prostatefun
New member
מה אכפת לך לנסות?
אז היא כתבה לי "מה אכפת לך?! בית קפה... בסה"כ בית קפה" והוסיפה "נשבעת שלא אאנוס אותך"...
טוב, נו... ממילא הייתי בצפון לשם כנס, אז הסכמתי. מה כבר יש לי להפסיד? זה לא שהיא חייבת לי משהו או אני לה. בסה"כ מפגש נחמד, התוודעות פנים אל פנים אחרי כל כך הרבה מלים שרצו בינינו על הצג.
אז הנה אני. באיזה קניון בצפון, קומה שניה, בית קפה די אפלולי וכמעט ריק. על אספרסו כפול ולוטוס, מעיין בעיתון אבל ממש לא מרוכז.
"הייייי".... קול מתוק מעיר אותי משרעפיי הבלתי מרוכזים בעליל.
מביט מעלה ורואה זוג עיניים חומות חייכניות מעל אף קטן ושפתיים משוחות אדום.
"צהריים טובים... יעל?!" אני שואל בחיוך, ולא ממש מחכה לתשובה כי זה די ברור שזו היא מתיאורה ומהאופן שבו פנתה אליי.
"רון, נכון?" היא שואלת בחיוך מתוק ובלי לחכות לתשובה מתיישבת לידי. לא מולי. לידי.
יש לה צחוק נעים. מלטף כזה כמו צליל של ציפור שמעירה אותך בבוקר בשיר.
לוחצת לי יד והיד שלה רכה וחמה ומשוחה בלק שחור.
"חיכית לי הרבה זמן?" היא שואלת בעודה מורידה את העליונית וחושפת כתפיים בהירות וחלקות בגופיה שבקושי מכסה על חזה בינוני ועגול... עלה לי טעם של חום חרמני בפה. לקחתי עוד לגימה מהאספרסו המר והמעט מתוק.
היא קראה למלצרית והזמינה הפוך קטן עם קרואסון חמאה.
"אז מה? עבודה?" שאלה בטון מתגרה והביטה בי במבט צדדי משועשע עם חיוך וראש מוטה הצידה.
הרגשתי את עצמי מתקשה מתחת לשולחן, אי-שם בג'ינס.
"כן. כנס משעמם. חתכתי באמצע. בשבילך..." הוספתי בחיוך וקרצתי קלות. לא ידעתי אם להרגיש כמו אידיוט או כמו מחזר סקסי. אבל שיחקתי את המשחק. ניסיתי להיראות "קול" ומתעניין ולא אחד כזה שבו זמנית חושב על "מה אני עושה פה כמו ילד מתבגר בן 14" וגם על "בא לי להפשיט אותך פה עכשיו ומיד ולטעום את כולך". הרגשה מתסכלת ומענגת בו-זמנית.
לאחר דקה או שתיים כבר שקענו בשיחה על שטויות. מי אני ומה היא, למה וכמה, גיל ותחומי עניין.
ואז...
"אז מה מצאת בי?" שאלה עם נשיפת עשן.
כחכחתי ושתקתי לרגע. חוכך במחשבותיי.
""משהו במלים שלך משך אותי... הישירות, הפתיחות, הקבלה..... ה....ה....הסקסיות".
היא צחקה וראשה הלך לאחור לשנייה וחזר קדימה מביט בי במבט מפתה ומשועשע גם יחד.
התקרבה אליי עם הכסא.
לחשה לי "ומוצאת חן בעיניך גרסת המציאות?"
רעד קל עבר בי. לחשתי "כן. מאד".
הרגשתי כף יד מלטפת את מבושיי מתחת לשולחן. לרגע קפאתי והבטתי לצדדים כנשוך נחש. היינו כמעט לבד חוץ משולחן אחד די רחוק משמאל שהתעסק בענייניו.
פתחתי את הרוכסן. שלפתי את הזין מהתחתון.
היא אחזה אותו בכף ידה ושנינו פלטנו אנקה לרגע. אני מהפתעה וחום ידה, והיא מהתחושה של הזין העומד והחם שלא הכירה קודם אני מניח.
לא יכולתי לדבר. ניסיתי אבל יצא לי גמגום.
"ששששש...." היא לחשה. תן לי לדבר ואתה תיהנה. אמרה ואצבע אחת שלהסובבה בעיגולים סביב כיפת הזין שלי בעוד שאר האצבעות אוחזות בזין הנפוח.
"לזה לא ציפית" היא אמרה בקול שקט ויציב כדי שאף אחד לא ישים לב למשהו מיוחד שקורה בשולחן.
סובבתי ראשי מצד לצד ולחשתי בקול צרוד שהתאמצתי לייצב "לא. ממש לא".
"אז תמשיך לשתות מהאספרסו שלך... ואני את הקצף להפוך שלי מצפה לקבל בקרוב..." והביטה בי בשרבוב שפתיים. חשבתי שאני הוזה. מזמן כבר לא נהניתי כך מעבודה ידנית. החידוש, המעמד, הסיכון, היא. מדהימה ויפה ומיוחדת ונשית...
הרגשתי שאני תיכף מאבד הכרה תחת ידה....
אז היא כתבה לי "מה אכפת לך?! בית קפה... בסה"כ בית קפה" והוסיפה "נשבעת שלא אאנוס אותך"...
טוב, נו... ממילא הייתי בצפון לשם כנס, אז הסכמתי. מה כבר יש לי להפסיד? זה לא שהיא חייבת לי משהו או אני לה. בסה"כ מפגש נחמד, התוודעות פנים אל פנים אחרי כל כך הרבה מלים שרצו בינינו על הצג.
אז הנה אני. באיזה קניון בצפון, קומה שניה, בית קפה די אפלולי וכמעט ריק. על אספרסו כפול ולוטוס, מעיין בעיתון אבל ממש לא מרוכז.
"הייייי".... קול מתוק מעיר אותי משרעפיי הבלתי מרוכזים בעליל.
מביט מעלה ורואה זוג עיניים חומות חייכניות מעל אף קטן ושפתיים משוחות אדום.
"צהריים טובים... יעל?!" אני שואל בחיוך, ולא ממש מחכה לתשובה כי זה די ברור שזו היא מתיאורה ומהאופן שבו פנתה אליי.
"רון, נכון?" היא שואלת בחיוך מתוק ובלי לחכות לתשובה מתיישבת לידי. לא מולי. לידי.
יש לה צחוק נעים. מלטף כזה כמו צליל של ציפור שמעירה אותך בבוקר בשיר.
לוחצת לי יד והיד שלה רכה וחמה ומשוחה בלק שחור.
"חיכית לי הרבה זמן?" היא שואלת בעודה מורידה את העליונית וחושפת כתפיים בהירות וחלקות בגופיה שבקושי מכסה על חזה בינוני ועגול... עלה לי טעם של חום חרמני בפה. לקחתי עוד לגימה מהאספרסו המר והמעט מתוק.
היא קראה למלצרית והזמינה הפוך קטן עם קרואסון חמאה.
"אז מה? עבודה?" שאלה בטון מתגרה והביטה בי במבט צדדי משועשע עם חיוך וראש מוטה הצידה.
הרגשתי את עצמי מתקשה מתחת לשולחן, אי-שם בג'ינס.
"כן. כנס משעמם. חתכתי באמצע. בשבילך..." הוספתי בחיוך וקרצתי קלות. לא ידעתי אם להרגיש כמו אידיוט או כמו מחזר סקסי. אבל שיחקתי את המשחק. ניסיתי להיראות "קול" ומתעניין ולא אחד כזה שבו זמנית חושב על "מה אני עושה פה כמו ילד מתבגר בן 14" וגם על "בא לי להפשיט אותך פה עכשיו ומיד ולטעום את כולך". הרגשה מתסכלת ומענגת בו-זמנית.
לאחר דקה או שתיים כבר שקענו בשיחה על שטויות. מי אני ומה היא, למה וכמה, גיל ותחומי עניין.
ואז...
"אז מה מצאת בי?" שאלה עם נשיפת עשן.
כחכחתי ושתקתי לרגע. חוכך במחשבותיי.
""משהו במלים שלך משך אותי... הישירות, הפתיחות, הקבלה..... ה....ה....הסקסיות".
היא צחקה וראשה הלך לאחור לשנייה וחזר קדימה מביט בי במבט מפתה ומשועשע גם יחד.
התקרבה אליי עם הכסא.
לחשה לי "ומוצאת חן בעיניך גרסת המציאות?"
רעד קל עבר בי. לחשתי "כן. מאד".
הרגשתי כף יד מלטפת את מבושיי מתחת לשולחן. לרגע קפאתי והבטתי לצדדים כנשוך נחש. היינו כמעט לבד חוץ משולחן אחד די רחוק משמאל שהתעסק בענייניו.
פתחתי את הרוכסן. שלפתי את הזין מהתחתון.
היא אחזה אותו בכף ידה ושנינו פלטנו אנקה לרגע. אני מהפתעה וחום ידה, והיא מהתחושה של הזין העומד והחם שלא הכירה קודם אני מניח.
לא יכולתי לדבר. ניסיתי אבל יצא לי גמגום.
"ששששש...." היא לחשה. תן לי לדבר ואתה תיהנה. אמרה ואצבע אחת שלהסובבה בעיגולים סביב כיפת הזין שלי בעוד שאר האצבעות אוחזות בזין הנפוח.
"לזה לא ציפית" היא אמרה בקול שקט ויציב כדי שאף אחד לא ישים לב למשהו מיוחד שקורה בשולחן.
סובבתי ראשי מצד לצד ולחשתי בקול צרוד שהתאמצתי לייצב "לא. ממש לא".
"אז תמשיך לשתות מהאספרסו שלך... ואני את הקצף להפוך שלי מצפה לקבל בקרוב..." והביטה בי בשרבוב שפתיים. חשבתי שאני הוזה. מזמן כבר לא נהניתי כך מעבודה ידנית. החידוש, המעמד, הסיכון, היא. מדהימה ויפה ומיוחדת ונשית...
הרגשתי שאני תיכף מאבד הכרה תחת ידה....