השפות הגרמאניות השתנו עם השבטים
השונים שנכללו ב'עמים הגרמאניים', ששמותיהם רבים למדי - גותים, ואנדאלים, לומבארדים (=לונגוברדים, 'ארוכי הזקן'), אלמאנים, פראנקים, סאקסונים, אנגלים (מלשון Angle) ועוד. מהפרוטו-גרמאנית לא שרדה עדות כתובה, אבל משפות-המשנה שהתפצלו ממנה, שרדו הגותית ('גרמאנית מזרחית'), נורדית עתיקה ('גרמאנית צפונית') וגרמנית עתיקה (Old German) או 'מערבית'. זו התפצלה עם הזמן ל'רמתית' ו'שפלתית' (Old High German ו-Old Low Germa), שינוי שנשמר עם בוא ימי הביניים והפיכת הגרמנית העתיקה לביניימית (Middle). לא ידוע בדיוק איך ההולנדית נוצרה, אבל ידוע ניב בשם Low Franconian שנחשב לחוליה המקשרת בין הגרמנית השפלתית לבין ההולנדית. עוד התפתחות מהגרמאנית העתיקה השפלתית היא הסאקסונית, שבתורה היתה המקור ל-Old English, שפתם של הסאקסונים והאנגלים שבאו לאי הבריטי.