מה אומרים??? [דחוף!]
אבי בן 48 והתבשר ביום הנישואין ה- 27 שלו כי בגופו יש גידול ממאיר (בקיבה ובלבלב). לפני כיומיים עבר ניתוח לבדיקת מצב הגידול - והתוצאות אינן מעודדות כלל! הגידול התפשט מהקיבה אל הלבלב ובנוסף על כלי דם וישנן גרורות באזורים שונים בבטן. פנינו לפרופרסור מומחה בתחום הגסטרונומיה ולאחר ששוחח עם המנתח של אבי הסביר לי ולדודי (אני הבת הבכורה מבין 4 אחיות) שמדובר בסרטן ממאיר עם סיכויי החלמה אפסיים בהחלט. כששאלנו בכמה זמן מדובר, נאמר לנו כי נותרו לאבי מספר חודשים לחיות... ואני לא צריכה לספר על ההלם ועל התגובה שהיינו בה. כרגע, המצב הוא שלאבי לא סיפרנו שאין מרפא למחלתו מכיוון שמדובר באדם רגיש לבריאותו ולמשפחתו, ולכן אנו חוששים כי ברגע שנאמר לו דבר כזה הוא יישבר לגמרי. היום הייתי בביה"ח והוא מראה סימני התאוששות יפים מהניתוח, הוא נותק מהקטטר והחמצן, הוא הולך בכוחות עצמו ויש לו רצון לחיות ולהיאבק במחלה הקשה! כששאל מה נעשה בניתוח הרופא אמר (לאחר ששוחחנו איתו) שהוצא חלק מהגידול וכי ישנו עדיין גידול שיש לעשות עליו טיפולים כימותרפיים. השאלה שלי (אחת מתוך כמה וכמה כרגע...) היא כיצד עלינו להתמודד עם המצב החדש מולו? האם נכון יהיה לומר לו את האמת? (ואני לא מתכוונת שאנחנו נאמר אותה, אלא הרופא כמובן) בהתייחס לאופיו ולהתקדמות הניכרת עד כה מאז הניתוח? אשמח לקבל עצות מאנשים שעברו אירועים דומים בעצמם או עם קרוביהם... מחר מתכוונים לעשות לאבי שיחה מקיפה יותר מכיוון שאחיו הגדול מגיע מחו"ל והיינו מעוניינים שיהיה נוכח בהודעה (עד עכשיו עירפלו את העובדות, השאלה היא אילו עובדות יש להשאיר לנו בלבד מבלי לגרום לו לאבד תקווה?)
אבי בן 48 והתבשר ביום הנישואין ה- 27 שלו כי בגופו יש גידול ממאיר (בקיבה ובלבלב). לפני כיומיים עבר ניתוח לבדיקת מצב הגידול - והתוצאות אינן מעודדות כלל! הגידול התפשט מהקיבה אל הלבלב ובנוסף על כלי דם וישנן גרורות באזורים שונים בבטן. פנינו לפרופרסור מומחה בתחום הגסטרונומיה ולאחר ששוחח עם המנתח של אבי הסביר לי ולדודי (אני הבת הבכורה מבין 4 אחיות) שמדובר בסרטן ממאיר עם סיכויי החלמה אפסיים בהחלט. כששאלנו בכמה זמן מדובר, נאמר לנו כי נותרו לאבי מספר חודשים לחיות... ואני לא צריכה לספר על ההלם ועל התגובה שהיינו בה. כרגע, המצב הוא שלאבי לא סיפרנו שאין מרפא למחלתו מכיוון שמדובר באדם רגיש לבריאותו ולמשפחתו, ולכן אנו חוששים כי ברגע שנאמר לו דבר כזה הוא יישבר לגמרי. היום הייתי בביה"ח והוא מראה סימני התאוששות יפים מהניתוח, הוא נותק מהקטטר והחמצן, הוא הולך בכוחות עצמו ויש לו רצון לחיות ולהיאבק במחלה הקשה! כששאל מה נעשה בניתוח הרופא אמר (לאחר ששוחחנו איתו) שהוצא חלק מהגידול וכי ישנו עדיין גידול שיש לעשות עליו טיפולים כימותרפיים. השאלה שלי (אחת מתוך כמה וכמה כרגע...) היא כיצד עלינו להתמודד עם המצב החדש מולו? האם נכון יהיה לומר לו את האמת? (ואני לא מתכוונת שאנחנו נאמר אותה, אלא הרופא כמובן) בהתייחס לאופיו ולהתקדמות הניכרת עד כה מאז הניתוח? אשמח לקבל עצות מאנשים שעברו אירועים דומים בעצמם או עם קרוביהם... מחר מתכוונים לעשות לאבי שיחה מקיפה יותר מכיוון שאחיו הגדול מגיע מחו"ל והיינו מעוניינים שיהיה נוכח בהודעה (עד עכשיו עירפלו את העובדות, השאלה היא אילו עובדות יש להשאיר לנו בלבד מבלי לגרום לו לאבד תקווה?)
