ולמכוניות פרטיות יש נטיה להיות
מעורבות בתאונות... נו באמת... את שמה לב מה את עושה? במקום לברך על השפע שבחייך את בוחרת להסתכל על החצי הריק של הכוס. את רק נותנת כל הזמן הסברים ונימוקים למה להישאר תקועה במקום. אלוהים. את כל כך מזכירה לי את עצמי לפעמים! וטוב שכך! לקרוא את הדברים שלך זה כמו לשים מראה מול העיניים ולתת לעצמי ניעור, שלא אגיע שוב למצב כזה! הרי את לא באמת מחפשת פתרון. את נהנית לרחם על עצמך, בדיוק כמו שאני עושה לפעמים, וזה רע, תאמיני לי. זה כל כך רע. לא פלא שאת נסחפת במעגל של רחמים עצמיים ותיסכול, שמוביל אחר כך ליאוש. דרך אגב, אתמול, בשיטוטי ברשת, מצאתי בתפוז פורום מגניב לאללה, ששמו "תלונות וקיטורים". ישר הרגשתי את עצמי בבית. מעת לעת זה כיף לפרוק ולקטר, אבל אני צריכה לזכור מתי לצאת משם בזמן כדי לא להישאב עוד יותר למטה מהמקום שבו אני היום... אני מצטערת אם דבריי נשמעים קשים משהו, אבל אני באה ממקום מזדהה, ממקום של מישהי שהיתה שם, ולפעמים עדיין. מקווה שלא תעשי את הטעויות שלי ושתחלצי את עצמך מהמקום הזה מהר. את ראויה ליותר מזה.