מה אתם אומרים

[א ב י ב ה חיים טובים]

מה אתם אומרים

על זה?

 

[ArielGam]

כתבה נהדרת שלא עומדת במבחן המציאות

הכתבה צודקת אך אינה נותנת פיתרון מעשי ובכלל אינה עומדת במבחן המציאות. המוטיב המוביל של מר דן הרמן הוא אסטרטגיית פעולה אשר בסיסה באי קביעת אסטרטגיה. התוצאה היא, לדעתי, הגררות מתמדת אחרי סיפוק הלקוחות. הלקוחות (בסופו של דבר גם אנו כאלה) לא תמיד מודעים לרצונם, לא פעם מצאתי את עצמי רוצה משהו פשוט כי הוא נמצא שם אבל במבחן המציאות גיליתי שרצוני היה תלוי באופנה חדשנית ולאו דווקא בצורך אמיתי. ההצעה שנובעת מהכתבה מזכירה לי את עידן ה Start-Up-ים, בה בכל יום מצא מישהו רעיון חדש שאמור לספק צרכי שוק חדשניים, הושקעו ברעיון מיליוני דולרים, ובמבחן המציאות למעלה מ 90% מהרעיונות מצאו עצמם ללא פלח שוק מתאים (הגדרה עדינה ל"פח זבל"). זה נכון שיש למצוא את הדרך להיות דינאמי בהתאם לשוק, אך לדעתי עדיין יש משמעות לתפיסה הקלאסית של בניית אסטרטגיה והובלה כלפי חזון מוגדר מראש (ולא חזון המשתנה בהתאם למודה הנוכחית בקצב מטורף). ואם נביט במציאות סביבנו נגלה כי המוצרים המוצלחים ביותר הינם קלאסיים, כלומר למרות הקידמה כולנו נוסעים במכוניות דומות (מחברות וצבעים שונים) אשר לא השתנו מהותית מאז המצאתם , לבושים עפ"י סטנדרטים קבועים (עם מותגים וצבעים שונים), וכדומה ... אני לא פוסל כלל את החדשנות וכושר ההמצאה, אבל יש לזכור שרק אחוז קטן מה"אוונגרדים" תופסים נתח שוק, ואילו רוב העבודה השוטפת בנויה על אותם "קלאסיקות" שמלוות אותנו ביום יום. אריאל.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

הכתבה מדברת על קביעת אסטרטגיה

היא שונה. זה לא אומר שאין אסטרטגיה. אני חושבת שההצלחה שלו אומרת שמה שהוא מנסח כאן עובד. אתה לא חושבת כך? אמנם נוסעים עם מכוניות אבל יש גם מעבורות חלל... מה שאני שואלת בעצם נובע ממה שאתה אומר. אתה בעצם אומר שאם כל הדרך מראה לי שיש הצלחה יותר "בטוחה" בדרך מסוימת, וסיכוי קטן יותר בדרך אחרת, אז עדיף שאבחר במה שמוכר וידוע...כי שם יש יותר סיכוי ולפעמים גם זה לא בטוח. האם מימשת את זה כשפתחת אתה עסק שלך? כשאתה בודק מהלך חדש בעסק שלך, אתה כל הזמן דואג להיות בדיוק בקו בידוע והמוכר? או שאתה מיצר מידי פעם גם משהו חדש... האם יהיה נכון להגיד שהעשרה אחוז שלא נכללו בתשעים שהזכרת, מההיי טק, עשו קופה מעולה והם בעצם יגידו ההיפך ממה שאתה אומר? במחירות ושיווק 10% הם הצלחה גדולה. חברות בונות את כל האסטרטגיה הקלסית שלהן על נתח שוק קטן מ-10%. ערב טוב

 

[יונית א]

דווקא אליי הכתבה דיברה

אולי כי אני מאלו שלא הולכים בתלם חרוש אלא מחפשת תמיד את הפינות הנסתרות. את החדש, אחר. או.. שלא הבנתי מה שהוא כתב(גם אופציה).

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

הבנת, הבנת מצוין...

 

[ArielGam]

אסטרטגיית החוסר אסטרטגיה

כנראה שלא הבהרתי את עצמי בתגובה שלי. ראשית, אני בעד פתיחות וחדשנות מתמדת, אבל יש הבדל בין מציאת הזדמנות כאסטרטגיה לבין אסטרטגיה הפתוחה להזדמנויות. כלומר, מה שמציעה הכתבה היא פתיחת עסק שכל כולו חיפשו הזדמנויות כאסטרטגיה, והרי אנחנו יודעים שאסטרטגיה היא וירטואלית עד שממשים אותה, ומימוש לוקח זמן ומשאבים. משפטים כגון:"ההתנהגות שמביאה הצלחות כעת היא גישה של ריקוד עם תנועת השוק והצרכנים" לא נראים לי כדרך לניהול חברה שמייצרת דבר מה, אלא, לחברה שמנסה לייצר פטנטים ו"קליקים". ולמרות זאת, השוק דינאמי ואנו צריכים להתאים את עצמנו אליו אבל עדיין במסגרת עבודתית ארוכת טווח. בהקשר לסיכויים, אני לא טוען שיש דרך בטוחה יותר או תלם מוכר יותר - אבל יש תאוריה חדשנית ויש מציאות המוגבלת מהסביבה ומהמשאבים שלה. ולגבי שאלתך: כן אני מנסה למצוא הזדמנויות חדשות אבל בכדי לייצר מוצר אני משקיע זמן ומשאבים רבים, כך שאם מחר השוק יעשה "הורה" חזק ימינה, אני קודם אבדוק אם זו מגמה או "גחמה" חד פעמית. מקווה שאני ברור יותר אריאל.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

בוא נמשיך

בוקר טוב מה הקריטריונים שלך שקובעים מתי זו גחמה או מגמה? זה תלוי בזמן? ברעיון? במה ? אם זה דבר חדש, איזה אמות מידה שלך כדי לבדוק את זה?

 

[ArielGam]

הבה נגילה ../images/Emo140.gif

צהריים מצויינים אין לי קרטריונים חד משמעיים בשביל לבדוק אם זו מגמה. כשאני מחליט להשקיע ברעיון חדש אני מנסה לברר אם יש מתעניינים פוטנציאלים לנושא ע"י: - ברור אצל לקוחות שאני מעריך שהם פוטנציאל. - הפעלת כל הקשרים מסביבי וחיווי דעת של אנשים שאני מעריך כ"ידענים". - נסיון לבצע סקר שוק חלקי (סקר שוק מלא הוא לא בליגה שלי). - והכי חשוב "תחושת בטן". אם זה מוצר חדש אני עושה חשבון של עלות ואם "מותר" לי לבזבז אותה ולוקח את הסיכון הכרוך באי הצלחה. אני יודע ש 1 מתוך 10 זו הצלחה לא רעה, אבל אני מנסה לחשב מראש אם יש לי אורך נשימה של 9 "לא" בשביל שאני אוכל להמתין ל "10" המייוחל. כמו שאמרתי ה"תאוריה" פועלת עד שלא ממשים אותה - ולמימוש יש הגבלות (בד"כ כספיות). מההתכבתות הזאת אני מציג את עצמי כשמרן כרוני, אבל אני מנסה לאזן את עצמי בין "חלום ההצלחה" לבין "מצב הבנק" שתמיד איכשהו מנוגדים איך את מוציאה לפועל רעיון חדשני? תחושת בטן וקריאת שוק עכשווית? מה השיקולים שלך בהוצאה לפועל של דבר חדש? אריאל.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

רעיון חדשני - אסטרטגיה מרגשת או לא.

רעיון חדש הוא ילד שמתבשל בפנים. הוא נוצר משאלה שאני שואלת את עצמי כי אני רואה שיש צורך לזה בשוק. אח"כ אני בודקת טוב טוב, עם עצמי, אם אני יכולה בכלל לתת מענה לשאלה, ואם כדאי לי מכל הסיבות שרלוונטיות רק לי. לפעמים דברים כאלה עולים בראשי, ומיד יורדים ונעלמים. לפעמים הם עולים, נשארים קצת,ואז יורדים... אלה שנשארים עוד קצת בעקשנות, הם אלה שאני אטפל בהם בכובד ראש. אלה תהליכים שקורים לפעמים במשך חודשים רבים, והם קורים במקביל אחד יחד עם השני, השלישי ועוד עשרות כאלה. זה לא קורה אחת לשבוע, חבל...ואולי טוב שכך... הסימן הברור שיש משהו שמתהווה הוא שבדרך מקרה "נתפרים" ביחד שני רעיונות או יותר...או מגיעות אלי פניות בדיוק בנושא שעליו חשבתי ביממה האחרונה... איך אני מוציאה רעיון חדש לפועל? קודם כל זו עבודה עצמית מאוד קשה וגדולה כי היא כרוכה במאמץ אדיר למצא את הדבר אצלי ולהוציא את הדבר בצורה הכי טובה שאני יכולה. קריטריון האיכות הוא קריטריון מאוד עקשני ומציקני.מנדנד בלי הרף ומכריח אותי למצא עוד ועוד אפשרויות טובות יותר. כל יום חדש מביא איתו עוד ועוד דברים נוספים למאגר ואני משתדלת גם לשכוח אותו כמה שיותר מהר כדי לא להתקע עם משהו שנראה טוב ולבסוף יאכזב. זה מצב לא נעים עם עצמי שכרוך בביקורת, ובדיקה היכן אני "מחקה" את מה שנמצא כבר בשוק והיכן אני באמת מוציאה את עצמי... ואז אני גם מחכה...ומשתהה. תשובות טובות לשאלות גדולות, אינן מגיעות מהר מעבר לכך, אני מכינה את עצמי לכך שיהיו הרבה מאוד "לא" כי זה מה שמקבלים כשמביאים משהו חדש ולא מוכר... התרגלתי, בהתחלה היה קשה מאוד,פוגעני, תוקפני, לעיתים אפילו ממית את המוטיבציה, אבל... אין דרך אחרת להביא משהו חדשני, במיוחד אם אתה לבד ללא "כיסוי" של חברה או חברים. אני דואגת שהעלויות שלי תהיינה מינימאליות,כמה שאפשר.אוהבת את השיטות הפשוטות יותר, עושה הרבה מאוד במו ידי,ומשתדלת לשתף כמה שפחות אנשים גם בחשיבה וגם בעשייה. שיתוף וביקורת מאנשים "יודעי דבר ומבינים", הם דברים שמורידים את המוטיבציה ביגון שאולה. אדם שרוצה לממש/לקיים רעיון חדש, שהוא לגמרי שלו ומתוכו, לא ממליצה לו להקשיב לאף אחד. אין להם שום קריטריונים לבדוק רעיון שהוא שלי, כי הם לא אני. תחושת בטן שלי אינה תלויה במה שחושבים אנשים אחרים על מה שאני עושה. תחושת בטן שלי, היא שלי,...מה שאומר אדם אחר, היא תחושת הבטן שלו, ולכן אין לי מה להתחשב בה. אני לא רוצה אפילו לחשוב היכן הייתי היום, אם הייתי מתחשבת במה שאומרים רוב האנשים על מעשי... היחיד בעצם שניים שאני מתחשבת בדעתם, לעיתים, הם בעלי ואדם נוסף שיקר לי מאוד, איש עסקים מוצלח ומצליח... אני משתדלת להרגיש ולרגש... טקטיקות ואסטרטגיות הן דבר נהדר, מה שמקשר בין בני אדם הוא חום ולבביות. כשזה לא נמצא, שום טקטיקה או אסטרטגיה לא תחזיק מעמד לאורך זמן. אנשים באים כשמרגשים אותם, ולא משנה איך. כשגורמים להם להרגיש משהו. אפשר לעשות זאת בדרכים רבות. כדאי להיות ממוקדים במי ומה המטרה כרגע...עכשיו. ממילא אי אפשר לדעת לפני שמקיימים משהו חדש, איך הוא יצא לפעול אלא רק אחרי. אני מגייסת המון אומץ, סבלנות, אורך רוח,חורקת שיניים בוכה הרבה בשקט... ונחושה להצליח ולנצח. יוצאת עם זה החוצה בכל דרך אפשרית, בכל נישה אפשרית, מגבילה את עצמי במספר הפניות לכל נישה. עושה וממתינה לתגובות כן/לא וממשיכה בהתאם למה שקורה בשטח. תגיד עכשיו, איך מה שכתבתי עומד בקריטריונים? תענוג לשוחח איתך אריאל, שיחה היא סוג של ריקוד, בריקוד יש תמיד מישהו שמוביל,תומך ומחזיק את השני כדי שיוכל לרקוד בחופשיות גדולה יותר... ולפעמים זה מתחלף... חשבת על זה פעם? שבוע נהדר

 

[ArielGam]

לקח לי זמן אבל...

אחרי קריאה הבנתי שבסופו של דבר אנחנו די דומים, לוקח לנו זמן להחליט על רעיון חדש ולוקח לנו המון זמן לממש אותו, כך שאנחנו רוקדים עם הרעיון ולא עם השוק. בהקשר ל"מביני דבר" שאני מתייעץ איתם, נכון שהם קצת "הורגים" את היצירתיות, אבל מצד שני אני גם רוצה שהרעיון שאני הולך להשקיע בו כ"כ הרבה משאבים יהיה אם אחיזה כלשהי על הקרקע - זה לא אומר שכל מה שהם יפסלו גם אני אפסול, אבל אם יש ביקורת (בונה) אני רוצה שהיא תשב אי שם במוחי בזמן העבודה. בהקשר לריגושים ... במקצוע שלי ריגוש של הלקוח הוא הרגשה של מוצר יעיל שעונה על דרישותיו, כך שאצלי עוד לא נתקלתי בלקוח עם "פרפרים" בבטן שקופץ משמחה במשרדו (אולי אצלך זה שונה). התענוג הוא הדדי ... עד הריקוד הבא, אריאל.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

ריקו לפני ...וגם אחרי...

התבשלות,התלבטות וחשיבה לפני אינה מבטלת את האפשרות להיות גמישים אח"כ ולשנות החלטות מאוד ברורות בשנייה אחת קטנה... אני חושבת שאין שום תוכנית מבוססת וטובה שלא שונתה תוך כדי... הרבה פעמים. מוכר המשפט "כל תוכנית היא בסיס לשינויים". התוכנית היא יותר "כיסוי תחת" בשבילנו,כדי להגיד לעצמנו שאנחנו באמת באמת יודעים מה אנחנו הולכים לעשות. זה בערך כמו ביטוח שרופאים עושים לעצמם כדי להגן על עצמם מפני תביעות אח"כ... אם נכשלים, אפשר תמיד להגיד שעשינו את כל מה שכתוב בספר, את כל מה שיכולנו, ובכל זאת זה לא הלך כי הממשלה...המצב...וחמותי... אני לא פוסלת את התוכניות לפני המעשה, רק נותנת את דעתי, ואני לא הולכת לפיהן. אמור לי אריאל, למה לך שתשב לך הביקורה ה"בונה" אי שם במוח בזמן העבודה? במה היא מועילה לך? מי מחליט אם היא מועילה? מוצר יעיל שעונה על דרישות - זה אחלה ריגוש. כן, אני יכולה בהחלט להעיד על עצמי(קצת במבוכה) שאני עושה פרפרים בבטן... בכלל, מה שמועיל זה התרגשות אחת גדולה רק ש... אנחנו כל כך מלאים בדברים לא מועילים...תוכניות, אסטרטגיות, ביקורות... חבל...

 

[יונית א]

אפשר להכניס מילה בטנגו האינטימי ?

אני מתייחסת לביקורת, חשוב לי לשמוע אותה אני אבל בוחרת למעשה מה לקחת ממנה ומה לזרוק לסל מחזור. (כולנו בוחרים לאיזה חלק של משוב להתייחס) ואם תקחי את זה כמשוב- ולא כביקורת, בתור נקודת חשיבה ומבט נוספים, אז אולי פחות יפריע לך להקשיב להם? אני מרוויחה ממשוב, אני "זוללת" כל התייחסות, כי ממנה צומחת נקודת מבט אחרת, זווית שלא ראיתי קודם. ולא- אני לא חושבת שתוכנית היא כיסוי תחת עבורי היא ממקדת אותי למטרה(כי אחרת אני יכולה להתפזר ל4 רוחות שמיים חופשי) היא מגדירה לי אסטרטגיה וטקטיקה לפעולה- ואני בהחלט עובדת לפי התוכנית שאני מעצבת לעצמי (אחרי שקיבלתי משוב, בוודאי ברמת האסטרטגיה פחות בטקטיקה בגלל הרזולוציות הדקיקות של ההבנה). ברור שתוכנית היא גמישה , ולא נוקשה כי ככה קבעתי ב1.1.2000 אבל אני , מהיכרות עם עצמי חייבת תוכנית מפורקת למטרות,לוחות זמנים , וגם.. לומדת מאי עמידה בלוח זמנים, מסיקה את המסקנות שלי ומפיקה לקחים. לא חושבת שאלו דברים לא מועילים אבל תלוי כמובן במינון החודשי, תלת חודשי, של העיסוק בכך.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

בטח, כל אחד מוזמן בכיף

שמחשה תמיד לפתוח את המעגל. אני רוצה לשאול אותך כמה דברים, התוכנית המפורקת למטרות, לוחות זמנים וכו, כמה זמן היא מקיפה, לכמה זמן את מתכננת מראש? מה את עושה עם דברים לא צפויים שמתרחשים ואינם קשורים לעבודה?היכן את משבצת אותם? האם בתוכנית יש מקום שאת מקדישה גם להם? יום נעים

 

[יונית א]

שלכת בסתיו, תנומה בחורף ואז..אביב

תוכנית שלדית- כללית יש לי עד 2008 יעדים, מטרות ,אבל לא פירוק ללוחות זמנים כמובן. התכנוןמראש שלי הוא שנתי מחולק לחצי ורבעים .בגלל תחומי העיסוק ההגדרות שלי ל"שנת עבודה" אינם ינואר-ינואר, אבל זה לא משנה את השיטה. רבעון קיץ, אביב וכו... כל שנה כבר מחולקת למשימות הרבה יותר אופרטיביות , ואלו מחולקות לפי רבעונים, ואח"כ חלוקה לחודשים (וכן משתשמשת בלוח המקובל של השנה). בחודשי הלחץ- אני יושבת על תוכנית שבועית מתעדכנת (או דו שבועית) משום שחלק ניכר מהזמן מתוכנן ל"מתן מענה" לפונים- ואלו כאמור לא ממש בשליטה שלי . חלק מלוח הזמנים מראש מוקדש לעינייני התנהלות -כלומר העבודה על תוכנית העבודה היא בילט אין בלוח הזמנים שלי (כמו הגשת חשבוניות וכו). חלק מהבדיקה נוגעת לגמישות התכנון, ליעדים משתנים ,שינוי סדרי עדיפויות . בלוח הזמנים שלי מראש, אני מחשבת "מרווח" של סטיה בגלל "הפרעות" . ואם אני לא עומדת בלוח הזמנים החודש?- (לא זה הכרוך בלקוחות-פה אין פשרות!) לא נורא, יש עוד חודש אח"כ שבו אמצה יותר את הזמן. זה לגמרי אישי, אבל אני לא יכולה לחיות עם עצמי אם אני נוקשה לעצמי אז אני ממש מתרגזת על עצמי-וזה מיותר. (מקווה שהסברתי את עצי במשפט המסורבל האחרון). ולא אני לא סכיזופרנית .

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

את מצחיקה מעניינת ומקסימה

אני עלולה להמציא סתם שאלות רק כדי לקרא ולצחוק אותך. ולא- זו לא שגיאה. אז הנה עוד שאלות מה זה "לחץ" ביומיום שלך? ספרי קצת על הלוז" בקשר ללקוחות. מאיפה את "דולה" אותם? ועוד שאלה, מה יותר חשוב לדעתך, לתת כרטיס ביקור או לקחת?

 

[יונית א]

רק דולי הכבשה דולה לקוחות

מאיפה אני דולה אותם? אני לא. הם דולים אותי אם אנחנו נשארים באותו הדלי, בכלל. אבל ברצינות-אני משווקת את עצמי בשיטה הידועה של הספרית מהרחוב שמגלה לזו שרק עושה צבע ופן,שמגלה לזו שמחכה לידה בתור לקופת חולים. כלומר מפה לאוזן. לקוח מרוצה מספר לחברו וכו. זו בעיניי השיטה הטובה ביותר. שנית- אני עובדת קשה והרבה על הפצת מידע, אני משתמשת באתר שלי כאתר שווקי במקביל לייעודו המקורי. שמתי באתר שלי למשל דוגמה של תיק ייעוץ ("שרפתי " מידע של תיק אחד- פומבי כדי שלקוחות פוטנציאליים יכירו את השירות ואיכותו ויוכלו לפנות). אני משתמשת בפורומי אינטרנט שונים למתן ייעוץ ומענה (חינם) ומזה צומח קהל לקוחות לא קטן. היות ואני עוסקת בתחום חדיש, לא מוכר, בוודאי לא הפורמט שאני מציעה , יש לי צורך כפול מחד לדחוף את השירות-כשירות ומאידך לדחוף את עצמי כנותנת השירות. מה זה לחץ? יותר מדי לקוחות ממה שאני יכולה לעכל באיכות השירות שאני רוצה (חייבת) לתת. יותר מדי משימות אחרות ש"קופצות" ואינן לקוחות אבל חשובות לי בראיה עתידית לא פחות אבל בעיקר לחץ זה בגלל שאני פרפקציוניסטית דפוקה, ולא מוותרת לעצמי על כלום זה בגלל שאני לא יודעת להגיד "לא" (ולא באסוציאציות ה"אלו") וכשמישהו מבקש ממני כי נורא חשוב לו,ונורא דחוף לו והכל "תלוי רק בי" אז מי אני שלא אלך להציל את האומה. גם אם אני מוצאת את עצמי ממלמלת שמות של כבישים בחצות הלילה. ואם התחלתי עם כבשה אז סיימתי עם כביש. ועניתי על הכל?

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

כן, לי ענית על הכל, נהדר

ועוד קצת איך הנעת את הדברים בהתחלה? איך הפצת את עצמך? האם מיד היה אתר? איך שמעו עליך הראשונים?