שני סיפורים מאוד לא עניינים הבאת
המקרה הראשון ממש... אין לי מילים, אני לא מבינה בכללי אנשים שמתנהגים בצורה כזאת ולא מסוגלים לתת את הכבוד המינימלי לאדם באשר הוא אדם, אבל במצב כזה הייתי מצפה מאותה לקוחה שתבין שהגזימה, ובטח שלא תמשיך עם התלונה שלה הלאה. וואו! זה אפילו יותר הזוי מאשר מקרה טיסת השוקולד.
לגבי המקרה שלך - באופן כללי סיטואציות כאלו נוטות לחרפן אותי, בתור מי שגדלה ביישוב קטן שהאנשים בו לפעמים נטו לשכוח שגם אם השכנים שלהם נותנים להם שירות בשעות מסוימות, המשמרת שלהם מסתיימת מתישהו ועל אחת כמה וכמה כמה שנים אחרי. אני במקומך הייתי עונה לאותו אדם שהוא טועה, ושמעולם לא עבדתי במקום הזה, ושהגיוני שאחרי 8 שנים הזיכרון שלו מטעה אותו, והייתי עונה את זה גם אם הייתי בטוחה לחלוטין שמדובר בי ובמוצר שמכרתי לו. בסיטואציה כזאת מי שאמור להיות מובך זה הוא ולא את, אם אחרי 8 שנים הוא עדיין מוטרד ממוצר שרכש ורואה לנכון לבוא בהאשמות למי שמכרה לו אותו... או שהחיים שלו ממש טובים או בדיוק ההפך.