נוגעת - לא נוגעת
New member
מה אני רוצה מהחיים שלי ...
כשאני יושבת לי כאן בדממה – אני יכולה להקשיב לחיים הפנימיים שלי. ללא רעש רקע. אני יכולה להתחבר לעצמי... לקבל את עצמי באהבה. אני יכולה להתחבר אל מהויות החיים, כשאני פנויה מעיסוקים ``ארציים``... יכולה לבנות את התוכניות על מנת ``להגיע לשם``... – לאן בדיוק אני רוצה להגיע, כאשר אני מתאמצת לסדר את זה ואת זה ואת זה?!... במבט לאחור על חיים ניתן למדוד הצלחות... ולפי מה נמדדות הצלחות? על פי הישגים... ומה משיגים?? - מטרות... אז... מהן המטרות בחיים? – ישבתי עם עצמי וניסחתי לעצמי מספר מטרות... * להמשיך ולהפיץ את הגנים שלי כלומר - להוליד ילדים – רצוי מוכשרים בריאים ויפים... (אפשר לסמן וי...
), ... וגם לראות את הגנים שלי עסוקים בהבטחת המשך הגנים שלהם שלי (מולידים ילדים, ורצוי מוכשרים בריאים ויפים, דואגים להם...) * לקיים את עצמי באופן עצמאי ומכובד. (גם פה אפשר לסמן וי....) * לפתח את האישיות שלי, להגיע ליכולות גבוהות יותר, יחסית לעצמי, למודעויות גבוהות יותר, להתנסות בהתגברות על מכשולים. (פה יש לי עוד עבודה... ועושה רושם שהיא לא תגמר.. כל עוד אני חיה..) * להתנסות בחוויות רבות ומגוונות של טוב ורע ומה שביניהם, להשכיל, ללמוד, לטייל, לאהוב... (יש.. ויהיו עוד......) * להתנסות בזוגיות – לפחות פעם אחת... (גם פה יש וי... ) * להגיע להכרה חברתית בקהילה כלשהי. (מעניין... זה לא נגמר למרות שיש.. תמיד רוצה עוד ועוד ובעוד תחומים..) - ומה לגבי עושר כלכלי? – זה סוג של צורך שהוא בעצם over-protection לצורך של ``לקיים את עצמי באופן עצמאי``. אין לזה סוף. - ומה לגבי פירסום? – כן – יש צורך חברתי כזה... והוא בעצם -over doing – של לזכות בהכרה החברתית – ונובע מחוסר הבטחון המוטבע במהות... שגורם לצורך להיות ``שווה`` בעיני יותר ויותר אנשים/ קהילות – זהו סוג של צורך שאינו יודע שובע – ואין לו סוף בדומה לצורך לצבור רכוש וכסף. האם שני אלו הם הישגים שלשמם קיימים בני אדם?... כנראה שאלו הם ביטויים מוקצנים של צורך בסיסי אצל פרטים – צורך שהופך עז יותר כאשר הפרטים נתקלו בקשיים בתחומים הללו. והאושר בחיים מורכב מהמון רגעים קטנים. וצריך להוקיר ולהעריך אותם. כל רגע ורגע בזמן הווה. וגם לכאב יש מקום. כי הכל בחיים, כנראה, שאלה של זוית המבט. וכל ההתנסויות הקשות שעוברות עלינו הופכות את חיינו לעשירים יותר! (איזה פרדוקס...) – כך אנחנו לומדים להעריך את מה שיש לנו בחיים. לא כל אחד זוכה להכיר בערך של מה שיש לו. ואז הוא חי חיים משמימים באמת . ננצור את הכאב. (אני אומרת את זה גם לעצמי כשקשה לי). הכאב הוא חלק אינטגרלי ממה שנועדנו לחוות. ודאי לא שאפנו לחיי `` Ignorance is a blessing `` - אם נביט במפגרים ובפגועי המוח למינהם – אין להם דאגות והם מאושרים. אנחנו רוצים מודעות. זה כנראה לא הולך בלי כאב.... זהו מחיר המודעות. וגם ההיפך הוא נכון... נוגעת לא נוגעת בפילוסופיית החיים שלי.
כשאני יושבת לי כאן בדממה – אני יכולה להקשיב לחיים הפנימיים שלי. ללא רעש רקע. אני יכולה להתחבר לעצמי... לקבל את עצמי באהבה. אני יכולה להתחבר אל מהויות החיים, כשאני פנויה מעיסוקים ``ארציים``... יכולה לבנות את התוכניות על מנת ``להגיע לשם``... – לאן בדיוק אני רוצה להגיע, כאשר אני מתאמצת לסדר את זה ואת זה ואת זה?!... במבט לאחור על חיים ניתן למדוד הצלחות... ולפי מה נמדדות הצלחות? על פי הישגים... ומה משיגים?? - מטרות... אז... מהן המטרות בחיים? – ישבתי עם עצמי וניסחתי לעצמי מספר מטרות... * להמשיך ולהפיץ את הגנים שלי כלומר - להוליד ילדים – רצוי מוכשרים בריאים ויפים... (אפשר לסמן וי...
), ... וגם לראות את הגנים שלי עסוקים בהבטחת המשך הגנים שלהם שלי (מולידים ילדים, ורצוי מוכשרים בריאים ויפים, דואגים להם...) * לקיים את עצמי באופן עצמאי ומכובד. (גם פה אפשר לסמן וי....) * לפתח את האישיות שלי, להגיע ליכולות גבוהות יותר, יחסית לעצמי, למודעויות גבוהות יותר, להתנסות בהתגברות על מכשולים. (פה יש לי עוד עבודה... ועושה רושם שהיא לא תגמר.. כל עוד אני חיה..) * להתנסות בחוויות רבות ומגוונות של טוב ורע ומה שביניהם, להשכיל, ללמוד, לטייל, לאהוב... (יש.. ויהיו עוד......) * להתנסות בזוגיות – לפחות פעם אחת... (גם פה יש וי... ) * להגיע להכרה חברתית בקהילה כלשהי. (מעניין... זה לא נגמר למרות שיש.. תמיד רוצה עוד ועוד ובעוד תחומים..) - ומה לגבי עושר כלכלי? – זה סוג של צורך שהוא בעצם over-protection לצורך של ``לקיים את עצמי באופן עצמאי``. אין לזה סוף. - ומה לגבי פירסום? – כן – יש צורך חברתי כזה... והוא בעצם -over doing – של לזכות בהכרה החברתית – ונובע מחוסר הבטחון המוטבע במהות... שגורם לצורך להיות ``שווה`` בעיני יותר ויותר אנשים/ קהילות – זהו סוג של צורך שאינו יודע שובע – ואין לו סוף בדומה לצורך לצבור רכוש וכסף. האם שני אלו הם הישגים שלשמם קיימים בני אדם?... כנראה שאלו הם ביטויים מוקצנים של צורך בסיסי אצל פרטים – צורך שהופך עז יותר כאשר הפרטים נתקלו בקשיים בתחומים הללו. והאושר בחיים מורכב מהמון רגעים קטנים. וצריך להוקיר ולהעריך אותם. כל רגע ורגע בזמן הווה. וגם לכאב יש מקום. כי הכל בחיים, כנראה, שאלה של זוית המבט. וכל ההתנסויות הקשות שעוברות עלינו הופכות את חיינו לעשירים יותר! (איזה פרדוקס...) – כך אנחנו לומדים להעריך את מה שיש לנו בחיים. לא כל אחד זוכה להכיר בערך של מה שיש לו. ואז הוא חי חיים משמימים באמת . ננצור את הכאב. (אני אומרת את זה גם לעצמי כשקשה לי). הכאב הוא חלק אינטגרלי ממה שנועדנו לחוות. ודאי לא שאפנו לחיי `` Ignorance is a blessing `` - אם נביט במפגרים ובפגועי המוח למינהם – אין להם דאגות והם מאושרים. אנחנו רוצים מודעות. זה כנראה לא הולך בלי כאב.... זהו מחיר המודעות. וגם ההיפך הוא נכון... נוגעת לא נוגעת בפילוסופיית החיים שלי.