למה?
שיקום אינו פחות בחשיבתו מהטיפול במרפאה.
פעם שוחחתי עם עו"ס כשהייתי מדריך בדיור המוגן. על כך שפסיכיאטרים עושים סלט מכל המסגרות בשיקום ולא תמיד הם מבינים את ההבדל בין סומך לחונך או מדריך , לא מבינים את ההבדל בין דיור מוגן לבין הוסטל (אחדים ממש שתפו אותי שהם חשבו שמדובר בבניין עם שומר כמו דיור מוגן של קשישים). וכל זה בגלל שרופא ביקש ממני לוודא שהמטופל שלו נוטל התרופות בלילה, הסברתי לרופא הנכבד, שאם הוא חושש שהפונה\מתמודד לא ייקח את תרופותיו, נבקש זאת בכתב , כי אנו לא מכירים את המתמודד, ואם יש חשש כזה, ראוי שנדע על כך כדי להפנותו למסגרת של הוסטל. כי בדיור מוגן המדריך נמצא בשעות עבודה שגרתיות ולא בלילה לפני השינה.... וזה אחד מההבדלים בין המסגרות.
הרופא נבהל מכובד האחריות שהפלתי עליו ואמר שגם הוא לא יודע כי הוא מכיר אותו רק חודשיים לפנינו... סוכם שהנושא יהיה במעקב באמצעות קלמר [אכן היו כמה דילוגים אבל זה בגלל סיבות אחרות שלא קשורות להיענות לטיפול].
סיפרתי לה את הסיפור הזה, כמו שסיפרתי לה על כך שבמחלקה אקוטית אמרו לי כמדריך על מתמודד אחר :"כשהוא יחזור להוסטל" תיקנתי לדיור מוגן, לבית שלו, האחות לא התבלבלה והמשיכה"כן, בהוסטל....".
למה אני מספר את זה? כי אותה עו"סית ענתה לי, :"מילא שהאחות לא תבין, שהפסיכיאטר בקהילה לא יבין, אבל הכי מדהים אותי, כשאני מדברת עם עו"סיות במרפאה או בביה"ח הן מתחילות להתבלבל".
להזכירך התחנה או המרפאה לבריאות הנפש, עדיין היא שירות ציבורי הממומן ע"י המדינה (משרד הבריאות, המעסיק שלך או קופ"ח כללית), לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, ביום ההחלטה , השירותים היו שייכים למשהב"ר ונשארו שם, אך החוק קובע שכל אזרח זכאי לקבל את השירותים שנקבעו ביום החוק וכל שירות שיתווסף במסגרת ועדת הסל.
בנוסף לפי חוק שיקום נפגעי נפש בקהילה, השירותים יתנו שירותי שיקום בלבד.
אם רכזת סל שיקום תשמע בטעות שניתן טיפול בשירות שיקום היא תקבל סחרחורת... ובצדק. בשירותי שיקום הן מהציפייה של רכזות סל שיקום, חוק שיקום וגישות השיקום וההחלמה החדשניות, השיקום יתמקד בחלק הבריא של החיים , בחלק המכונה כוחות, בחלקים התפקודים ובהגשמת החלומות (כחלק מפרקטיקת החלמה).
כלומר ששירותי הטיפול חייבים להינתן בנפרד משירותי השיקום!!!! כלומר אם אדם מגיע ומבקש טיפול, ע"פ חוק את מחויבת לקבלו לטיפול לפי התור ולפי הדחיפות שנקבעה באינטייק רב מקצועי.
זה לא האידיאלי - זה מה שצריך לקרות.
בפועל אני יודע שמזה עשרים וחמש שנה אתן מעדיפות את ה"פסיכיאטריה הרכה", הדיכאון, החרדה, ו"הפרעות אישיות". כי זה אנליטי , דינאמי ועוד...
יש לי בעד ונגד הרפורמה, מתפיסה שיקומית , אני בעד, ולו בגלל שהודעה כזו בימי הרפורמה לא תיכתב (בתקווה גדולה מאוד), מעניין שתקפתם את הרפורמה על ימין ועל שמאל, נכון יש בה המון בעיות, ויש בה הרבה חורים, אבל לפחות אוכלוסיה זו של מתמודדים מורכבים לא תיפגע, ותקבל שירותי טיפול בנוסף לשירותי שיקום.
אחת הבעיות הנפוצה בישראל היא העלאה חוזרת ונשנית לוועדות סל שיקום מבלי שצוות המרפאה ערך תהליך הכנה לקראת הועדה. לאחרונה מספר חוקרים מדברים על כך שזה יותר חשוב מעצם העלאה לוועדה (תיווך לשירות) , כי תהליך הכנה טוב יניב גם היענות לתכנית השיקום שהועדה תמליץ. אין לך מושג כמה זה יחסוך למערכת השיקומית ובעיקר, אסור שהשיקום יחליף טיפול. יש תורים, תתמודדו, תבצעו קבוצות רכבת יש מליון פתרונות טיפולים שבקושי מיושמים בגלל הצמד מילים הכה שגור בפי עובדי המרפאות "חוסר תקציב", וזה לא לגמרי נכון, כי עובדה שיש מרפאות שעושות יותר והן באותו מצב תקציבי ותת תקינה של עובדים מקצועיים. הכל תלוי בתפיסה ועד כמה באמת רוצים לוותר על הנוחיות של האבטלה הסמויה (שאני מאוד מקווה שתיעלם לקראת הרפורמה הקרובה).
