מהי האמונה הדתית?

[iricky]

מהי האמונה הדתית?

1. "מעולם לא אמרתי ש"האמונה הדתית נובעת מהכרת ה' כמצוי אמת", אלא אמרתי שהכרת ה' כמצוי אמת היא היא האמונה הדתית שממנה מתחייב שבמציאותו של האדם אין משמעות אלא לעבודת ה'".
2. " "קבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות" אינה מסקנה הנובעת מן האמונה, אלא היא היא האמונה עצמה".

א. כיצד שני פסוקים אלה, הלקוחים משער האמונה שבספר המכתבים של ליבוביץ, מתישבים זה עם זה? לפי הפסוק הראשון - האמונה הדתית היא הכרה כלשהי (הכרת ה' כמצוי אמת) המובילה למעשה כלשהו (עבודת ה' המתגלמת בקבלת עול מלכות שמים ועול תורה ומצוות). לפי הפסוק השני - המעשה אינו בא בעקבות האמונה אלא הוא הוא האמונה עצמה.
ב. מה כבר ההבדל הגדול בין ההיגד ש"האמונה הדתית נובעת מהכרת ה' כמצוי אמת" ובין ההיגד "הכרת ה' כמצוי אמת היא היא האמונה הדתית"? למה ליבוביץ דוחה בתוקף את ההיגד הראשון ונוקט רק בהיגד השני? הרי בין כך ובין כך מתגלמת האמונה הדתית בהכרת ה' כמצוי אמת שהוא היחיד שאותו ראוי לעבוד, או בניסוח אחר, שעבודתו היא הדבר היחיד שיש לו משמעות במציאותו של האדם.

יש מישהו שיכול ומוכן להשיב?

 

[אמי ר]

הוא דוחה בתוקף

על מנת שלא יעלה על הדעת כמו שהצגת, שישנה הכרת ה' לבדה מחוץ לעבודת ה'.

שלא יבוא מישהו ויאמר שהוא מכיר את ה' אבל אינו עושה דבר בקשר לזה.

בשורה הראשונה לפי המשפט הראשון ישנה הכרת ה' ואז באה האמונה הדתית [כלומר קיום מצוות?] .
לפי המשפט השני הכרת ה' והאמונה הם היינו הך ומתחייב ממנה קיום המצוות. לא נובע ממנה, לא מגיע אחרי שיש אותה, לא מובל על ידה, אלא מתחייב. כלומר אם אין אנו רואים קיום מצוות לבטח אין שם גם הכרת ה'.

השורה השניה מחזקת את הדברים לעיל.

זה גם עונה לך על א' שם השתמשת ב'מובילה למעשה' במקום 'מחייבת מעשה' ואז אין בעיה בהמשך.

כראוי הצגת את הציטוט המלא בשורה הראשונה. שמתי לב שבב' השמטת את החלק השני של הציטוט. בכל מקום שבו יש רמז לגבי מה שרשמתי בתחילת דבריי, אתה מיד תקבל דחייה מצידו של ל'. כדי להדגיש את הכלל: אין משמעות לאמונה אם אינה מחייבת מעשה.

ייצוג נאמן של ההבדל הגדול תוכל למצוא בדבריו של Louis ck:

I have lots of beliefs and I live by none of them

 

[iricky]

אממממממ-יר

חבל על דגולין ואינן משתכחין

יש אמת גדולה בדבריך, כרגיל, ועם זאת אני סבור שהפעם לא קלעת ממש במטרה. שני טעמים לסברה זו:
1. לא דקת בניסוחו של ליבוביץ ב(1). ליבוביץ לא כתב שמהכרת השם כמצוי אמת מתחייב קיום המצוות, אלא מתחייב שבמציאותו של האדם אין משמעות לעבודת השם בקיום המצוות. "משמעות" אינה עניין שבמעשה אלא בהכרה, בתודעה. כלומר, לפנינו הכרה אחת - ה' כמציאו אמת - המחייבת הכרה נוספת - שבמציאותו של האדם אין משמעות אלא לעבודת ה'. אין כאן היגד שהכרה מסוימת מחייבת מעשה מסוים, כדבריך.
לפיכך מה שכתבת שכוונת ל' להוציא מליבו של מישהו שאין משמעות לאמונה ללא מעשה המצוות היא אמנם נכונה, אבל היא אינה משתמעת מדחיית הניסוח הראשון ונקיטת השני, אלא היא משתמעת דווקא מצירוף של שני הפסוקים שהבאתי. כלומר, בדבריך יש תשובה לשאלה א ולא לשאלה ב, כפי שהצגת את הדברים. שני הפסוקים הללו אינם סותרים זה את זה, כפי שמשתמע מן השאלה, אלא משלימים זה את זה. הייתי מנסח את זה כך: הכרת ה' כמציאות אמת ללא קיום המצוות היא הכרה ריקה (כמשתמע מן הציטוט היפה שהבאת בסוף). ומעשה המצוות ללא הכרת ה' כמציאות אמת הוא מעשה עיוור. רק הצירוף של השניים הוא הוא האמונה.

2. נמצא שכל דבריך עוסקים בעצם בתשובה לשאלה א, ואילו שאלה ב נותרה ללא מענה.

 

[iricky]

אין משמעות *אלא* לעבודת השם

 

[יחיאב]

מה שצורם לליבוביץ

בהיגד "האמונה הדתית נובעת מהכרת ה' כמצוי אמת", שמשתמע ממנו שיש בהכרה כלשהי להביא לידי הכרעה ערכית. ולכן היה חשוב לו לתקן, שההכרה הזו היא פרי ההכרעה הערכית ולמצער היא-היא ההכרעה הערכית.

 

[iricky]

"משום ש...

אין אני מכיר דרכים לאמונה אלא רק את האמונה עצמה. הניסוח "דרכים לאמונה" עשוי להתפרש כביטוי לדעה שהאמונה היא מסקנה המתחייבת מנתונים מסויימים של המציאות שאותה תופס האדם החושב - המציאות הטבעית, או ההיסטורית, או התודעתית -, ושמשום כך ניתן להביא אדם לידי מסקנה זו ע"י הצגת נתונים אלה לפניו וע"י ניתוחם הרעיוני. ואילו אני אינני רואה באמונה הדתית מסקנה שהאדם מסיק אלא הכרעה ערכית שהוא מכריע..." ('קריאת שמע').

"אין לאמונה אלא ביסוס דתי, אין לה ביסוס פילוסופי; אין האדם מגיע להכרת אלוהים - וממנה לקיום המצוות - משום שהוא יודע משהו על השמים והארץ וכל צבאם, על הטבע וההיסטוריה, ומאמונה זאת באלוהים הוא מגיע למצוות. אילו היה הדבר כן, היה נמצא יש שמעבר ומחוץ לאמונה באלוהים, והוא המביא אותו לאמונה באלוהים.
לרמב"ם אין אמת אלא אלוהים עצמו, "אין עוד מלבדו"; לכן לא ייתכן שיהיה דבר מחוץ להכרת אלוהים שיביא להכרת אלוהים. לכן הוא קובע: "ידיעת דבר זה היא מצוות עשה" - היא אינה קודמת לקבלת מצוות ה' או תנאי לקבלתן, אלא היא עצמה מרכיב של המצווה הדתית והמרכיב העיקרי שלה - אנכי ה' אלוהיך (אמונתו של הרמב"ם - ידיעת האל כמצווה).

גם אתה חשבת על זה?

בזה נענו שתי השאלות.

 

[יחיאב]

זה באריכות מה שכתבתי.

 

[iricky]

אמת ויציב