מהלומה לנפש הגם ככה שבורה(טריגר)
אז ככה.....
בתפקיד הנפש הגם ככה שבורה: הנפש הדיכאונית שלי שמסרבת להחלים.
בתפקיד המהלומה: פרידה מאהבה ראשונה.
מובטלת כבר חודש..אחרי שפוטרתי בעקבות החוסר תפקוד שלי שכמובן נובע מהדיכאון והחרדה שמרוקנים אותי מבפנים וגורמים לי להיות "הזומבי" הזאת, זאת בלי הכוח,זאת בלי השאיפות,זאת שבקושי מדברת
זאת שלא מצליחה לקום בבוקר כי מפחדת מלהיות ערה והיא מפחדת להיות לבד ועם המחשבות שלה...אז כן,לא הצלחתי לתפקד בעבודה כי ררק רציתי לישון כל הזמן ופשוט להעלם ולא הצלחתי לזייף חיוך ולהיות נחמדה אז פיטרו אותי...שזה לא מה ששבר אותי כי זה היה חרא מקום ואנשים לא נחמדים ופשוט לא עשה לי טוב..מה ששבר אותי זה השהות שלי בבית והחוסר מעש והאי שינה בלילה והחוסר שינה ביום והפנים המאוכזבות של המשפחה הלא כלכך מתפקדת שלי שצריכה את התפקוד שלי וצריכה אותי חיה ולא חצי רקובה מבפנים...אבל כל זה ועם כל הדיכאון ועם כל המצב הקשה בבית ועם כל החרדה,כל זה לא שינה. כי היה לי אותה,ואני הייתי שלה והאופטמיות שלה חיזקה אותי ומילה אחת ממנה גרמה לי לרצות להיות חיה והאהבה שלי אליה ושלה אלי היו שווים את הכל והיא היתה הסיבה שלי לקום כל יום ולהמשיך...ולקוות..ואפילו העזתי לחייך איתה ולשמוח ולהיות מאוהבת...
אבל היא עזבה אותי,אמרה שהיא לא רואה את עצמה מחזיקה קשר עכשיו...ואני נשארתי,לבד,בוכה,בוכה מכאב,בוכה לעזרה,בוכה מצער ובוכה כי אין לי מה לעשות חוץ מלבכות...ואני שבורה,לא סתם שבורה,כאילו מישהי באה ודרכה על השברים שלי רק כדי לוודא שמזה אני לא אתרומם...
ואיך קמים עכשיו? איך יוצאים מפה? איך אני מגרדת את עצמי מהרצפה כשהרצון לחיות פשוט נגמר,כשאין בי כלום ואני מרוקנת וחלולה ומרוסקת
והרצון להרס עצמי בוער בי.ואני רק רוצה עזרה ושמישהו יהיה שם איתי...ועכשיו אני פשוט מפחדת...מהדקות והשעות והימים...ומתגעגעת לזאת שמילאה אותי שנתנה לי תקווה...
אז איך קמים עכשיו? איך חוזרים לחיות כשאת ריקה מבפנים...כשאין כוח יותר...כשפשוט...מרוסקים.
שמישהוא יגיד לי איך???
אז ככה.....
בתפקיד הנפש הגם ככה שבורה: הנפש הדיכאונית שלי שמסרבת להחלים.
בתפקיד המהלומה: פרידה מאהבה ראשונה.
מובטלת כבר חודש..אחרי שפוטרתי בעקבות החוסר תפקוד שלי שכמובן נובע מהדיכאון והחרדה שמרוקנים אותי מבפנים וגורמים לי להיות "הזומבי" הזאת, זאת בלי הכוח,זאת בלי השאיפות,זאת שבקושי מדברת
זאת שלא מצליחה לקום בבוקר כי מפחדת מלהיות ערה והיא מפחדת להיות לבד ועם המחשבות שלה...אז כן,לא הצלחתי לתפקד בעבודה כי ררק רציתי לישון כל הזמן ופשוט להעלם ולא הצלחתי לזייף חיוך ולהיות נחמדה אז פיטרו אותי...שזה לא מה ששבר אותי כי זה היה חרא מקום ואנשים לא נחמדים ופשוט לא עשה לי טוב..מה ששבר אותי זה השהות שלי בבית והחוסר מעש והאי שינה בלילה והחוסר שינה ביום והפנים המאוכזבות של המשפחה הלא כלכך מתפקדת שלי שצריכה את התפקוד שלי וצריכה אותי חיה ולא חצי רקובה מבפנים...אבל כל זה ועם כל הדיכאון ועם כל המצב הקשה בבית ועם כל החרדה,כל זה לא שינה. כי היה לי אותה,ואני הייתי שלה והאופטמיות שלה חיזקה אותי ומילה אחת ממנה גרמה לי לרצות להיות חיה והאהבה שלי אליה ושלה אלי היו שווים את הכל והיא היתה הסיבה שלי לקום כל יום ולהמשיך...ולקוות..ואפילו העזתי לחייך איתה ולשמוח ולהיות מאוהבת...
אבל היא עזבה אותי,אמרה שהיא לא רואה את עצמה מחזיקה קשר עכשיו...ואני נשארתי,לבד,בוכה,בוכה מכאב,בוכה לעזרה,בוכה מצער ובוכה כי אין לי מה לעשות חוץ מלבכות...ואני שבורה,לא סתם שבורה,כאילו מישהי באה ודרכה על השברים שלי רק כדי לוודא שמזה אני לא אתרומם...
ואיך קמים עכשיו? איך יוצאים מפה? איך אני מגרדת את עצמי מהרצפה כשהרצון לחיות פשוט נגמר,כשאין בי כלום ואני מרוקנת וחלולה ומרוסקת
והרצון להרס עצמי בוער בי.ואני רק רוצה עזרה ושמישהו יהיה שם איתי...ועכשיו אני פשוט מפחדת...מהדקות והשעות והימים...ומתגעגעת לזאת שמילאה אותי שנתנה לי תקווה...
אז איך קמים עכשיו? איך חוזרים לחיות כשאת ריקה מבפנים...כשאין כוח יותר...כשפשוט...מרוסקים.
שמישהוא יגיד לי איך???
