מהי חברות?
הסיפור שלי וודאי קרה להרבה, ואולי לא להמון אבל לפחות כמה הכל התחיל בחופש הגדול כשנסעתי לבקר חברת ילדות שנתיים לא התראינו והיינו כמו אחיות פעם גם עכשיו אבל במשך שנתיים המון קורה ואני מתכוונת המון. היא השתנתה לא ידעתי אם לטובה או לרעה הגעתי אליה ולא ידעתי שהחופש הזה אני אגלה מהי משמעות החברות, החבר שלי כל שבוע עשה לי הרצאות שחברים תמיד נשארים ביחד.. הגעתי אליה עם המון מצב רוח טוב ושכחתי מהחברים שלי רק שהם לא שכחו ממני,הם אוהבים אותי ודואגים לי. ביום רביעי הגעתי אליה וגיליתי שהיא ידידה מאוד טובה של הבחור שאני דלוקה (יותר נכון הייתי), היא הציעה לי ללכת לטייל והסכמתי. טיילנו בכל העיר (העיר שאני גרה בה מאוד קטנה) ואז פגשנו אותם (אותו ושני החברים שתמיד הלכו אתו) הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה דברנו ואז היינו בדרך לביתה של החברה (לנתי אצלה) קבענו חמישתנולהפיגש מחר. וכך הכל התחיל חשבתי אם לספר לו על ההדלקות שלי אך פחדתי מתשובה שלילית, ולא רק היה לי חבר שאהב אותי שהיה מוכן לעשות בשבילי הכל ואני וויתרתי על זה, הייתי טפשה ומניאקית בסוף דברתי אתו וגילתי שהוא מרגיש אותו הדבר שמחתי התרגשתי היה נהדר להרגיש שאני רצויה, התנשקנו הנשיקה אני זוכרת אותה היא הייתה נהדרת מתוקה ומאוד אסורה הייתה מסיבה בעיר באנו כזוג, וכולם מכירים את החבר שלי השמועות הגיעו אליו הוא כעס, מאוד כעס ובצדק, כול הידידים שלי עשו עליי חרם ולא דברו אתי עד ששמעו שהלכתי מכות אותו אחד שנשארתי אתו כי חשבתי שהוא באמת אוהב אותי, גרם לכך שאני אלך מכות הוא לכלך על מישהי ואמר שאני אשמה, הרגשתי כמו שאף פעם לא הרגשתי, מטומטמת ודפוקה שלא הקשבתי ללב, אבל לא כל כך אהבתי אותו (את החבר) השתנתי גם אני בחופש לרעה והחברה בכלל נהייתה זונה שכל העיר כבר השכיבה אותה הפסקתי להתסובב וחזרתי לחבר הישן כולם סלחו רק אחד לא יותר נכון אחת, אני. עכשיו אני החבר שלי אנחנו לא סופרים את המריבה וביחד שמונה חודשים. אז בפעם הבאה שאתם לא מרגישים שייכים לחברים שלכם תחשבו על זה שכשמישהו יעליב אתכם החברים שלכם יעמדו לצדכם.
הסיפור שלי וודאי קרה להרבה, ואולי לא להמון אבל לפחות כמה הכל התחיל בחופש הגדול כשנסעתי לבקר חברת ילדות שנתיים לא התראינו והיינו כמו אחיות פעם גם עכשיו אבל במשך שנתיים המון קורה ואני מתכוונת המון. היא השתנתה לא ידעתי אם לטובה או לרעה הגעתי אליה ולא ידעתי שהחופש הזה אני אגלה מהי משמעות החברות, החבר שלי כל שבוע עשה לי הרצאות שחברים תמיד נשארים ביחד.. הגעתי אליה עם המון מצב רוח טוב ושכחתי מהחברים שלי רק שהם לא שכחו ממני,הם אוהבים אותי ודואגים לי. ביום רביעי הגעתי אליה וגיליתי שהיא ידידה מאוד טובה של הבחור שאני דלוקה (יותר נכון הייתי), היא הציעה לי ללכת לטייל והסכמתי. טיילנו בכל העיר (העיר שאני גרה בה מאוד קטנה) ואז פגשנו אותם (אותו ושני החברים שתמיד הלכו אתו) הרגשתי את ליבי מחסיר פעימה דברנו ואז היינו בדרך לביתה של החברה (לנתי אצלה) קבענו חמישתנולהפיגש מחר. וכך הכל התחיל חשבתי אם לספר לו על ההדלקות שלי אך פחדתי מתשובה שלילית, ולא רק היה לי חבר שאהב אותי שהיה מוכן לעשות בשבילי הכל ואני וויתרתי על זה, הייתי טפשה ומניאקית בסוף דברתי אתו וגילתי שהוא מרגיש אותו הדבר שמחתי התרגשתי היה נהדר להרגיש שאני רצויה, התנשקנו הנשיקה אני זוכרת אותה היא הייתה נהדרת מתוקה ומאוד אסורה הייתה מסיבה בעיר באנו כזוג, וכולם מכירים את החבר שלי השמועות הגיעו אליו הוא כעס, מאוד כעס ובצדק, כול הידידים שלי עשו עליי חרם ולא דברו אתי עד ששמעו שהלכתי מכות אותו אחד שנשארתי אתו כי חשבתי שהוא באמת אוהב אותי, גרם לכך שאני אלך מכות הוא לכלך על מישהי ואמר שאני אשמה, הרגשתי כמו שאף פעם לא הרגשתי, מטומטמת ודפוקה שלא הקשבתי ללב, אבל לא כל כך אהבתי אותו (את החבר) השתנתי גם אני בחופש לרעה והחברה בכלל נהייתה זונה שכל העיר כבר השכיבה אותה הפסקתי להתסובב וחזרתי לחבר הישן כולם סלחו רק אחד לא יותר נכון אחת, אני. עכשיו אני החבר שלי אנחנו לא סופרים את המריבה וביחד שמונה חודשים. אז בפעם הבאה שאתם לא מרגישים שייכים לחברים שלכם תחשבו על זה שכשמישהו יעליב אתכם החברים שלכם יעמדו לצדכם.