה , כולי רועד כרגע מההתרגשות ודמעות ממלאות את עיניי . חוץ מלזוגתי , לא סיפרתי את החלק הראשון בסיפור לאף אחד . זה חנק אותי מבפנים . חברים , אל תשברו לעולם . תסתכלו קדימה ותמשיכו הלאה . לילה טוב
גיבור , זה מה שאני . גבר חסון ובוגר , נראה טוב , בחור טוב , בתחילת החיים האקדמיים שלי , הכל עולה על המסלול הנכון . איך הגעתי לפה ? עם כוחות רבים ורצון טוב . סיפור חיי הוא לא עוד סיפור שגרתי , הוא כאב ראש , הוא סרט טרגי , סרט שמתחיל לרוץ כל פעם שאני עוצם את העיניים ולא מסכים להסתיים כאשר אני פותח אותם . אך אם הגעתי לכאן לספר לכם את "הסרט" , כנראה שאני באמת גיבור . גבירותיי ורבותיי , תחזיקו את הכסאות , תמקמו את הפוקפורן , אנחנו יוצאים למסע ארור ושחור. הסרט - מתחיל ! חושך , מוזיקת טראנס ברקע , מאות אם לא אלפי בני נוער קורעים את הרחבה ורוקדים עד צאת נשמתם . יצאתי לסמטה מאחורה , לדבר בפלאפון קצת בשקט , לברוח שנייה מהבאלגן . אבל פתאום מתוך השחור , הם הגיעו . שליחי השטן בכבודם ובעצמם , שלושה בחורים בוגרים אשר חמושים בסכינים . הם התקרבו אליי , תפסו אותי וגררו אותי הצידה . אני , נער בן 15 , נאנסתי . עד היום אני זוכר את צחוקם , את "הכיף" שהם עשו , חי את הסיוט הזה כל יום ויום ושואל את עצמי למה לעזאזל זה הגיע לי . לאחר מכן חיי נהרסו , לא חזרתי להיות אותו בן אדם , הפכתי להיות בובה שותקת , בובה שלא מדברת . פנים באדמה , רועד ללא הפסק ומגמגם . אוי אתם לא תאמינו כמה פעם חשבתי כל יום על להחזיר את חיי לאלוהים , ואוי אתם לא תאמינו כמה כעסתי עליו . ואוי אוי אתם לא תאמינו כמה איחלתי להם מוות , מוות אכזרי . אני נותרתי עם הטראומה , והם עם ה"כיף" . השנים עברו ואני המשכתי לשתוק , אך התחלתי לצאת מהקליפה לאט לאט , נכנסתי לקשרים ארוכי טווח , התחלתי לחיות כמו שצריך ... ואז ? בום . הגיל הוא 18 , בדיוק סיימתי בית ספר , לפני גיוס לצבא . קורס חובלים , שיא הגאווה . לצידי הייתה בחורונת שווה ומדהימה , בת 23 , כל החברים קינאו . אבל מה ? אני במבחן , אני במבחן לעזאזל . אני זוכר את הבכי של המשפחה , של אמא , של אבא . זוכר את הרופא יוצא מהחדר החשוך אי שם במרתפי בית החולים ליד חדר ה MRI המאיים ובפיו הבשורה המרה . יש לי , בחור שמתנדב לעזרת הזולת , לא מקלל , עדין ורגיש , עוד אפיזודה בסרט הרע הזה - גידול מוחי . מאיפה שואבים את הכוח ? למה לי זה מגיע ? למה אני צריך לעבור את כל החרא הזה כאשר אנשים רעים נהנים מתענוגות החיים ? לי זה לא הגיע . עברתי גהנום , עברתי ניתוח גדול , אך עם המון תקווה בלב . עברתי המון בחיי , זה צריך להיות קטן עליי , זה חייב להיות קטן עליי . יודעים מה ? זה באמת היה קטן עליי , צחקתי למוות בפנים , עברתי גם את זה. עברתי יותר מדיי בחיי מאשר למות מאיזה גידול מזדרגג . אך שוב , חיי קיבלו תפנית . אבל בניגוד לטראומה הקודמת - לתפנית שונה . הרגשתי מלך העולם , שהכל קטן עליי ... עברתי בכל מדורי הגהנום ואני עדיין עומד על שני רגליי , ממשש בשני ידיי ורואה בשני עיניי . יודעים מה ? אני יודע שאלוהים מכין לי עוד פרק , עוד חלק של כאבים וצער , ואני ברוב הסדאסטיות רק מחכה לזה . אלוהים , מצטער להודיע לך , באמת שמצטער - אותי אתה לא תצליח לשבור . תודה על ההקשבה , כולי רועד כרגע מההתרגשות ודמעות ממלאות את עיניי . חוץ מלזוגתי , לא סיפרתי את החלק הראשון בסיפור לאף אחד . זה חנק אותי מבפנים . חברים , אל תשברו לעולם . תסתכלו קדימה ותמשיכו הלאה . לילה טוב
