מה אומרים לאמא שמתערבת כל הזמן במריבות הילדים

[yoti london]

מה אומרים לאמא שמתערבת כל הזמן במריבות הילדים

היא קרובת משפחה ויש לנו ילדים בערך באותו הגיל שמסתדרים מצוין.
אבל מה? הם ילדים והם מסתכסכים פה ושם. זה נראה שאם עוזבים אותם לרגע הם גם יוכלו להסתדר לבד אבל היא מחנכת את הילדים שלה לבוא אליה שהיא תפתור את זה וברור שזה הולך לא טוב , הילדים שלי לא מוכנים לעמוד למשפט על כל סכסוך קטן ובטח לא שיצוו עליהם לומר "סליחה".
ממש פראי אדם קטנים

.

יש רעיונות מה לעשות עם אמא כזאת?
משהו עדין בבקשה , בכל זאת משפחה ואנחנו ביחסים טובים

.

 

[kmiki]

לא אומרים כלום

כי זה לא עניינך.
אבל אם בחרת בכל זאת לאמר משהו, אז אולי כשיש סיטואציה כזו, שבה היא מפעילה את השיטה הזו, אפשר לאמר כדרך אגב, תגידי, למה את מתערבת כשהם בעצם יכולים לפתור לבד את הבעיה בינם לבין עצמם? הם מסתדרים יופי לדעתי.

 

[yoti london]

טיפה יותר מורכב

קודם כל ברור שזה עניני כי היא מטיפה לילדים שלי

.
דבר שני , היא מחנכת את הילדים שלה לא לריב (משמע - לא לפתור בעיות בעצמם) אלא לבוא אליה ואז היא עורכת משפט ודרשת התנצלות וכ"ו.
כך שזה קצת יותר מורכב מרק לזרוק "תני להם להסתדר בעצמם".
(טוב, אני יודעת שמתישהו אצטרך פשוט לומר לה את המשפט הזה)

 

[kmiki]

אז לגבי הילדים שלך

תתערבי, זה לא היה ברור קודם שמדובר באינטרקציה בין הילדים של שתיכן.
אז במקרה כזה הייתי יוזמת איתה שיחה אישית בלי הילדים ואומרת לה שלא מקובל עליך כשהיא מפעילה סמכות על ילדיך ושאת בוחרת כיצד לחנך את הילדים שלך ואת מבקשת להבא לא להתנהג כך עם ילדיך.
אולי תגבשו ביחד שיטה שמתאימה לשתיכן, ובאופן כללי תצביעי לה על מקרים בהם את מרגישה שהילדים הסתדרו יפה בלי עזרה מבחוץ.

 

[yoti london]

הייתי מצביעה לה על מקרים כאלה אם...

היא לא היתה מתערבת כל הזמן

.

אני אמצא זמן מתאים לדבר איתה.
תודה.

 

[noamk1]

כלום

אין פה נכון ולא נכון. היא חושבת שהגישה שלה נכונה ואת חושבת ששלך- ויכול להיות שהיא מתה גם להעיר לך ...
אני לא מעירה לאף אחד אלא אם כן זה בעיני אלימות או שמבקשים את דעתי.
ותאמיני לי.... הדרכים במשפחתי המורחבת כ"כ שונות אחת מהשניה שהמון פעמים אני מוצאת את עצמי חורק שיניים ומתאפקת להעיר על דברים שנראים לי בנאליים וברורים מאליו ובכ"ז- אני סוגרת את הפה.

 

[yoti london]

אולי לא הסברתי את עצמי נכון

היא מתערבת בין הילדים שלה לילדים שלי בצורה די מעצבנת.
ממש לא אכפת לי מה היא עושה עם הילדים שלה ואיך היא מחנכת אותם (לי היא כל הזמן מעירה אבל אני חיה עם זה בסבבה).
גם כשהיא מטיפה לילדים שלי אני לא ישר מתערבת ונותנת להם לפתור את זה מולה בעצמם אלא אם כן נראה לי שכדאי לי להתערב.
בכל זאת , אם מישהו היה בסיטואציה דומה או סתם למישהו יש רעיון מקורי אני אשמח לשמוע.

 

[noamk1]

לגבי הילדים שלך את יכולה

אבל כמובן לקחת אותה רגע הצידה ולא להעיר לה לידי הילדים כי לכי תדעי איך זה יתפתח.
אני לאחיותי כשהן מנסות לחנך לי את הילדים שלי מעירה.
אני דווקא "נפגעתי" מהכיוון ההפוך- אמא של ילד שכיסח לבן שלי את הצורה ועמדה שם ליד ולא התערבה, במסגרת "מדיניות אי ההתערבות" (מענין מה היה קורה אם הבן שלה היה הצד הנפגע) וכשהתערבתי והפרדתי ביניהם טענה שאני אמא היסטרית

 

[87Tinkerbell]

לדעתי כן להגיד משהו

אבל שזה קשור לילדים שלך בלבד.
אם זה קורה שוב, והילדים שלך "נעמדים למשפט" כמו שאמרת, תגידי לה שהיא יכולה לדבר עם הילדים שלה אבל שלא תנסה לחנך או להתערב בכל הקשור לילדים שלך.
שאת בחרת לתת להם לנסות להסתדר לבד אלא אם כן זה מגיע לאלימות.
כבר קרה לי דבר כזה עם גיסתי והודעתי לה בפעם הראשונה שזה קרה שלא להעיר לילדה שלי, רק אנחנו ההורים עושים את זה, זה ממש לא מתפקידה.

שיהיה בהצלחה

 

[mumpitz]

ותכיני את עצמך נפשית , לאי אלו חילוקי דיעות. נושמים עמוק , ומדברים לאט בתקווה לא לכעוס . פסח שמח!

 

[Nia11]

למה זה בעצם מפריע לך?

אני יודעת שכאילו מובן מאליו למה, אבל מה באמת מפריע לך שם?

 

[yoti london]

מה מפריע לי שם

היא מנסה לחנך את הילדים שלי (היא רואה שאני לא מתערבת אז לוקחת את הענינים לידיים) עושה להם משפט לא צודק (כמו "אני לא מאמינה שהוא הרביץ לך כי הוא לא עושה דברים כאלה") מכריחה אותם לומר סליחה (והם לא מסכימים!) וגורמת לי לקום ולסדר את הענינים (כי וואלה, דופקים להם הרצאה חינוכית עכשיו ואני רוצה שהם ידעו שיש מי ששומר עליהם) בזמן שאני דוקא בסבבה שלי במפגש המשפחתי ווואלה תעזבי אותם בשקט והם יסתדרו.

זה אשכרה נשמע כאילו הילדים שלי מפוצצים את הילדים שלה ואני בשנטי שהם יסתדרו אבל זה ממש לא ככה. רוב הזמן הכל על מי מנוחות וכשיש חילוקי דעות הילדים שלה מערבים אותה.

 

[מנשאים לתינוק]

אם הגעת למצב שאת שאולת שאלה כזו

פה אז כנראה שהקשר שלך עם האמא לא משהו
כדאי שתעשי שיקולים של אם - ואז
יכול להיות לפה או לשם
ברגע שיש חילוקי דעות ואת לא מספיק קרובה כדי לומ לה זה יכול להסתיים לא משהו - מצד שני אולי יכול לפתור את הבעיה

אין פה נכון ולא נכון - יש פה או להפסיד או להרוויח
תעשי מה שמגיש לך לנכון

 

[דפנה ש ר]

מכירה את ההרגשה

כשמשהו נכנס לקחת פיקוד על הילדים שלך מפני שלדעתו אי-התערבות היא חוסר נוכחות. זה באמת מעצבן. לי היה מאד קשה עם זה.
אחד הדברים שעזרו לי היה להיות סגורה ביני לבין עצמי לגבי איך נכון לי להגיב. כשאני שלמה עם ההחלטה שלי יותר קל לי לבחור באותו רגע עם אני רוצה להגיב ואיך.
הילדים קולטים שאני לא מתרגשת ולכן מרגישים את הבטחון בעמדה שלי (שמוכרת להם).
עוד זווית ראייה- זו הזדמנות בשבילם להתמודד עם מה שיפגשו בעולם, בעוד את נוכחת. תמיד תוכלי לדבר על זה איתם אח"כ, לא בדחיפות. תהיה להם הזדמנות להביע מה היתה החוויה שלהם עם מה שקרה. אולי תגלי שחלק מהם לא זקוק לשמירה מולה. לילדים קל יותר לחלוק בחוויות כשהם מרגישים שאין בהן איום להורה ואז תוכלי לחלק להם מחוכמתך.

 

[Nia11]

הבנתי את הסיטואציה

אני שואלת - מה בסיטואציה באמת מפריע לך?
הרי זו מי שהיא. הילדים שלך מקסימום לא יאהבו אותה / יתרחקו ממנה.
מה הדבר שמקפיץ אותך?
במאמר מוסגר - אני לגמרי מבינה את זה שאת מתרגזת, וסביר להניח שגם אני הייתי, השאלה שלי היא ברמת ההבנה בינך לבין עצמך.
זה יכול לעזור לך לחשוב יותר בשקט איך לטפל בכך.

 

[yoti london]

אני לא כל כך מתרגזת

ואני לא רוצה שנתרחק ממנה. אנחנו קרובי משפחה ואני אישית אוהבת אותה , את בעלה ואת הילדים שלה. אני גם חושבת שהילדים שלנו מסתדרים מצוין ועוד יותר אני בטוחה שהילדים שלה מרגישים נוח איתי ועם המשפחה שלי.
אבל- אני מרגישה שהיא מרגישה לא בנוח איתנו וזה יוצא שהיא כאילו מחפשת בעיות במפגשים משפחתיים.

הייתי רוצה להראות לה שהכל בסדר אבל בגלל שהיא לא רגועה לידנו אני צריכה לעשות את זה מאד בעדינות אחרת היא תיקח את זה למקומות לא נכונים.

בנתים כל הדיון הזה מסדר לי יופי את הראש

.

 

[Nia11]

כן, ולי נראה שזו השיחה האמיתית ביניכן...

בהצלחה

 

[רום קינמון]

אה.. אז את מהאימהות שיושבות בצד

ולא מתערבות....

 

[yoti london]

לא בהכרח

אני מפעילה שיקול דעת בכל מקרה לגופו.
אני לא נותנת לילדים שלי לכסח ילדים אחרים אבל כשאני מתערבת אני מנסה להביא אותם לדבר ולפתור את הבעיה בעצמם ולא מכריחה אותם להתנצל או קובעת בעצמי מי צודק.

בנתים השרשור הזה סידר לי את הראש והבנתי שהבעיה פה היא בכלל לא הילדים אלא מה אמא שלהם מרגישה לידנו ואני כבר אחשוב איך לפתור את זה ואיך לתת לה להרגיש נוח יותר.

 

[א ו ר י ת ס]

אני הייתי מדברת עם הילדים שלי, מראש

מסבירה להם מה דעתי על האמא ועל ההתערבות שלה, מסבירה להם שאני כן סומכת עליהם שיסתדרו לבד, ומסכמת איתם שהם לא חייבים לעשות מה שהיא מצווה עליהם, אבל כן לסרב לה בנימוס, ומציעה להם אופציות לפעולה- למשל ברגע שהיא מתערבת להתרחק פיזית וללכת לעשות משהו אחר/לשחק עם ילדים אחרים. ושאם הם צריכים אותי שיקראו לי. בסך הכל יש פה שיעור שימושי עבורם, הם יתקלו בעוד הרבה אנשים מעצבנים שפועלים לדעתם לא נכון וזו הזדמנות ללמוד להתמודד איתם בצורה בוגרת.
כל זה כמובן בהנחה שהם מספיק גדולים להתמודד לבד עם אתגר מהסוג הזה. אם הם קטנים- הייתי פשוט ניגשת ובלי להגיד יותר מדי לוקחת אותם משם ברגע שגם היא ניגשת.