שלום לבנות הרשו לי גם ../images/Emo45.gif
להצטרף אל החגיגה כאן. ראשית, עד כמה שקראתי אף אחת כאן לא ייחלה למות אף אחד. ההתחלה היתה שהחמות אמר/ה "כשאנו נמות אתם תקבלו". אז נא להרגע בנושא הזה ולא לפזר האשמות שווא. אנו כאן לתמוך אחת בשניה ולהביע דיעה, אבל בהחלט לא לריב על עיקרון של מישהי אחרת. שנית, הייתי מאוד שמחה לדעת והיות ואנו כולנו נעות סביב הגילאים הדומים של 20 עד 40 וקצת והיות ואנו בגיל יכולות להיות בהחלט אחיות, מי נתן להורינו? כשתענו על השאלה תבינו מי חייב ואם חייב בכלל לתת. לעזור לילדים להתבסס זוהי זכות ולא חובה. אבל........... הוריי תמיד נחשבו בעגה שלנו ל "מלאיינים" , אך אנו הילדים מעולם לא ביקשנו או דרשנו עזרה בשום דבר. כל מה שאנו במשפחה זה בזכות עבודה קשה ועצמאית. כילדה עשיתי בייביסיטרים , כחיילת עבדתי בסופי שבוע, אחרי צבא בשביל נסיעה עבדתי במלצרות, בשביל ללמוד ולהשלים תואר עבדתי בנקיון, בשביל לרכוש נכס עבדתי שוב שתי עבודות (ראיתם פעם סמנכ"ל ממלצרת ?) ועד היום אינני מתביישת לעבוד גם עשר עבודות אם יש צורך. הוריי עזרו לכל אח בצורה זו או אחרת אם בחתונה, אם ברכישה מסויימת, אם בחילוץ כלכלי, וכו´. אבל (אחד אחרון) מעולם לא נכנעו ל"כפיה" מצד אחיי (זה גם לא היה). כששתי גיסותיי הצטרפו אל המשפחה חשבו להן ש"תפסו הולנד" (אמריקה) ומהחתונה הדבר הקשה ביותר שיעשו זה ל"גהץ את הויזה" ולארוז המזוודה. נננננננננע (אחד גדול) אימי הראתה בצורה הכי ברורה (למעט פינוקים לנכדים עד סוף העולם) שבשביל כבוד ועזרה מצידה חשוב לעבוד ולא להיות פרזיט. אז ישנה גיסה שאכן עובדת ואכן מבוססת ומקבלת את מלוא התמיכה ולעומתה השניה יושבת רגל על רגל וחוץ מלהשמין לא עושה כלום !!! אז גם את הכלום הזה !!! היא מקבלת מאימי. ישנו פתגם שאומר : "שמור אותי מאוהביי, משונאיי אשמר בעצמי" ואולי הם חושבים לעצמם : "הם עובדים ומרווחים ולוטשים עיניים אל כספינו, מה יהיה ביום שאנו נהיה תלויים בחסדיהם?" תחשבו גם על זה.
