מהקבר
אחרי ספריו של פאולו קואלו ואני ממש לא מתכוונת ל"אלכימאי" ובלי קשר. החל ממגוון התגובות של אנשים כאן ועד, ניתן לומר, החיים עצמם. אנשים - החיים הללו. הם בסך הכל שיגרה מתמשכת אנשים לוקחים ללב כל דבר, אנשים מדברים הרבה מרגישים הרבה לוקחים ללב יותר מדי כל הטררם הזה. אל הקבר מגיעים לבד, בסופו של דבר ומי שנמצא שם- לחלוק כבוד- סביר להניח שיתכתב עם חברו הטוב מהסלולארי. אנשים שקוראים הודעות יכולים לשבת עם שוקו ולחמניה, ולעשות פירורים ליד המחשב. במבט מהקבר, זה לא ממש משנה
אחרי ספריו של פאולו קואלו ואני ממש לא מתכוונת ל"אלכימאי" ובלי קשר. החל ממגוון התגובות של אנשים כאן ועד, ניתן לומר, החיים עצמם. אנשים - החיים הללו. הם בסך הכל שיגרה מתמשכת אנשים לוקחים ללב כל דבר, אנשים מדברים הרבה מרגישים הרבה לוקחים ללב יותר מדי כל הטררם הזה. אל הקבר מגיעים לבד, בסופו של דבר ומי שנמצא שם- לחלוק כבוד- סביר להניח שיתכתב עם חברו הטוב מהסלולארי. אנשים שקוראים הודעות יכולים לשבת עם שוקו ולחמניה, ולעשות פירורים ליד המחשב. במבט מהקבר, זה לא ממש משנה