מה אם אף פעם לא התמודדתם?

[yasama]

מה אם אף פעם לא התמודדתם?

שלום לכם, ושנה טובה לפורם המקסים הזה! אתם מדהימים בעיניי, ישר כוח!

אני מפחדת שמעולם לא התמודדתי עם שום דבר. לאחרונה שמתי לב כי אני בורחת באופן עיקבי מהתמודדות עם אנשים ומצבים שהם מפחידים אותי.ואני ברחתי מהסיבה הכי טיפשית בעולם, הרגשתי שאנשים יותר מדיי טובים בשבילי ואני מורידה את רמתם. אני נחשבת לדיי חכמה (לפי הבגרויות שלי)

אבל נורא חסרת ביטחון. עד כדיי כך, שאני לא אצור קשר עם אדם כי אני ממש מפחדת שאין לי מה לומר לו! ממש..היה לי ילד בכיתה שלי שהייתי מאוהבת בו המון זמן.כך גיליתי בדיעבד. וכל השנים האלה(אני ביב') לא התייחסתי אליו. זה היה נורא! אני פחדתי שהוא ירד עליי ושאני אשאר מחוסרת מילים ולכן התעלמתי ממנו. אני שמה לב שבכל פעם שיש לי בעיה עם אדם מסויים, איזשהו קונפליקט, אני מתחילה להתעלם ממנו בהתחלה לא באופן מודע ולאחר מכן באופן מודע. הוא כמובן חושב שאני שונאת אותו..וזה נורא מכאיב לי ומכעיס אותי על כמה אני פחדנית שאני מתייחסת לאדם בצורה כזו איומה. אני לא יודעת אייך להשתנות...אני לא יודעת מה לעשות...השנה הזו תסתיים ואני לא רוצה להשאיר את המצב כפי שהוא. הוא נורא מפריע לי. בתקופה האחרונה אני מרגישה מאוד בודדה, מה שמאלץ אותי שוב ושוב להזכר באופן שאני מתייחסת לאנשים ועוד מצפה אחרי זה ליסח טוב מהם

. מה שמכניס אותי למעגל תסכול שממנו אני לא רוצה יציאה. גופנית אני מרגישה זוועתית...יש לי בחילות, כאביי ראש ואני כל הזמן על סף בכי. האם אתם מכירים סדנאות או איזה מורה דרך כזה שמטפל בבעיות כאלה? האם יש כאן אדם שהתנהג ככה בעבר והצליח להשתנות, לצאת מבדידותו מהתסכול ורגשות האשם והעצב?

 

[נסיכת אהבה]

בריחה מהתמודדות ../images/Emo26.gif

לדעתי, בריחה היא אחד מהכלים שיש לאדם בהתמודדות, זה סוג של התמודדות חלקית, אבל התמודדות לקויה. חייבים לאזור אומץ ופשוט לזרום עם הרגשות שלנו, להתמודד איתם. הביטחון העצמי שלך די נמוך לפי מה שמבינה <"ואני ברחתי מהסיבה הכי טיפשית בעולם, הרגשתי שאנשים יותר מדיי טובים בשבילי ואני מורידה את רמתם.">, אחת מהדרכים לעבוד על ביטחון עצמי היא להפנים את העובדה שמגיע לך להיות בחברת אנשים, ואין אדם שטוב יותר ממך, כי כל אדם טוב בדברים אחרים ומיישם את עצמו בדברים אחרים. אותו נער שהתאהבת בו- אני חושבת שאת מרוב פחד שתיכשלי באינטרקציה איתו, את פשוט מראש מוותרת וחבל, כי אולי אותו נער ביישן ומעוניין בך וחושב שזה ממש לא הדדי ולכן לא מנסה. נסי להתקרב אליו, לחייך אליו, להיפתח יותר אליו= לאט לאט. ובקשר למצבך הפיזי- זה ידוע שכשרע לנו בנשמה- רע לנו גם בגוף, יש קשר הדוק בין הגוף לנפש. אני חושבת שכשתשני דברים בדרך מחשבה שלך, דברים ישתנו גם מבחינה פיזית.

 

[ניאו30]

מכיוון ששאלת אם יש כאן מישהו

ש"התנהג ככה בעבר והצליח להשתנות,לצאת מבדידותו מהתסכול ורגשות האשם והעצב"(ציטטתי אותך כי אני חושב שזה משפט שמאוד תואם גם את תחושתיי בעבר) אז אני בהחלט אחד כזה,לא לגמרי ולא בצורה הכי מלאה שאולי הייתי יכול,אבל בהחלט יצאתי מהמקום ה"הוא". מכיוון שאני כרגע זז לי ולא אוכל להרחיב כרגע,את יכולה להסתכל מה כתבתי בשרשור החזרה לעבר שהתחילה נסיכת האהבה.אבל זה תאור מאוד חלקי,ויש לי עוד מה להוסיף,גם בכל הקשור לדרך להגיע לשם.אני מקווה למצוא זמן מאוחר יותר היום או מחר כדי להרחיב קצת יותר.

 

[ניאו30]

את יודעת...ישבתי וכתבתי תשובה מאוד

מאוד ארוכה(כהרגלי בקודש יש לציין

),אבל אחר כך חשבתי לעצמי-את בסך הכל בת 17! לא נאמר מהתנשאות חלילה אלא פשוט מהבנה שיש דברים שקורים עם הזמן ולמידה משיעורי החיים,ולכן אמרתי לעצמי שאולי עדיף שאני לא אכתוב את כל מה שאני חושב בעניין.אם את חושבת ורוצה בכל זאת שאני אכתוב כאן את מה שכתבתי לעצמי את יכולה להגיב בהתאם(אם לא כאן אז במסר גם אפשרי). מצד אחד,אני מאוד בדיעה שטוב יהיה אם גם נערים ונערות בגילך יפתחו סוג של מודעות עצמית שתעזור להם בהמשך החיים.מצד שני,זה יכול גם לפגוע בהתפתחות הטבעית שלכם/ו אז אני לא כל כך בטוח האם זה דבר טרם זמנו או לא.