הפוך יותר קל כשאתה בחור/ה דתי/חרדי/עתיק/ה צעיר/ה בגיל 18-22
לערך.
שלא הכיר/ה ולא ידע/ה ולא שמע/ה, ההורים - זורקים אותם לקן אחד וככה הם לומדים להכיר ולעיתים גם לאהוב (או פשוט לומדים רק להסתדר ביחד...
), גם אם הם לא מתאימים במיוחד. אבל הלחץ...הלחץ... הרי מי שלא נתפס מהר בחכתה של זו ו/או להיפך, ימצא את עצמו כסוג ב' ג' וד' ככל שהחיים עוברים להם, מיום הולדת ליום הולדת.
אצל חילונים-מסורתיים ואף דתיים ודתייות רווקים ורווקות - שהגיעו לגיל קצת יותר מאוחר מאותו ה-קשר ה-רציני ה-ראשון שעליו דיברתי (ולעיתים גם הראשון שיהיה גם האחרון, קרי - חתונה) ובגילאים שציינתי, ככותרתו של הפורום נניח, 30+. רצוי ומולץ להם בחום (ממני, ולא רק) לגור קצת ביחד לפני -במיוחד כדי שלא תתפרק החבילה אחרי.
גם ככה ענייני הגירושים (בכל המגזרים) הרקיעו שחקים. אצל החילוניים זה בולט יותר, אבל גם בשני המגזרים האחרים העלייה הייתה ליניארית, ככה שהצער הגיע לכולם.
תלוי מאיזה משקפיים אתה מסתכל על זה ומאיזה כיוון תרבותי-חברתי-דתי.