זה רק פן אחד של העניין,
כלומר למצוא מעביד/מקום עבודה שיהיה סבלן ומבין לכל ענייני הילדודס - ואגב, מניסיון (עגום) גם כאשר הבוס/ים/ית/יות הורים לילדים זה לא ממש משנה! יצא לי לעבוד (כאמור) גם אצל בוסית שהיא אמא, ובאופן אישי מאוד העריכה והתפעלה מ-"סגנון" האבאהות שלי, אבל כשזה נגע לויתורים ולענייני עבודה - נאדה! אותו דבר כשעבדתי אצל בוס צעיר ממני עם יותר ילדים ממני, ויותר קטנים. ואגב - אני לא מאשים אותם! לצערי יכול להבין את הצד שלהם - כשהיו תקופות (לפעמים ארוכות) שהם הביאו הביתה פחות כסף ממה שהוציאו על המשכורת שלי! (אבל זה כבר סיפור אחר) אני מדבר על ההגדרות בחוק! לעובד מתחיל (עד חמש שנים) מגיעים עפ"י החוק 10 ימי חופש בשנה!!! (למי שעובד חמישה ימים בשבוע) עפ"י החוק ימי חול המועד הם יום עבודה מלא! אלא אם כן סוכם משהו אחר באופן פרטי בין העובד והמעביד. וימי מחלה עם כל הקטע של היום הראשון שלא נחשב, השני כך וכך אחוזים וכו' - מה ל'גיד?! שנהיה בריאים!!! בחישוב גס ימי החופשה שהורה זקוק להם בשביל לקיים שיגרת משפחה סבירה: החופשהגדול - יולי-אוגוסט: מינימום שבועיים (10 ימי עבודה) לימים המייגעים של סוף אוגוסט! (וזה בלי לדבר על זה שבחודשיים אלו, לא מעט עובדים (בעיקר עובדות) לא מכסים את עלות הקייטנות והתעסוקות לילדים!) בימי חול המועד בד"כ זה יוצא בממוצע איזה יומיים בכל חג (שאפשר לחבר עם סופ"ש ולעשות מש'ו אפקטיבי) עוד איזה 6 ימים! ועוד לא דיברתי על שאר החגים שבהם יש חופש מביצפר אבל נחשבים יום עבודה רגיל, איסרו חג ושאר ירקות - וכמובן - ימי שביתה, מחלות ילדים, מחלות (לא עלינו) שלנו עצמנו, וזה כולל להתעלם לגמרי מאיזה כמה ימים לברוח עם האישה לבד לאנשהו - בשביל לנוח באמת!!!
אם נתעלם מהחלק השני של המשפט: "אין לגיטימציה להיות 'הורה עובד' ובעיקר לא 'אמא עובדת' " הסיפור הזה באמת גרוטסקי! לא רק מחלות ילדים - בכלל כל עניין החופשות! בכל שנה נוצר מתח עם הבוס (גם אם זו בוסית אמא לילדים בעצמה!) סביב חופשות סוכות/חכוכה/פסח - וכמובן יולי-אוגוסט! לא הגיע הזמן לתקן ת'עיוות הזה??!!!