מהי רוחניות?
מהי רוחניות? שאלה זו נשאלה לא אחת ותשובות רבות לה. בעיני הרוחניות ניתנת לחלוקה. חלק אחד בתוך הרוחניות כולל את שאלת הבריאה ואת קיומנו בה. החלק האחר כולל את עולמו הפנימי של האדם ביחס שבין עצמו לסביבה. החלק הראשון עלום לחלוטין אך פרוץ לאינספור הנחות ותאוריות. החלק השני מכיל בתוכו אינספור ישומים לשם פתוח ההבנה הרוחנית בתפיסת המציאות הנחווית. ברם האדם מערב בין שני החלקים והתרכובת זו מכבידה ומכשילה את ההבנה. מעבר להבנה קיים הצד המעשי, הצד החוויתי שאדם יכול לחוות ומתוכו להעריך את מהותו כאדם. האדם כיחידה נפרדת נתון להשפעות רוחניות ורגשיות רבות המהוות מרכיב גדול מאשיותו. השפעות אלו משפיעות על פועלו ואיכות חייו. אדם המפתח ראייה פנימית של ההשפעות ותוצריהן יכול בהחלט "להתמודד" עמן בהצלחה ולנהוג כרצונו. במחשבתו האדם כל יכול. הרגשות והתחושות מהווים לא אחת מחסום די גדול המונעים ממנו את חירות המחשבה וכל המשתמע מכך. אם ישכיל "להתבונן באלו כאילו נכתבו על לוח כתיבה, יוכל למחוק ולשנות כרצונו. אך אם "הדברים" נכתבים באש על רגשותיו ובסערה על רוחו, קשה יהיה לו להתמודד אתם. לכן חייב הוא להבחין "מהצד" ולצפות בכל תהליך המתהווה בו וגורם לו להגיב, להבחין בכל תגובה ולמצוא את הסיבה. בבסיס הדברים הסיבה כמניע לכל. תחילה על האדם להגדיר את עצמו, ולהבין את הגדרותיו שלו. האם הוא יצור חברתי אנושי האם אנושיותו תתקיים ללא החברה?- (ודאי שלו) יוצא מכך שהגדרת העצמיות הנה כוללת תוצרים סביבתיים שאין להתעלם מהם. הם אלו הגורמים "לעצובו הפנימי והחיצוני. עליו לדעת כיצד להתייחס לגורמים אלו והשפעתם בכדי לחולל שינוי מתוך מודעות. "הבריחה" אל עולם הרוח כחיפוש מוצא לתחלואיו מספקת לעיתים מענה בלבד ולא תמיד ניתן לדעת אם מענה זה הינו אמיתי או שקרי. לעומתה החיפוש אחר שאלות קיומו מובילות את האדם במידה שווה אל אותן תוצאות. רק נכונותו "להפריד" בין "הראייה" לבין "החוויה" תוכל לשקף אמיתות. ללא מחשבה נראה שהעולם (בהשאלה) דו ממדי כסרט מוקרן ללא קול וללא תרגום. ניתן להגיעו לרובד השלישי באמצעות רגש כאשר הגירוי החיצוני חזק דיו בכדי לעוררו. האם האדם המכיל רגשות לרוב מסוגל "לסבול" את כולם בשוויון מבלי שהדבר יפריע לתפקודו? לחוות טוב ורע (תחושות ורגשות) כחלק ממהותו ולהשלים עם ההשפעות? או שתמיד ינסה להבדיל בינהם ולמשוך אל הכיוון הרצוי לו?. האם הצורך לדעת ולהבים הם אכן צורך הנשמה, או שמא האדם מונע מכוחו של מנגנון ההישרדות הטמון בו שהפך את "פניו" בהתאמה לתקופתנו.. אם וכשר ידע האדם אם אלוהים או אין אלוהים מתוך ידיעה ולא מתוך אמונה, האם תכלית חייו ישתנו ?אם ידע שהדרך מסתיימת בסוף ימיו, האם ינהג אחרת, וינצל כל הזדמנות לשם הנאה מתענוגות החיים? האם מוסריותו תשתנה, האם תפיסתו הרוחנית? האדם נשאר ללא מענה, כל תפיסה דתית תורמת להתנהגות ערכית מסוימת, ומכאן נובעים ההבדלים. ערך האדם לטבע ולסובב אותו נאמד בתלותו בהם באופן ישיר. חוכמת חיים נקבעת לאורך זמן על פי תוצאותיה. חוכמה שיש בכוחה לשמר את הטבע מכילה מחשבה הנובעת מתוך חשש קיומי מוצדק. היצור היחידי המפר את איזון הבריאה הוא האדם עצמו, במו ידיו מקרב את קצו של הגזע האנושי. כלל השימור חל גם על עצמו, אך אין הוא משכיל תמיד להבחין בכך כיאות. המשאבים היחידים שאינם כלים הנם המשאבים הרוחניים, אך ערכם הממשי תלוי בהפקתם המעשית. כל תאוריה תשאר בגדר תאוריה אם אין אפשרות לממשה או לפחות להעזר בה. הישום הנו יחסי על פי האפשרות והצורך. האם ידע האדם מה יש להשיג באמצעות הרוחניות? האם דרך חיים נכונה יותר? אם כך מהי הדרך הנכונה?, ידוע שלכל אחד העדפות ותפיסות עולם משלו, אין תנאי החיים (הגשמיים) שווים לכולם, לכן יש להתחיל בחיפוש מתוך נקודת התחלה שוויונית אשר יעמדו בה כלל בני האדם. ושוב חוזרים לנקודת הבסיס שבני אדם שונים בזהותם העצמית (הנרכשת), על כן יש לזהות את יחסי הגומלין בזהות זו (רוח-נפש-גוף) ולמצוא את האיזון אשר יוביל לקיום בטוח ונאות במציאות חייו. בברכה אביר
מהי רוחניות? שאלה זו נשאלה לא אחת ותשובות רבות לה. בעיני הרוחניות ניתנת לחלוקה. חלק אחד בתוך הרוחניות כולל את שאלת הבריאה ואת קיומנו בה. החלק האחר כולל את עולמו הפנימי של האדם ביחס שבין עצמו לסביבה. החלק הראשון עלום לחלוטין אך פרוץ לאינספור הנחות ותאוריות. החלק השני מכיל בתוכו אינספור ישומים לשם פתוח ההבנה הרוחנית בתפיסת המציאות הנחווית. ברם האדם מערב בין שני החלקים והתרכובת זו מכבידה ומכשילה את ההבנה. מעבר להבנה קיים הצד המעשי, הצד החוויתי שאדם יכול לחוות ומתוכו להעריך את מהותו כאדם. האדם כיחידה נפרדת נתון להשפעות רוחניות ורגשיות רבות המהוות מרכיב גדול מאשיותו. השפעות אלו משפיעות על פועלו ואיכות חייו. אדם המפתח ראייה פנימית של ההשפעות ותוצריהן יכול בהחלט "להתמודד" עמן בהצלחה ולנהוג כרצונו. במחשבתו האדם כל יכול. הרגשות והתחושות מהווים לא אחת מחסום די גדול המונעים ממנו את חירות המחשבה וכל המשתמע מכך. אם ישכיל "להתבונן באלו כאילו נכתבו על לוח כתיבה, יוכל למחוק ולשנות כרצונו. אך אם "הדברים" נכתבים באש על רגשותיו ובסערה על רוחו, קשה יהיה לו להתמודד אתם. לכן חייב הוא להבחין "מהצד" ולצפות בכל תהליך המתהווה בו וגורם לו להגיב, להבחין בכל תגובה ולמצוא את הסיבה. בבסיס הדברים הסיבה כמניע לכל. תחילה על האדם להגדיר את עצמו, ולהבין את הגדרותיו שלו. האם הוא יצור חברתי אנושי האם אנושיותו תתקיים ללא החברה?- (ודאי שלו) יוצא מכך שהגדרת העצמיות הנה כוללת תוצרים סביבתיים שאין להתעלם מהם. הם אלו הגורמים "לעצובו הפנימי והחיצוני. עליו לדעת כיצד להתייחס לגורמים אלו והשפעתם בכדי לחולל שינוי מתוך מודעות. "הבריחה" אל עולם הרוח כחיפוש מוצא לתחלואיו מספקת לעיתים מענה בלבד ולא תמיד ניתן לדעת אם מענה זה הינו אמיתי או שקרי. לעומתה החיפוש אחר שאלות קיומו מובילות את האדם במידה שווה אל אותן תוצאות. רק נכונותו "להפריד" בין "הראייה" לבין "החוויה" תוכל לשקף אמיתות. ללא מחשבה נראה שהעולם (בהשאלה) דו ממדי כסרט מוקרן ללא קול וללא תרגום. ניתן להגיעו לרובד השלישי באמצעות רגש כאשר הגירוי החיצוני חזק דיו בכדי לעוררו. האם האדם המכיל רגשות לרוב מסוגל "לסבול" את כולם בשוויון מבלי שהדבר יפריע לתפקודו? לחוות טוב ורע (תחושות ורגשות) כחלק ממהותו ולהשלים עם ההשפעות? או שתמיד ינסה להבדיל בינהם ולמשוך אל הכיוון הרצוי לו?. האם הצורך לדעת ולהבים הם אכן צורך הנשמה, או שמא האדם מונע מכוחו של מנגנון ההישרדות הטמון בו שהפך את "פניו" בהתאמה לתקופתנו.. אם וכשר ידע האדם אם אלוהים או אין אלוהים מתוך ידיעה ולא מתוך אמונה, האם תכלית חייו ישתנו ?אם ידע שהדרך מסתיימת בסוף ימיו, האם ינהג אחרת, וינצל כל הזדמנות לשם הנאה מתענוגות החיים? האם מוסריותו תשתנה, האם תפיסתו הרוחנית? האדם נשאר ללא מענה, כל תפיסה דתית תורמת להתנהגות ערכית מסוימת, ומכאן נובעים ההבדלים. ערך האדם לטבע ולסובב אותו נאמד בתלותו בהם באופן ישיר. חוכמת חיים נקבעת לאורך זמן על פי תוצאותיה. חוכמה שיש בכוחה לשמר את הטבע מכילה מחשבה הנובעת מתוך חשש קיומי מוצדק. היצור היחידי המפר את איזון הבריאה הוא האדם עצמו, במו ידיו מקרב את קצו של הגזע האנושי. כלל השימור חל גם על עצמו, אך אין הוא משכיל תמיד להבחין בכך כיאות. המשאבים היחידים שאינם כלים הנם המשאבים הרוחניים, אך ערכם הממשי תלוי בהפקתם המעשית. כל תאוריה תשאר בגדר תאוריה אם אין אפשרות לממשה או לפחות להעזר בה. הישום הנו יחסי על פי האפשרות והצורך. האם ידע האדם מה יש להשיג באמצעות הרוחניות? האם דרך חיים נכונה יותר? אם כך מהי הדרך הנכונה?, ידוע שלכל אחד העדפות ותפיסות עולם משלו, אין תנאי החיים (הגשמיים) שווים לכולם, לכן יש להתחיל בחיפוש מתוך נקודת התחלה שוויונית אשר יעמדו בה כלל בני האדם. ושוב חוזרים לנקודת הבסיס שבני אדם שונים בזהותם העצמית (הנרכשת), על כן יש לזהות את יחסי הגומלין בזהות זו (רוח-נפש-גוף) ולמצוא את האיזון אשר יוביל לקיום בטוח ונאות במציאות חייו. בברכה אביר