מה אתם אומרים על 'קצרים'?
אז בהתחלה כולנו התלהבנו, ובטח הרייטינג שלהם עדין נאה, אבל בכל זאת משהו חסר שם: איכשהו, אחרי כמה וכמה תוכניות, הם עדין מצחיקים אבל התבניות של המערכונים צפויות מראש. כשמתחיל מערכון, אתה כבר יודע שהפואנטה (שתגיע תוך שניות) היא סביב משחק מילים, או סביב התקלה של הפוך-על-הפוך, או שמיקום ההתרחשות של המערכון כבר מרמזת על ההיי-לייט שלו (לדוגמה - אם המערכון מתרחש בכיתת בית-ספר - כבר ברור שהבדיחה תהיה סביב אי הבנה בין מורים לתלמידים, או שמורה יעמוד פתאום בתפקיד אופיני של תלמיד, וכו'.) בניגוד לתוכניות הומור קודמות בטלויזיה, שהצחיקו אותנו בשנים האחרונות, או למערכונים של אומנים שונים, בעיקר של הגששים, כאן אין דמויות קבועות, שהמעקב אחרי ההתפתחות שלהן, והמיקום שלהן בסיטואציות מסוימות בשילוב עם האפיונים שלהן כפי שאנחנו כבר מכירים, אלה יכולים להיות אירוע מבדר בפני עצמו. אם חושבים על זה, רוב הקלאסיקות של תוכניות הומור טלויזיוניות, נבנו סביב דמויות קבועות. גם העובדה שבד"כ השחקנים מופיעים בשמותיהם האמיתיים היא פיספוס - האם השחקנים באמת צוחקים על עצמם (דבר שהוא בהחלט אפשרי במערכונים או שהדמויות במערכונים חסרות אפיון? אם זה כמו האפשרות האחרונה - היר שקשה לצחוק מסיטואציה שבה אנחנו לא מודעים לאפיון הדמות (כמו שקשה להתחבר לכל תסריט אחר שבו אין אפיון לדמויות - בין אם אלה דרמות, טלנובלות, וכו'). וזה לא שמדובר כאן בשחקנים שאינם טובים כמצחיקנים. ואולי המגבלה של 'קצרים' היא בעצם העובדה שהמערכונים הם קצרים - מערכון קצר שלעיתים לא עובר את אורך הדקה, לא יכול תמיד להכיל הרבה - הוא מהווה בדיחה קצרה וחביבה, משהו שיכול להיות קטע קטנטן ממערכון באורך ממוצע, אבל הוא לא יכול להעביר מסר, הוא לא יכול אפילו ליצור התחרשות שרשרת שיוצרת הצחקות הנגזרות זו מזו, וכשהאפשרויות של המערכון הקצר מגיעות כולן לידי ביטוי - יש תחושה של מיצוי, כאילו כל סדרת המערכונים הזו כבר נתנה את מה שיש לה להציע.
אז בהתחלה כולנו התלהבנו, ובטח הרייטינג שלהם עדין נאה, אבל בכל זאת משהו חסר שם: איכשהו, אחרי כמה וכמה תוכניות, הם עדין מצחיקים אבל התבניות של המערכונים צפויות מראש. כשמתחיל מערכון, אתה כבר יודע שהפואנטה (שתגיע תוך שניות) היא סביב משחק מילים, או סביב התקלה של הפוך-על-הפוך, או שמיקום ההתרחשות של המערכון כבר מרמזת על ההיי-לייט שלו (לדוגמה - אם המערכון מתרחש בכיתת בית-ספר - כבר ברור שהבדיחה תהיה סביב אי הבנה בין מורים לתלמידים, או שמורה יעמוד פתאום בתפקיד אופיני של תלמיד, וכו'.) בניגוד לתוכניות הומור קודמות בטלויזיה, שהצחיקו אותנו בשנים האחרונות, או למערכונים של אומנים שונים, בעיקר של הגששים, כאן אין דמויות קבועות, שהמעקב אחרי ההתפתחות שלהן, והמיקום שלהן בסיטואציות מסוימות בשילוב עם האפיונים שלהן כפי שאנחנו כבר מכירים, אלה יכולים להיות אירוע מבדר בפני עצמו. אם חושבים על זה, רוב הקלאסיקות של תוכניות הומור טלויזיוניות, נבנו סביב דמויות קבועות. גם העובדה שבד"כ השחקנים מופיעים בשמותיהם האמיתיים היא פיספוס - האם השחקנים באמת צוחקים על עצמם (דבר שהוא בהחלט אפשרי במערכונים או שהדמויות במערכונים חסרות אפיון? אם זה כמו האפשרות האחרונה - היר שקשה לצחוק מסיטואציה שבה אנחנו לא מודעים לאפיון הדמות (כמו שקשה להתחבר לכל תסריט אחר שבו אין אפיון לדמויות - בין אם אלה דרמות, טלנובלות, וכו'). וזה לא שמדובר כאן בשחקנים שאינם טובים כמצחיקנים. ואולי המגבלה של 'קצרים' היא בעצם העובדה שהמערכונים הם קצרים - מערכון קצר שלעיתים לא עובר את אורך הדקה, לא יכול תמיד להכיל הרבה - הוא מהווה בדיחה קצרה וחביבה, משהו שיכול להיות קטע קטנטן ממערכון באורך ממוצע, אבל הוא לא יכול להעביר מסר, הוא לא יכול אפילו ליצור התחרשות שרשרת שיוצרת הצחקות הנגזרות זו מזו, וכשהאפשרויות של המערכון הקצר מגיעות כולן לידי ביטוי - יש תחושה של מיצוי, כאילו כל סדרת המערכונים הזו כבר נתנה את מה שיש לה להציע.