מהי מובנות דיבור והבנת השפה העברית?

[תוכן-מקודם]

קרדיט תמונה FREEPIK

תקשורת מילולית מוצלחת מותנית בשליטתם של בני השיח בשפה המשותפת להם. קנט הגדיר לראשונה הגדרה מופשטת ותמציתית של מובנות דיבור והשפה העברית, בתור "המידה שבה המסר אליו התכוון הדובר משוחזר במלואו על-ידי המאזין". לליין ועמיתיה מסכימים עם ההגדרה אך בד בבד סוברים כי עליה להיות מלאה יותר ולכלול את המנגנונים המכניים-פיזיולוגיים שמשפיעים על מידת המובנות, קרי את מערכת הפקת הדיבור – אצל הדובר, ואת מערכת תפיסת הדיבור של המאזין.

אם כך, מובנות הדיבור והשפה העברית תלויה במאפייני הדובר והמאזין ובמכלול אינטראקציות ביניהם. קיימת קשת רחבה של סיבות (הפרעות, מצבים רפואיים או נפשיים, אך גם גורמים אישיותיים שאינם פתולוגיים) שעשויות להסביר מובנות דיבור והשפה העברית נמוכה – אצל שני בני השיח; אצל הדובר אלה הם מנגנונים האחראים על הפקת הקול אך גם מנגנוני עיבוד מוחי גבוה המארגנים את הדיבור. אצל המאזין אלו הם גם גורמים פיזיולוגיים (למשל: לקות שמיעה) אך גם גורמים תפיסתיים אשר הפרעה בהם בדרך כלל אינה מבוססת פתולוגיה אלא נובעת מפער פרשנות שנוצר בין המסר שהועבר על-ידי הדובר, בין מסרים שאינם מילוליים ומועברים באותה הסיטואציה ובין הלך הרוח ואישיותו של המאזין. יוצא מכך כי את הגורמים המשפיעים על מובנות הדיבור והשפה העברית ניתן לחלק לאורגניים לעומת סביבתיים, ולכאלה שניתן להצביע עליהם מפורשות לעומת גורמים שסיבתם אינה ברורה וכנראה אינה חד משמעית.

מסתמן פער בין ההגדרה התיאורטית של מובנות הדיבור והשפה העברית, אשר מחשיבה את הגורמים התלויים בדובר ובמאזין באותם המשקלים, לבין עם דוברים להם מובנות דיבור והשפה העברית נמוכה. מודל ה-ICF אשר ידון בהרחבה בהמשך הסקירה, מפריד את הגורמים הקשורים במאזין לאספקטים סביבתי ואנושי.

הדיבור הוא כלי מרכזי שעומד לרשותו של כל אדם על מנת שיוכל לקדם את צרכיו הבסיסיים: לבקש את מה שחיוני עבורו, ליצור קשרי ידידות, להביע את עצמו ועוד. בשל כך, במיוחד בגיל הרך המתאפיין בתלות מלאה במבוגרים שבסביבתו.

התפתחות טיפוסית של הדיבור בקרב ילדים עשויה לקדם אותם להשגתה של מובנות דיבור והשפה העברית טובה. סקירת הספרות תעבור עתה לדון במאפייני רכישת השפה הדבורה בילדים ובלקויות היגוי שעשויות להרע את מובנות הדיבור והשפה העברית.

התפתחות ורכישת היחידות הפונולוגיות בשפה העברית, וההבדלים מהשפה האנגלית​

הפונולוגיה היא תחום שפתי המאגד בתוכו מיומנויות ראשוניות ומוקדמות על פני הציר ההתפתחותי, שמהוות בסיס לרכישה של מיומנויות שפתיות נוספות בהמשך (בן דוד, 2015). הרכישה של היכולת להגות הגאים, קרי להפיק צלילים באמצעות מערכת הדיבור ולתפוס יחידות צליל מדוברות מפי אחרים – מתחילה בתהליכי למידה ספונטניים עוד בשנה הראשונה לחיים.

רכישת הסגמנטים הפונולוגיים, דרך שירותי תרגום מעברית לאנגלית, מתקיימת כתת-תהליך בהתפתחות השפה בגיל הרך, שלה מרכיבים שונים נוספים המעורבים אלה באלה, אך עיקרון המסומנות מקנה לרכישה ממד היררכי. לפי עיקרון זה, סגמנטים מסוימים נרכשים תחילה ואחרים בשלבים מאוחרים יותר. התופעה נובעת מכך שיחידות מסומנות הן קשות יותר להגייה ולתפיסה מיחידות. המסומנות מתווה הן את רכישת הסגמנטים והן את ההתפתחות ברובד הפרודי: מהיכולת להגות הברה יחידה ועד להגייה של ארבע הברות רצופות ויותר.

ניתן לסכם ולומר כי רכישת ההגאים היא תהליך מורכב, בעל הקשרים רבים. ניתן מצד אחד לאפיין בו שלבים מאורגנים היררכית, אך מצד שני שונות רבה מודגמת ברמת הפרט. התערבות וסיוע ברכישה כאשר הם נדרשים, מחייבים התבוננות ואבחון רב-הקשרי ברמת הפרט.

התפתחות הדיבור הטיפוסית בקרב ילדים בשפה העברית ובשפה האנגלית​

התפתחות טיפוסית בהיבטי השפה נתמכת על-ידי מחקרי נורמות . מדובר במחקרי חתך הנערכים על מספר גדול של משתתפים (ילדים). תוצאות המחקרים מלמדים על סדר הרכישה של היחידות הפונולוגיות ועל גיל הרכישה האופייני לכל יחידה. הממצאים קובעים טווחי גיל שבהם רכישתו של סגמנט היא טיפוסית, ועל סמך קביעה זו ניתן לאפיין ילד מסוים ברכישה טיפוסית או ברכישה לקויה. קריטריון השליטה הנהוג ברוב המחקרים הוא 90%. כלומר, טווח טיפוסי הוא הטווח שבו רכשו 90% מהילדים את הסגמנט או את היחידה הפרוזות.

ההתפתחות ומוכנות הילד לרכישת כישורי ההיגוי השונים היא בחלקה הגדול אוניברסלית, כלומר משותפת לילדי כל העולם. הגורם העיקרי אשר משתנה בין מקומות בהיבט זה הוא השפה המדוברת באותו המקום: שפת האם של הילד. כל שפה מאופיינת בהרכב אחר של שימושיות בהגאים מסומנים לעומת הגאים פחות מסומנים. יוצא מכך כי התפתחות טיפוסית יש למדוד גם באופן מקומי-אזורי.