מהם המשפטים הכי מוזרים ששמעתם...

[Star_Dust]

מהם המשפטים הכי מוזרים ששמעתם...

ממנחמים נבוכים? לדוגמא שלושה דברים שאמרו לי אנשים שלא ידעו מה להגיד: 1. זה קשה, נכון?!? - לא האמת היא שזה נורא קל ופשוט 2. את חושבת עליו לפעמים? - חושבת?!? על מי?!? 3. אולי בסוף יגלו שהוא לא היה שם (המשפט נאמר לגבי הימצאותו של בעלי באיזור האסון חודש אחרי שהוא נעלם) - זו היתה הפעם היחידה שלא התאפקתי ועניתי אמרתי - אז אני חושבת שהוא כבר היה חוזר הביתה והיו עוד רבים כאלה... וכל מה שנותר לי להגיד זה שאני שמחה שאנשים עוד מסוגלים להעלות לי חיוך על הפרצוף בתקופה כל כך קשה. אני

 

[חצי-אורן]

יש דברים מוזרים יותר (ומביכים יותר)

לפני שבא עליי אסוני נהגתי לגדל את שערי (לפחות בחמש השנים האחרונות). בלילה בו נלקחה ממני נשמתי גילחתי את שערות ראשי במעין דחף מוזר ... במהלך השבעה פנה אליי אחד המנחמים (במקרה אחד ממנהלי החברה בה אני עובד) וכל מה שהוא מצא לנכון להגיד זה : דווקא מתאים לך קצר (???) וחבר רחוק שלי , שהוא מטבעו מעט מעופף, הגיע לביקור ביום הראשון של השבעה לאחר הלוויה ופנה אליי בעוד אני יושב על מזרון האבלים : אולי תעשה לי סיבוב בדירה, לא ביקרתי אצלך אף פעם (???) אנשים לא מוצאים לפעמים מה להגיד וזה מובן ... אבל יש מקרים שכדאי לשתוק...

 

[אחת מהצד]

סטארית..!

את! כן! את!.. את עם ההומור הרך והכואב והנוגע, חוט דק ונעים של ציניות מעודנת. שזור ביד כל כך רגישה. תודה לך על הפנינים. קוראת ומחייכת. מרוב עייפות קשה לי להיזכר עכשיו במשפטים שנכנסו לפנתאון הפרטי.אולי מחר יבוא לי. לילה טוב

 

[das3]

אכן משפטים מוזרים

לאנשים יש נטיה לומר משפטים מוזרים ואפילו טפשיים מאחר והם לא מכירים ומבינים את המצב בו אנחנו נמצאים. למי גם אמרו: " אין מה לעשות את צריכה לשכוח". את קולטת את זה. אמרו לי לשכוח. בחיי שאן גבול לטפשות. גם היא נאמרת ללא שום כוונה רעה. אל תתיחסי. das3

 

[tear]

das3 ,את מזכירה לי

משפט שנאמר לי ע"י אחד המכרים: "אין דבר, יעברו ימי השבעה והכל יעבור לך" בחיים לא אשכח מילים אלו, אינני יודעת איך בן אנוש יכול לאמר מילים כאלו. זה כבר מעבר לטיפשות או חוסר רגישות, זה לא אנושי...

 

[גריני]

פשוט לא ייאמן ../images/Emo46.gif

 

[נ.תהילה]

המשפט הכי מוזר-טיפשי שנאמר לי

מכוונה באמת טובה היה כזה: דברתי עם חברה טובה על איך שאני מרגישה די באריכות, על דברים שממש כאבו לי, ואחרי כל מה שאמרתי היא אמרה לי: אני לא חושבת שזה נכון לחברה הזאת שלי יש אחות אחת 3 שנים מעליה, אחות נוספת שהיא שנה וקצת מתחתיה (כמוהפרש הגילאים ביני ובין נאוה) ועוד אח קטן יותר. עם שתי האחיות היא ביחסים ממש טובים ולא פעם אני מוצאת את עצמי מסתכלת עליהן ו.... מקנאת

. וקצת כעסתי עליה שאחרי שסיפרתי לה דברים שלא קל לי לספר, זה מה שהיה לה להגיד לי. אבל אחרי כמה ימים טובים הבנתי אותה, ושמחתי בשמחתה שאין לה את הניסיון הזה שלפעמים עוזר (ולפעמים גם לא) להגיב "כמו שצריך". כמו שנכון.

 

[edn]

מעצבן וטיפשי

אצלי האחים שלי החליטו לעזור למוות להגיע מוקדם. (הבנתם נכון?) אז אמרו ועדיין אומרים מי ששומע על כך ולא ממני והכי נפגעתי כשזו הייתה חברה טובה שאחרי המון זמן סיפרתי לה מקווים שלא תעשי שטויות ודברים טפשיים או שפשוט אומרים זאת מפורש וזה ממש מעצבן מה נראה לכם שזה מדבק????? בגלל שהם עשו אז גם אני, לפעמים אני מתעלמת ולפעמים אני אומרת מחר אתם מוזמנים ל..... טוב אני לא קוראת את מה שכתבתי כי אני יודעת שלא אשלח זאת, (אני עוקבת אחרי הפורום הרבה זמן) ולא תמיד הדברים יוצאים בכתיבה כמו שאני רוצה אז מצטערת אם פגעתי או כל דבר אחר

 

[אחת מהצד]

edn יקרה

זה מרתיח. זה מעצבן. זה טיפשי. וזה בלשון המעטה. זה כל כך מטומטם שפשוט אין מה להגיד. וצריך הרבה בגרות להתעלם מזה או לקחת לצד של ההומור. גם אם הוא שחור. וגם אם הוא ציני. זו התגובה הכי בריאה שיש לדעתי. גם רציתי להגיד לך, שגם אצלי הדברים לא יוצאים בכתיבה כמו שאני רוצה. רק שהפסקתי לחשוב שזו סיבה לא לכתוב. תכתבי. פשוט תכתבי. גם בלי לקרוא את מה שאת כותבת. תלחצי שלח/י. וזהו. מה שלא נבין נשאל..

גדול וחם

 

[אוזן רגישה]

עדן, זוית ראיה קצת שונה ואחרת:

ראשית העזרה של אחייך היתה בראש ובראשונה לעצמם כפי שהם הבינו. למוות לצערי אף אחד מסתבר לא צריך לעזור, הוא שולט טוב "בחומר"! שנית אני מבינה את הפגיעה שלך, אין ספק שזה תגובה לא בוגרת. שלישית, הציניות שלך היא זו שמחזיקה אותך. רביעית הייתי שמחה לו היית קוראת מה שכתבת אחרי שהגבתי והיית רואה שאת אדם חזק ונהדר. ובסוף החביב סיפור קצר: לפני X זמן כמו אחייך עשתה מעשה כתבת רדיו מפורסמת. כל הארץ הזדעזעה וסיפרה את הסיפור העגום של המשפחה. כל אחד אמר שאי אפשר היה לעזור וכו´, גם משפטים שלא היה צריך להגיד. אז ככה אחרי שקראתי מה נכתב אמרתי: יאו, כמה שהבחורה הזו אמיצה. אמת אני לא מסכימה עם הדרך אבל, אני מבינה. וגם, חשוב לדעת שעד שלא נמצאים "בנעליים" של מישהו, אי אפשר להבין על מה הוא מדבר ו / או הוא מרגיש (האם מכאן בא המנהג להשליך נעלי מת ולא להעבירם כמו בגדים וחפצים אחרים?...).

 

[sad]

על אותה "כתבת מפורסמת"

כשמיכל ניב, השדרת המפורסת התאבדה, זה היה היום הכי קשה בחיי (בהתחשב בזה שכשאחי התאבד לא הרגשתי כלום כי הייתי באמצע המשבר באמצע ה"להרגיש " את הכל באמצע הכמעט לא לראות שיש שם אור בקצה המנהרה וכשמיכל ניב התאבדה אני הרגשתי שאני כמעט קורסת כאילו בהתאבדותה היא אמרה שזה לא עובר הכאב היום הזה ואני נבהלתי וחשבתי שהכאב האיום הבלתי אפשי הוא לתמיד ואי אפשר לעבור את זה ולא הוא לא לתמיד הוא בא לזמן ארוך ולאט לט נרגע וקיבל גוונים מעודנים ואני לא מבינה ואני לא חושבת שהיא אמיצה אני חושבת שכאב לה מאוד אני לא חושבת שאפשר להשתמש במילה אומץ כשמדובר בהתאבדות, רק ים של כאב ומעט מהרבה דברים אחרים,( אנוכיות, תוקפנות ןראייה צרה של העתיד)

 

[אוזן רגישה]

ואני חושרת על המשפטים שלי:

אני מבינה! אני חושבת שצריך אומץ! להבין אין משמעו להסכים! אומץ לא חייב להיות חיובי! עד שאדם לא נמצא בנעלי אחר הוא יכול לשער מה זה להיות שם! ולגבי האומץ, אומץ להיות אנוכי ולפתור משהו שיצר לנו גהנום בלתי נשלט. אמרו פעם שהתאבדות או "זה" , היא פתרון סופי לבעיה זמנית. לפעמים הבעיה היא זמנית ולא יודעים שזה כך... וזה להרגיש הקלה ושקט בידיעה שהאומץ יביא אותי לשם. אבל, זה מה שאני חושבת ומה שאני רואה ומרגישה. די כתבתי מדי.

 

[sad]

עדן

קודם כל טוב לפגוש אותך...שוב אני שמחה שאת כאן כן, מרגיז, אף אחד לא אמר לי משהו כזה בפרוש, אבל מאוד מבינה וחוץ מזה כשאנשים מדברים איתי על "זה" אני אומרת להם שהמילה היא "להתאבד" מה אם לא נגיד אותה זה לא יהיה מה שזה?

 

[edn]

sad

האמת היא אני גם לא נוהגת לומר.... אלא "זה" כי איפשהו פוחדת אולי מהמילה הזו אבל הכי הרבה מתביישת כי החברה מסתכלת על כך באופן שונה וגם המשפטים של "לא ראית, לא ידעת, איך יכול להיות" וגם כשאומרים משהו בסוג של אשמה ותוכחה ותאמיני לי אני לא צריכה משפטים כאלה אני מרגישה זאת מספיק לבד. ואם כבר משתמשים במילה הזו, מסתכלים עלי כאלו מה אני עשיתי, אף שלא אני עשיתי, אולי גרמתי טוב אני מתחילה לדבר שטויות אז ביי

 

[sad]

עדן חמודה

ההבדל בין אלו שאומרים על זה "זה" לבינך הוא שלך זה קרה אז מותר לך! האמת שגם להם מותר אבל אז שידעו שזה מעצים את תחושות המבוכה והבושה שבין כה וכה קיימות כשמדובר בהתאבדות כמה פעמים חשבתי ואמרתי שאם כבר מוות, אם היה חייב למות אי אפשר היה לסדר לי איזה קרב בלבנון, איזו הסתערות של גיבורים....שאחר"כ אוכל לדבר על זה וזה לא יהיה סוד ויכתבו לו על המצבה הצבאית שנפל במילוי תפקידו ולא נפל בעת שרותו... מכירה את כל התחושות ששאלות של אנשים מעלות ודווקא בגלל זה אני למדתי להשתמש בשם: התאבדות כי ככה אני לא צריכה להסתיר, וגם אם כל פעם שאני מספרת למישהו חדש, הלב שלי מחסיר פעימה אני מרגישה יותר שלמה מאשר כשאני מסתירה אין לי מה להסתיר ובכל זאת הדילמה הזו כל הזמן מתנהלת..

 

[edn]

sad

כתבת הרבה דברים שגם אני מרגישה אבל בקשר ללספר, אני פשוט נמנעת מכך כי למדתי שזה מבהיל אנשים וגורם להם להתרחק אז כבר אין דילמה

 

[sad]

חבל!

אני לא נתקלתי באנשים שהתרחקו בגלל זה (תגידי מה הם חשבו שזה מדבק?) אבל אני מתארת לעצמי שלגבי נאמרו מילים רבות שלא לאוזני.. אני לא מספרת ללא הבחנה ו"על הפגישה הראשונה" אני כן מספרת למי שיש לי קשר יציב, עם עומק מסוים כי אחרת אין פה הכרות אמיתית, אי אפשר להיות בקשר "ממש" ולא חבר לעבודה או חברה ללימודים.. כי זה חלק ממני לא רציתי אבל מי שאל אותי?

 

[edn]

sad ../images/Emo24.gif

למרות שזו הייתה שאלה רטורית, כן אנשים חושבים שזה מדבק אנשים חושבים שאם זה קרה גם אתה תעשה זאת אני זוכרת שקיבלתי מכתבים לשבעה, וכולם היו בסוף עם הסיומת "בבקשה אל תעשי שטויות" ועוד על מיני כאלה. ונכון זה חלק ממני, שכנראה עדיף לשכוח כלפי חוץ. אבל אולי יום אחד מי יודע ...

 

[נופשת]

משפטים..

כמובן שהכל מתוך ידיעה שכל משפט בא מהמקום הכי נבוך של האדם שעומד מולך, ואין לו אף מילה אחת הגיונית לומר, כולנו היינו שם, וכולנו נהייה שם.. ובכל זאת.. * תהי חזקה !(כאילו שיש למישהו ברירה) * מה זאת אומרת הכל בסדר ?! (ביום הגיוני , זה היה) * את חייבת להמשיך לחיות, בשביל הילדים.( יו. באמת? מה אתה סח ! ) * אי אפשר להמשיך להתאבל נצח.( ביום השנה ) * איך את יכולה להיות עם מישהו אחר? ( מותר לי. הרגתי את בעלי בשביל זה) * אי אפשר לצחוק על כל דבר . קשה לנו להיות איתך כשאת "שחורה" (אל תהיו , למי איכפת. בשבילי זה עובד. אני עדיין חיה לא?) *את חייבת לטפל בעצב הזה. חייבים להתקדם בחיים. יש דברים שצריך להשאיר מאחור ולשכוח.( אני בטיפול, נודניקים. לא עיסקכם מה קורה שם) * ואחד החביבים עלי : הזמן ינחם . יש עוד המון כאלו, אבל יצא לי נורא ארוך.. בארבע שנים שמעתי כל משפט בכל וורסיה אפשרית. הכי הרבה וארסיות יש משפט החביב עלי מכולם : אלוהים לא נותן אגוזים למי שאין לו שיניים. ואני בכלל לא קרועה על אגוזים ובוטנים. בשמחות

 

[מיכל@בר]

מדהים..... ובחלקו מוכר עד חיוך ...