עלמת חן שלום, אני אחלק את התגובה
שלי לשתיים : 1. הבחורה עשתה הקצנה של המציאות, או שאת לא הבנת את דבריה כל כך. אדם שמגיע לגיל 65 ללא פנסיה מקבל 1,400 ש"ח מהמדינה לחיות מהם וזה אכן שכר רעב. אם תחסוך 20 אחוז מהשכר שלך החל מגיל 30 (לא 25 ולא 20) תקבל כמעט 100 אחוז מהשכר כפנסיה. מכיוון שרוב האנשים בגיל 65 כבר ללא משכנתא וללא ילדים קטנים ו1,400 ש"ח יש שהם מקבלים מהמדינה, אז לא חייבים לחסוך 20 אחוז ואפשר רק 10 אחוז נניח. בכל מקרה כל מעביד נורמלי חוסך באופן טבעי לעובד כ20 אחוז (5 אחוז העובד נותן והמעביד עוד 5 אחוז ו8.33 זה פיצויי פיטורין שמוקדשים לפנסיה אם לא פוטרת). אבל 10 אחוז יש לך בכל מקרה, שזה ייתן בערך חצי מהשכר שלך, שזה די והותר (שוב נניח שאתה כבר לא משלם משכנתא של 2,500 ש"ח ואין לך ילדים במעון שעולה 1,500 ש"ח ועוד 1,400 ש"ח מהמדינה ולכל זה תוסיפי חצי מהשכר שלך זה די והותר). אם הגעת לגיל 65 עם בן זוג שגם מקבל 1,400 ש" וחצי מהפנסיה שלו אז בכלל מצבך סביר מאוד. מעט מאוד מעבידים במשק לא חוסכים לעובד את ה10 אחוז, היום זה כל כך נפוץ שאפילו לא מעט חברות כוח אדם חוסכות לעובדים שלהם, אם הם עובדים אצלם מעל שנה. בכלל עמיר פרץ הצליח לעורר מודעות לנושא ויש חקיקה בדרך שמחייבת לחסוך לעובד. אבל זה כל כך נפוץ היום שבאמת מי שזקוק לחקיקה זה העובדים המאוד פשוטים במקומות קטנים בהם המעביד מנצל את חולשת העובד ולא חוסך לפנסיה. לכן צריך לדאוג רק לכמה דברים : א. במידה ואת לא פועל ממש ממש פשוט (אם את יודעת לכתוב במחשב אז את לא כזו) לשים לב שהמעביד אכן מפריש לך לפנסיה (זה ממש טבעי וצריך מזל מאוד מחורבן ליפול על מקום שבמקרה לא מפריש לפנסיה, עד שהחוק יעבור). ב. לעבוד את רוב התקופה מגיל 30 עד 65 (לא חייבים פנסיה של 100 אחוז) גם מספיק חצי או שלושת רבעי, אבל צריך לעבוד (אם בן זוג מרוויח טוב ומוכנים להמר שהקשר יחזיק, אז מספק בן זוג אחד עם שכר סביר). ג. אם עזבת מקום או פוטרת ויש לך אפשרות לקחת פיצויים מקופת הפיצויים שלך, עדיף להשאיר. היום יש דמי אבטלה והודעה מראש של המעביד. אם לא חייבים את הכסף ומוצאים עבודה אפילו 5 חודשים אחרי, כדאי מאוד להשאיר פיצויים לפנסיה. ד. לדאוג לביטוח לאובדן כושר עבודה, בין אם פרטי ובין אם דרך הפנסיה. ואז את מכוסה לחלוטין. אם את עובדת הפנסיה נצברת, אם קרה משהו ונפגעת ואין לך יכולת לעבוד הביטוח יפעל. זה לא עד כדי כך יקר ולרוב המעביד משלם, או שאפשר פשוט לקחת חלק מהכסף של הפנסיה ולממן בו את הביטוח. בקרנות פנסיה לא צריך בכלל כי זה מובנה, בביטוחי מנהלים צריך לבדוק אם את או המעביד. בקיצור או שהיא לא מבינה מהחיים שלה, או שאת לא הבנת אותה, או שהיא חיפשה כותרת ומצאה אותה אצלך. 2. פחד הוא תמיד חוסר הבנה של המציאות. במקום בו אנו מפחדים יותר פשוט לנסות להבין את המציאות יותר טוב במקום לשאול, שאלות מסוג "לאן הגענו ש...". בין אם נדון בנושא כלכלה או אלימות או חינוך יש מציאות, אם אתה רוצה לחיות בצורה נעימה במציאות עלייך להבין אותה ולפעול בתוכה (בדיוק כמו נושא הפנסיה). אם את נותנת לכותרות להכתיב את חייך, את דנה את עצמך לפחד תמידי. המציאות היא אותה מציאות הפחד הוא המשתנה בין האנשים, היחיד יכול לפעול כדי לשנות את המציאות ופעולותיו ישפיעו כך או אחרת. על הפחד של עצמו היחיד יכול להשפיע ב100 אחוז.
