קרן יקירתי
שאלה נוגעת ללב, נקרע הלב על הילדה, וגם עלייך. לא סיפרת לנו באיזה אופן הגיעה הקטנה לעולם, ומה גורם לאבא שלה להתנכר, אבל למען האמת זה לא ממש משנה. בשורה התחתונה אתן מתמודדות עם אב נוטש, וזה לא קל. האמת, בעיני יש רק דבר אחד שיותר קשה לילד להתמודד איתו, וזה פינגפונג של ציפיה-אכזבה (גם של האם וגם של הבת). זו רק דעתי, והיא אולי קיצונית, אבל הייתי חותכת דברים כאן ועכשיו: ראשית, שם המשפחה - *אתן* שתיכן משפחה, ולכן עליכן לשאת אותו שם משפחה! (קרובתי, שהיא גם חד הורית, שינתה את שם משפחת בניה כשהיו בגילאי 4 ו- 6, לשם כפול - שם משפחתה שלה ואח"כ של האב, את השם הזה הם נשאו קודם). למרות שכבר היו בגיל די מבוגר לשינוי שם - הם קיבלו את זה ממש בסדר. שנית - נתקי מגע מהאבא. ספרי לביתך שאבא לא יכול להיות איתה בקשר, תני לה להביע את הכאב (זה כואב), אבל קבלנה את הדין אחת ולתמיד. דברי איתה כמה שהיא צריכה, אבל המסר נשאר בעינו, בלי וויתורים. וקצת בשביל להפחית מהכאב - הבת נולדה לסיטואציה שהיא בלי אבא בבית, סביר מאוד להניח שהחוסר הזה כואב לה *פחות* ממה שאנחנו חושבות, כי אין פה אובדן של משהו שהיה, רק רצון למשהו נוסף. וקצת על עצמי, גם בני (שהוא באותו גיל) חווה נטישה של אבא שלו (בעבר ובהווה). אחרי שהאבא שיחק ברגשותיו של הקטנצ´יק - או שהגיע פעמיים בשבוע, או שנעלם לחודשים. (השורה שקרעה לי את הלב היתה "אם אני אתנהג יפה, אז אבא יבוא, נכון?") - הקטנצ´יק לקח רגשי אשמה על זה שאבא לא בא בגלל "ההתנהגות שלו". האבא קצת פישל בעוד משהו, ולפני כשנה הצבתי אולטימטום: או שאתה לוקח אחריות, ומחליט על יום בשבוע, או יום בשבועיים בהם אתה נפגש עם הקטנצ´יק, או שתלך קיביני** (ניסחתי את זה קצת יותר עדין). האבא החליט ללכת קיביני**. הקטנצ´יק קצת מתגעגע, אך האמת היא שהוא לא ממש חי את הנושא, כי מלכתחילה אבא לא היה משהו מאוד משמעותי ומרכזי בחייו. היה לי חשוב להעיף את האחריות מהקטנצ´יק, אמרתי לי שאבא ואמא מאוד כועסים אחד על השני, ולכן אבא לא יבוא יותר. [אוקי, אולי זה קצת שקר, אבל אם הייתי מפילה אשמה מלאה על האבא - הקטן היה חווה דחייה של אביו, ואם הייתי לוקחת אחריות מלאה, הקטן היה כועס עלי ומרחם על אבא. ככה הוא מבין ששני ההורים שלו זה לא מציאה, אבל זה מה יש...והוא לא בעסק] קרן - שוב, אולי ה נשמע אכזרי, אבל בדקי עמוק בליבך פנימה כמה *את* מבולבלת ונבוכה כלפי הקשר אם האבא, ברגע שאת תחליטי לכיוון זה או אחר, גם לקטנה יהיה יותר קל. ושוב סליחה אם הייתי בוטה מדי, אשמח לעמוד בקשר מסרים פרטיים עם תרצי, בהצלחה! ענת
