מהרהר לי
פרשות ויקהל פקודי חוזרות ומהדירות על פרשות תרומה ותצווה בבנאליות הארכיטקטונית העמוסה לעייפה לפרטי בניית המשכן וכליו. זוהי חזרה כמעט מדויקת על בניית המשכן וכליו, כאשר בפרשות תרומה ותצווה מופיע הציווי וההוראות על הבניה, ואילו בפרשות ויקהל פקודי הביצוע בפועל. חז"ל כמובן נותנים פירושים שונים על עניין זה, ולליבוביץ יש "שטייגן" שלם על כך, שהינכם מכירים, שהוא חוזר עליו בסיזיפיות לא פחותה.
ובכל זאת, התירוצים השונים אינם מספקים, לפחות אותי. מי שרואה במקרא מניפסט למעמדו של האדם בפני אלוהים המבוטא גם בקודקס הוראות וציוויים, אינו יכול להיות טולרנטי לחזרה זו, שכמעט לא נלמד ממנה דבר.
אחדד את השאלה ואהפוך אותה לאבסורדית בעקבות שאלתו של אחד מגדולי פרשני המקרא המקוריים והיצירתיים ביותר שלמצער אינם מוכרים – ר' יצחק עראמה (מחכמי ספרד בדור הגירוש, מח"ס "עקידת יצחק"). שואל עראמה כך: המשכן אשר נצטוו ישראל לבנות הוא משכן זמני. כידוע, בני ישראל אמורים להיכנס או-טו-טו לארץ (אנחנו מדברים על תקופת טרום ''חטא המרגלים'' שבעטיו נענשו ישראל להישאר במדבר עוד ארבעים שנה) בארץ ישראל אמור להיות מבנה קבע – בית המקדש שהיו לו מידות שונות לגמרי מהמשכן. כלומר כל הציווי המפורט על בניית המבנה הארעי הזה – האוהל הזמני הזה במדבר – הוא למקסימום חודש חודשיים. עוד מקשה הרב עראמה: כשאכן נצטווה שלמה המלך בספר מלכים א' (פרקים ו' ז') לבנות את בית המקדש הקבוע – לזה נצרכו מספר פסוקים ללא פירוט דקדקני והייתי אומר אפילו טרחני. בואו נפשט עוד את השאלה הדי ברורה הזו: בשביל שק''ש ואוהל סיירים לטיול של שבוע יש כאן תוכנית מפורטת בארבע פרשות תמימות: מאיזה בד יהיה האוהל, באיזו מידה, כמות התפרים וכו', אבל כשצריך לבנות את הבית המקורי לדורות – יש מספר פסוקים כלליים בסגנון ''עשה זאת בעצמך'. תשובתו של הרב עראמה יפה, אבל אינה מספקת אף היא (כאמור, אותי).
שתי פרשות מחוברות אלו נלמד מהם ציוויי בודד אחד (אבל זה לא ה'אישיו'), שאינו קשור כלל חזרה האמורה, אבל וזה עיקר - חזרה זו היא בלשון ציווי דווקא. אומנם פעמים שנמצא חזרות על ציוויים שונים, אך לכל חזרה כזו יהיה נימוק ריאלי לציווי אופרטיבי (בין אם לימוד חדש לגמרי, בין אם חיזוק הציווי באופן ריאלי, ובין אם נגזרות לציווי זה).הייתי מייתר את השאלה לחלוטין באם החזרה הזו הייתה בצורה שאינה ציוויי - אלא פרוזאית, שירית וכו' - שכן על כך תיתכן (אולי) תשובה אמונית או נורמטיבית דווקא (אע"פ שאינני מבין מדוע זה כך, וכנראה לא אבין לעולם - אבל זה קיים וזה עוד 'נסבל'). אבל לשון ציווי החוזר על עצמו, ועוד לשעתו (כמעט ליטרלי) במאסה גדולה כל כך של פסוקים אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.
פרשות ויקהל פקודי חוזרות ומהדירות על פרשות תרומה ותצווה בבנאליות הארכיטקטונית העמוסה לעייפה לפרטי בניית המשכן וכליו. זוהי חזרה כמעט מדויקת על בניית המשכן וכליו, כאשר בפרשות תרומה ותצווה מופיע הציווי וההוראות על הבניה, ואילו בפרשות ויקהל פקודי הביצוע בפועל. חז"ל כמובן נותנים פירושים שונים על עניין זה, ולליבוביץ יש "שטייגן" שלם על כך, שהינכם מכירים, שהוא חוזר עליו בסיזיפיות לא פחותה.
ובכל זאת, התירוצים השונים אינם מספקים, לפחות אותי. מי שרואה במקרא מניפסט למעמדו של האדם בפני אלוהים המבוטא גם בקודקס הוראות וציוויים, אינו יכול להיות טולרנטי לחזרה זו, שכמעט לא נלמד ממנה דבר.
אחדד את השאלה ואהפוך אותה לאבסורדית בעקבות שאלתו של אחד מגדולי פרשני המקרא המקוריים והיצירתיים ביותר שלמצער אינם מוכרים – ר' יצחק עראמה (מחכמי ספרד בדור הגירוש, מח"ס "עקידת יצחק"). שואל עראמה כך: המשכן אשר נצטוו ישראל לבנות הוא משכן זמני. כידוע, בני ישראל אמורים להיכנס או-טו-טו לארץ (אנחנו מדברים על תקופת טרום ''חטא המרגלים'' שבעטיו נענשו ישראל להישאר במדבר עוד ארבעים שנה) בארץ ישראל אמור להיות מבנה קבע – בית המקדש שהיו לו מידות שונות לגמרי מהמשכן. כלומר כל הציווי המפורט על בניית המבנה הארעי הזה – האוהל הזמני הזה במדבר – הוא למקסימום חודש חודשיים. עוד מקשה הרב עראמה: כשאכן נצטווה שלמה המלך בספר מלכים א' (פרקים ו' ז') לבנות את בית המקדש הקבוע – לזה נצרכו מספר פסוקים ללא פירוט דקדקני והייתי אומר אפילו טרחני. בואו נפשט עוד את השאלה הדי ברורה הזו: בשביל שק''ש ואוהל סיירים לטיול של שבוע יש כאן תוכנית מפורטת בארבע פרשות תמימות: מאיזה בד יהיה האוהל, באיזו מידה, כמות התפרים וכו', אבל כשצריך לבנות את הבית המקורי לדורות – יש מספר פסוקים כלליים בסגנון ''עשה זאת בעצמך'. תשובתו של הרב עראמה יפה, אבל אינה מספקת אף היא (כאמור, אותי).
שתי פרשות מחוברות אלו נלמד מהם ציוויי בודד אחד (אבל זה לא ה'אישיו'), שאינו קשור כלל חזרה האמורה, אבל וזה עיקר - חזרה זו היא בלשון ציווי דווקא. אומנם פעמים שנמצא חזרות על ציוויים שונים, אך לכל חזרה כזו יהיה נימוק ריאלי לציווי אופרטיבי (בין אם לימוד חדש לגמרי, בין אם חיזוק הציווי באופן ריאלי, ובין אם נגזרות לציווי זה).הייתי מייתר את השאלה לחלוטין באם החזרה הזו הייתה בצורה שאינה ציוויי - אלא פרוזאית, שירית וכו' - שכן על כך תיתכן (אולי) תשובה אמונית או נורמטיבית דווקא (אע"פ שאינני מבין מדוע זה כך, וכנראה לא אבין לעולם - אבל זה קיים וזה עוד 'נסבל'). אבל לשון ציווי החוזר על עצמו, ועוד לשעתו (כמעט ליטרלי) במאסה גדולה כל כך של פסוקים אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני.