רחוב רזיאל עמוס סיפורים
א. הרחוב מחולק לשניים:
1. משדרות איברהים פאשה (ירושלים) עד צומת רחוב הדואר הרחוב היה נקרא נג'יב בוסטרוס, על שמו של סוחר עשיר שבנה את רוב הבתים ברחוב שנחשב לרחוב הראשי היוצא מתוך העיר, והמלון של הווארד היה הבנין הראשון.
2. מצומת רחוב הדואר עד ככר השעון/הסוכנות (סאחנת-אל-דאוולה, ככר הממשלה) נקרא "איסקאנדר עוואד" על שמו של אלכסנדר הווארד איש מסחר חשוב באותם ימים ערבי מרוני שאינגלז את שמו. הבית היה מפואר ביותר ושימש כמלון ובחזית הבית פיסול נדיר מגולף בשיש.
השילוט המקורי של שני הרחובות עדיין מתנוסס על הבתים בשילוט שיש בצומת רחוב הדואר.
ב. חנות שניה דרומית לצומת יש מלבן בצבע בג' מעל הכניסה, אם נגרד בזהירות את הצבע, נמצא שכתוב שם שזהו משרד חברת הנסיעות "קוק" והמשרד בבעלות מאיר דיזנגוף...
ג. כשנכנסים לרזיאל מכיוון שדרות ירושלים בבנין מצד שמאל שלט מחליד ועליו כתוב:"אסקורציונה ג'נראלי 1831 טריאסטה" (חברת הביטוח הכללית מטריאסט איטליה) . הם הציבו את השלט שלהם על כל בנין שביטחו. אני מכיר גם ברחוב הטמפלרים בחיפה (דרך העצמאות לשעבר שדרות האו"ם) שילוט כזה.
ד. ממול, בצד ימין בנין ענק בעל מספר קומות וכל המרפסות אותו גודל, הבנין נבנה כמלון על ידי הלבנוני סורסוק שבנה לא מעט ביפו. אחרי הקמת המדינה הוא שימוש כרכוש נטוש למשרדי השב"כ, ואחר כך למשרדי השק"ם.
זה ככה כמה סיפורים על הרחוב.
בכלל ביפו יש כל כך הרבה מה לראות ולעשות שברוב המקרים המקומיים עצמם שנולדו שם, לא מכירים.
בספר שלי "שוטרים מספרים" (הייתי שוטר מקוף ביפו) אני מתעכב על מספר תחנות ומספר סיפורים שהרוב המוחלט של האנשים לא שמע מעולם.
למשל הסיפור על אלגרה הבולגריה שהאכילה את הפועלים בשעה 0500 עם מרק ירקות חם ולחם תמורת 2 גרוש.
למשל העובדה שיפו היתה מרכז תרבותי ערבי של המזרח התיכון לפני ביירות ולפני מסר (קהיר) והמרכז של המרכז היה במה שהיה מוכר כ-"אריאנה" ולמעשה החל כ-"מפגש הסבלים" במאה ה-19,
"קאהוואת-אל-מדפע" (הקפה בסלון) ,
"התותח" כי הבריטים בלבלו בין מדפע למדאפה,
"אריאנה" המועדון היווני הראשון,
ואחר כך "חצרות יפו העתיקה" בבעלות משפחה מסויימת,
ובסוף "הבית על הים" היום (אם לא שינה שמו שוב).
הופיעו בו מיטב האומנים של המזרח התיכון החל מרקדנית הבטן לילה פואד והיוצר נג'יב מחפוז ועד זמרת הכלל ערבית פאטמה אברהים אל-בלתאג'י היא הזמרת האגדית "אום-כולתום" (האמא של כולם) ושירה המפורסם ביותר היה "אנת-עומרי" (אתה חיי) שאורכו כשעה וחצי.....
והסיפורים העסיסיים של רוב בתי הזונות מאריאנה עד הנמל והשומרים על הרובע לוי שכולניק (אשכול) ונחום גוטמן, ועוד המון בלי סוף כמעט.
לא סתם שר אבי טולדאנו "זוהי יפו ילדה זוהי יפו שחודרת כמו יין לדם".....
