כאשר אני חושבת על המונח
אנטליגנציה רגשית, אני מנסה שלא להכנס לפילוסופיה ופסיכולוגיה. למזלנו, היום יודעים להבדיל בין אנטליגנציה שכלית, לרגשית, למוסיקלית, למתמטית, למוטורית וכו'. מכאן, אני מסתכלת על היום יום שלי, ומתבוננת ביכולת שלי להרגיש. כלומר, לזהות איזה רגש עולה בי, לקרוא לו בשמו ומה אני עושה עם הרגש שעולה בי. איך אני מבטאת אותו בפני עצמי, ובפני אחרים. בעקבות התקשורת המקרבת, למדתי להבין מתי ולמה עולה רגש מסוים, והיום, במקום להעלב או להתאכזב או לכעוס וכו', אני מוצאת את הצורך שלא התמלא ופועלת למלא אותו. בעיני, זהו שיפור האנטליגנציה הרגשית. לנושא זה אני גם מיחסת רגשות שמתבססים על ארועים מן העבר. התמודדות עם רגשות אלה והבנה למה הם הופיעו ולה הם עדין כאן, הביאה אותי למצב בו היום אני יותר נקיה מחסימות ומדברים שמעכבים אותי. כל אלה, מציבים אותי היום במקום יותר חזק להתמודדות יום יומית. זוהי בשבילי האנטליגנצה הרגשית. אשמח לשמוע עוד רעיונות ודעות.