מה אני עושה כאן?

מה אני עושה כאן?

אנשים (כמוני) המוכנים להתעמת עם הכרתם בעובדה שהם בודדים, הם האחרונים שיכולים לתת עצות לבודדים כיצד לצאת מבדידותם. (אפילו מה שכתבתי כאן ניתן לקטלגו כעצה).
אנשים רעבים אינם יכולים לעזור לרעבים אחרים בהצעות כיצד להתמודד עם הרעב. עם רעב מתמודדים, כמה מדהים, על ידי הגשת פרוסת לחם! צא וחשוב, צאי וחשבי מה זה אומר באשר לבדידות.
 
שאלה טובה...

שאלה טובה איך לצאת מהבדידות , בזמן האחרון אני חושבת על זה כל הזמן...
 

arieshor

New member
שירן123533

הייי
צריך להכיר אנשים חדשים.
ללמוד משהו.
להיכנס להכרויות עם זה מתאים.
לעשות דברים שלא עשינו.
 
תשובה...

אני מנסה להכיר אבל לפעמים אנשים לא מנסים להכיר ופוסלים

עוד לפני שהכירו , אני לא יודעת איפה להכיר...
 

arieshor

New member
שירן123533

יש אנשים הולכים להם יותר בקלות זה יכול להיות אישה או גבר.
אחרי שמכירים אותי פוסלים אותי.
אני בן אדם טוב מפנק .
אפשר להכיר בכל מקום .
צריך להכיר בהפתעה .
פתאום יש לך חבר.
שהיה לך שישי שבת נעים וכייף וטוב ביותר.
 
היי נדירון, הכל נכון וגם לא כל כך...


לא ראיתי אף פעם שיש בעיה לתת עצות בנושא שאנחנו מתקשים בו ולאחר ניתן עצות מצוינות.

ואני לא חושבת שעיקרי הפורום הוא עצות.
ספר מה קורה איתך... למה אתה נישמע מתוסכל יותר בשבוע אחרון?
עזרה הדדית היא לא בעצות דווקא.

שבת שלום.
 
סליחה

נוסעת יקרה
סיפרתי לך כאן אתמול בערב המון פרטים שיכלו לתת לך תשובה (לפחות חלקית) על השאלה שלך, אבל מחקתי זאת לפני ששלחתי. אף אחד איננו אנונימי בעולם האנונימי הזה. לא נכון לי לחלק את חיי עם כל המזדמנים לטווח האותיות שלי.
סליחה
 
בסדר גמור...


אני חושבת שאפשר לשתף בצורה שלא חושפת אותך יותר מדי.
גם לדעתי אין פה סיכון יתר, אלה אם כן אתה בעל עמדה פוליטית
או משהו דומה.
פורום הוא רק פורום.

הוא לא תחליף לכל קשר אחר. אני חושבת שאני שותפה
לחלק גדול מדעותיך ואשמח לקרוא אותך בכל נושא.
החשש מחשיפה לא מובן לי כל כך וקצת עצוב שאנשים מגיעים
לפה ואז מתחילים לשמור על חשאיות.
 
למקורה של הבדידות שלי

לא אדבר עכשיו על חברים שאין לי (האם היו פעם, האם היו אמת? אשאיר זאת לפעם אחרת).
לא אדבר כאן על תחושת המיותרות של גיל הפנסיה (ויש המתווכחים איתי וטוענים שאני פועל ופעיל דווקא בהמון מישורים)
אביא כאן שורות שכתבתי מזמן שאולי יש בהן לספר משהו:

ושם לא היית

ושם לא היית כשהמריא כאבי,
פצוע דיממתי, כך שנים לבדי,
אכן הייתה זעקתי יבבנית, חסרת חן,
אך כל שעשיתי הוא לאות אהבה התחנן.
פצוע כמוני, אינו נותן את הדעת,
לחן וליופי ולאסתטיקה רוגעת.
ואת לידי מכבסת - תולה,
דואגת לבית ולכל כתם וכל פינה,
משמיעה הלוך וחזור בביטחון רב:
כל אחד פותר בעצמו את בעיותיו.
אני חיפשתי ומחפש טיפת חום,
ואת אינך מכירה את זה המקום.
 

גדעון היחידי

New member
מנהל
יש מרפא לבדידות רבותינו ז"ל שנו:
"תנו לרעב לחם ולעייף כוח"
והפירוש כפי שאני מבין הוא כך:
בענין הרעב, צדקת ידידי
ובענין העייף, עייף/בודד בעייה דומה
נדמה לנו בבדידותינו כי העולם מנוכר ומתכחש לנו. הסקירה שלנו את עצמנו היא שלילית מעיקרה
תמיד אנו מרגישים את עצמנו מובסים מופלים לרעה
ורואים רק את חצי הכוס הריקה.
פסיכולוגים מכל המינים והסוגים ישכנעו אותנו בתמורה לכספנו כי יותר מחצי ימתושבי כדור הארץ חיים בבדידות אפורה ומכך ניתן להסיק שאם הם כך גם אנו שייכים לחלק הארי של בני האנוש ואין בכך שום פסול
עלינו לשנות את דרך חיינו
ללבוש משקפיים וורודים
לקבל אירועים באופטימיות לא לשפוט את עצמנו לכף חובה,להביט בראי לחייך ולהמשיך לחייך לחיים.
 
היי, נדירון...


ביחסים זוגיים לצערי אנחנו משחזרים כמעט תמיד את היחסים עם אישה
הראשונה של חיינו, אמא שלנו. זוגיות זאת תמידדרך דו צדדית
שלכל צעד את התרומה והיחס שלו.
עם כאבך כמובן לא אוכל להתווכח.
 
גם אם באשמתי חרב המבנה עדיין חרב הוא

..ולא, אני לא שלם עם נוסחאות משום גוון ומין. אני בהחלט בטוח היום שיש אנשים שזקוקים ומסוגלים לתקשר רגשית ברמה אחת שאינה מספקת את הצרכים של בן הזוג. אבל גם אם אקח עלי את האשמות כולן עדיין המבנה הוא במקום בו הוא מצוי, והחוסר קיים.
 
אין לדעתי ביחסים אשמה כלל.

כל צעד נותן משלו מו שני אנשים שבונים בניין וכל אחד שם לבנה בתורו.
לפעמים מישהו מתרגז ומתחיל לפרק את הקיר ולזרוק דלעיים עם מלט
על הבן אדם השני או מישהו שלישי שאפילו לא שייך לעניין....

ולפעמים החור בלב שלנו כל כך גדול שלבן זוג שלנו אין סיכוי למלאו...

ואולי הלשני הצדדים צרכים זהים והם רק מתחרים על מי הצד שחייב
למלאם קודם...
ואולי ואולי ואולי....ואולי...


אין אשמה, יש תרומה למערכת יחסים של כל אחד כפי יכולתו.
 
למעלה