מהרגע בו קראתי את ההודעות האחרונות
השתלטו עליי כל מיני תחושות מעורבות ובעיקר הרבה עצב וצער, על כמה דברים. ראשית, צער על כך שהדברים יצאו מכלל פרופורציה. ברור לחלוטין כי כל אחד רשאי להביע את דעתו על הדברים שמיכל כתבה ועל התגובות לכאן ולכאן, ואולי יש הרבה טוב בלהניח את הקלפים על שולחן, כל אחד והקלפים שלו… ובכל זאת, עלה בי הרבה עצב כאשר קראתי את הדברים של חלקכם. בראש ובראשונה, צר לי על כך נור, אחת מהצד, ו-sad על שנפגעתן מהדברים שנכתבו, לאף אחד לא היתה כוונה לפגוע אישית אם כי אני יכולה להבין מדוע אתן מרגישות כך. מהיכרות עמוקה עם מיכל אני יכולה לומר שמיכל היא האדם הכי רגיש עלי אדמות וברור לי שלא היה בה כל כעס או רצון לפגוע במישהי מכן באופן אישי וזה דבר שצריך להיות ברור גם לכן. אני משתתפת בפורום כבר יותר משנה, וכמו כולם גם לי יש תקופות פעילות יותר ופחות, וחלק מכם לא היו בזמני I.O.L בהם גם אנחנו היינו מקיימים ´שמחות ליליות´ כדבריה של עדנה. אז כן, זו לא הפעם הראשונה וכבר היו דברים מעולם, ואף אחד לא מתכוון למחוק את ההומור אלא סה"כ עלתה בקשה למתן את טון הדברים. כן, גם אני נטלתי חלק בשרשור שתומך במיכל והבעתי את תחושותיי כמו האחרים, ואני חושבת שיש מקום גם וגם, להכל, אבל כן בגבול הטעם הטוב, והתפקיד של מנהלת פורום הוא לקבוע את הגבול הזה. ול- sad, מרגישה צורך לומר שכן זוכרים גם את הטונים האחרים את המילים האחרות ויודעים שלא הכל שחור או לבן, כך אני מרגישה באופן אישי. ויודעת כן לזכור חסד לך ולאחת מהצד, לנור וכל היתר על שהעשרתן את הפורום הזה בנוכחותכן כאן ועל הרגישות שלא פעם ´נשפכה´ מהדברים שכתבתן כאן. הפורום הזה הוא של כולם, אבל הוא לא היה קיים וממשיך להתקיים אילולא מיכל היתה משקיעה את כל כולה בו. לא כולכם היו בימים ובתקופות הרבות של שתיקות, של דעיכה של הפורום, של כמעט סגירה. אם מיכל לא היתה ´מרימה´ אותו על רגליו בכל כוחותיה ומנווטת אותו ביכולות בלתי רגילות, אין לי ספק שהוא לא היה כפי שהוא היום. יש לי התחושה שלא כולם כאן יודעים זאת או מכירים בקושי של להיות מנהל פורום כמו זה. אז מותר להתנגד ולהביע מחאה, אבל חשוב גם לכבד את הדברים של מיכל כי היא ראויה לכבוד הזה. ואמירות שנכתבו כאן על התחסדות והתיימרות כזו או אחרת, שיש בהן בעיניי הרבה התנשאות, ראוי שיילקחו בחזרה. ועוד משהו קטן לסיום. לא כולכם יודעים שלפני תקופה מה שונה השם של הפורום מ´משפחות שכולות´ לשם הנוכחי. השיקול היחיד לכך היה כוונה להגביר את הרצון של אנשים שחוו אובדן להיכנס לפורום, להביע, לחלוק, לתת את התחושה שאפשר לדבר בפורום על כל דבר שקשור לאובדן ולאו דווקא במשפחה. הנקודה היא שחלקכם אולי לא מודעים לעובדה עד כמה קשה לאנשים מסוימים שנכנסים לפורום להתחיל לכתוב, להשתתף באופן אקטיבי בשיחות. אני חושבת שהכוונה כאן בדברים בנאמרו היתה הכי חיובית שאפשר, ושוב - אף אחד לא התכוון לפגוע ספציפית באדם זה או אחר, אלא רק להגביר את הרגישות לכך שאופי השיחות עשוי להקשות מעט על אנשים חדשים להשתלב בפורום. חוזרת ואומרת, לא רוצים רק שקט, עצב, בכי. אפשר הכל מהכל, ומקווה שכך יחזור להיות. שבת נעימה לכולכם.
השתלטו עליי כל מיני תחושות מעורבות ובעיקר הרבה עצב וצער, על כמה דברים. ראשית, צער על כך שהדברים יצאו מכלל פרופורציה. ברור לחלוטין כי כל אחד רשאי להביע את דעתו על הדברים שמיכל כתבה ועל התגובות לכאן ולכאן, ואולי יש הרבה טוב בלהניח את הקלפים על שולחן, כל אחד והקלפים שלו… ובכל זאת, עלה בי הרבה עצב כאשר קראתי את הדברים של חלקכם. בראש ובראשונה, צר לי על כך נור, אחת מהצד, ו-sad על שנפגעתן מהדברים שנכתבו, לאף אחד לא היתה כוונה לפגוע אישית אם כי אני יכולה להבין מדוע אתן מרגישות כך. מהיכרות עמוקה עם מיכל אני יכולה לומר שמיכל היא האדם הכי רגיש עלי אדמות וברור לי שלא היה בה כל כעס או רצון לפגוע במישהי מכן באופן אישי וזה דבר שצריך להיות ברור גם לכן. אני משתתפת בפורום כבר יותר משנה, וכמו כולם גם לי יש תקופות פעילות יותר ופחות, וחלק מכם לא היו בזמני I.O.L בהם גם אנחנו היינו מקיימים ´שמחות ליליות´ כדבריה של עדנה. אז כן, זו לא הפעם הראשונה וכבר היו דברים מעולם, ואף אחד לא מתכוון למחוק את ההומור אלא סה"כ עלתה בקשה למתן את טון הדברים. כן, גם אני נטלתי חלק בשרשור שתומך במיכל והבעתי את תחושותיי כמו האחרים, ואני חושבת שיש מקום גם וגם, להכל, אבל כן בגבול הטעם הטוב, והתפקיד של מנהלת פורום הוא לקבוע את הגבול הזה. ול- sad, מרגישה צורך לומר שכן זוכרים גם את הטונים האחרים את המילים האחרות ויודעים שלא הכל שחור או לבן, כך אני מרגישה באופן אישי. ויודעת כן לזכור חסד לך ולאחת מהצד, לנור וכל היתר על שהעשרתן את הפורום הזה בנוכחותכן כאן ועל הרגישות שלא פעם ´נשפכה´ מהדברים שכתבתן כאן. הפורום הזה הוא של כולם, אבל הוא לא היה קיים וממשיך להתקיים אילולא מיכל היתה משקיעה את כל כולה בו. לא כולכם היו בימים ובתקופות הרבות של שתיקות, של דעיכה של הפורום, של כמעט סגירה. אם מיכל לא היתה ´מרימה´ אותו על רגליו בכל כוחותיה ומנווטת אותו ביכולות בלתי רגילות, אין לי ספק שהוא לא היה כפי שהוא היום. יש לי התחושה שלא כולם כאן יודעים זאת או מכירים בקושי של להיות מנהל פורום כמו זה. אז מותר להתנגד ולהביע מחאה, אבל חשוב גם לכבד את הדברים של מיכל כי היא ראויה לכבוד הזה. ואמירות שנכתבו כאן על התחסדות והתיימרות כזו או אחרת, שיש בהן בעיניי הרבה התנשאות, ראוי שיילקחו בחזרה. ועוד משהו קטן לסיום. לא כולכם יודעים שלפני תקופה מה שונה השם של הפורום מ´משפחות שכולות´ לשם הנוכחי. השיקול היחיד לכך היה כוונה להגביר את הרצון של אנשים שחוו אובדן להיכנס לפורום, להביע, לחלוק, לתת את התחושה שאפשר לדבר בפורום על כל דבר שקשור לאובדן ולאו דווקא במשפחה. הנקודה היא שחלקכם אולי לא מודעים לעובדה עד כמה קשה לאנשים מסוימים שנכנסים לפורום להתחיל לכתוב, להשתתף באופן אקטיבי בשיחות. אני חושבת שהכוונה כאן בדברים בנאמרו היתה הכי חיובית שאפשר, ושוב - אף אחד לא התכוון לפגוע ספציפית באדם זה או אחר, אלא רק להגביר את הרגישות לכך שאופי השיחות עשוי להקשות מעט על אנשים חדשים להשתלב בפורום. חוזרת ואומרת, לא רוצים רק שקט, עצב, בכי. אפשר הכל מהכל, ומקווה שכך יחזור להיות. שבת נעימה לכולכם.