איסור התניה לרעת הצרכן
1. "התניה" פירושה: קביעת תנאים.
2. התקנה שציינת, תקנה 21 ל
תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר מכירה), מורה, כי "אין להתנות על הוראות תקנות אלו, אלא לטובת הצרכן". לדוגמה, בתקנה 1 נקבעה תקופת אחריות של שנה אחת. על כן, לפי תקנה 21, מותר לקבוע בהסכם בין עוסק לצרכן תקופת אחריות ארוכה יותר, אך לא קצרה יותר.
3. לכאורה, תקנה 21 מיותרת נוכח סעיף 36 ל
חוק הגנת הצרכן הקובע, כי "הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד" (הביטוי "חוק זה", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק, כולל גם את התקנות שהותקנו על-פיו). אמנם לפי הניסוח תקנה 21 חדה יותר מסעיף 36 לחוק, משום שהיא אוסרת את עצם ההתניה לרעת הצרכן (ולא רק קובעת שהיא בטלה), אך משלא נקבע מה דינו של מפר האיסור, לא ברור לי מה הועילו חכמים בתקנתם, ולא מצאתי פסיקה או פרוטוקול דיון של ועדת הכנסת שיבהירו. לשם השוואה: בתקנות אחרות, המבוססות על חוק הגנת הצרכן, למשל
תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), אין איסור דומה.
