מה אתם הייתם עושים?
יש לי חברה טובה, חברת ילדות. בחורה מדהימה, מכשפת, מוכשרת ברמות. היא עברה כבר כמה וכמה גברים, עם חלקם זה נגמר בלגור יחד, עם חלקם זה נגמר בלילה אחד. עכשיו היא עם בחור מדהים לא פחות והם החליטו להתחתן. אז למרות הפרגון הכי גדול בעולם, אני שואלת את עצמי אם זה באמת נכון- בהתחשב בעובדה שהיא בת 21 והם יחד שלושה חודשים. והיא באה אלי אתמול, והיא זרחה כמו השמש בערך, והעיניים שלה נצצו כמו שלא ראיתי אותן ככה מזמן. ולא יכולתי לקלקל לה, לא יכולתי לשאול אותה אם היא בטוחה- כי נכון שהם מחוברים בוורידים בשלושה חודשים האלו אבל עדיין לכל אחד יש את הספייס שלו ובכלל- בגיל 21 להחליט שזה האדם שאתה רואה את עצמך איתו גם בגיל 80? ואני שוב ושוב נקרעת, כי אני יודעת שאם זה שם- זה יכול להיות שם אחרי שבועיים, ואם זה לא שם- גם אחרי 10 שנים זה לא יהיה. ויש ביניהם אהבה מדהימה, ויש ביניהם כבוד כל כך גדול אחד לשני. ומצד שני, אני יודעת שלפעמים אתה חושב שזה שם ואחרי שאתה גר ביחד שבועיים אתה מבין שיש חלק גדול מהתמונה שעוד לא ראית. קיצר, אני מסתבכת עם עצמי. אני שמחה שטוב לה, אני מתה עליו ואני חושבת שרק מלראות איך הוא מסתכל עליה אתה נמס, ועדיין- עולים בי חששות של מה יקרה הלאה, בעוד שנתיים או חמש או עשר. לא יודעת, זה גורם לי להרגיש כמו אדם רע שאני לא שמחה במאה אחוז, שאני מחפשת את הקאץ'. ואני פוחדת בשבילה- כי חתונה זו החלטה לכיוון אחד, אין מצב שהם יוכלו עוד שבועיים לחזור לאיפה שהם עכשיו- זוג שלא גר יחד ולא מדבר על ילדים ומשכנתא. ויש בי חלק שחושב שאולי אם הם יחכו אז זה ילך קל יותר, ויש בי חלק שחושב שאם זה זה - אז זה ילך גם עכשיו, ואם זה לא זה- עדיף לדעת את זה עכשיו. ואני מרגישה בנאדם רע שאני לא שמחה במאה אחוז. היא ישבה אצלי אתמול וציפתה שאקפוץ ואשיר אבל הייתי די בשוק, ודי מסוייגת. ואחרי שהיא הלכה הרגשתי רע עם עצמי, שלמרות שהיא חברה כל כך טובה שלי ולמרות שאני אוהבת אותה כל כך אני לא יכולה לשמוח במאה אחוז. והיא עברה המון בשנים האחרונות, המון רע, המון כאב, המון ג'יפה שלא מגיעה לה. אין לי ספק שהיא הרבה יותר בוגרת מהגיל הכרונולוגי שלה, ומגיע לה למצוא את המקום השקט, את הבית הבטוח, שבאמת יאפשר לה להנות מעצמה וממה שיש בה וממה שיש לחיים לתת. ואני חושבת שהוא נותן לה את זה, אני בטוחה האמת, וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע עם זה שאני לא פוצחת בריקודים וצהלולים. מה אתם הייתם עושים? איך אתם הייתם מגיבים?
יש לי חברה טובה, חברת ילדות. בחורה מדהימה, מכשפת, מוכשרת ברמות. היא עברה כבר כמה וכמה גברים, עם חלקם זה נגמר בלגור יחד, עם חלקם זה נגמר בלילה אחד. עכשיו היא עם בחור מדהים לא פחות והם החליטו להתחתן. אז למרות הפרגון הכי גדול בעולם, אני שואלת את עצמי אם זה באמת נכון- בהתחשב בעובדה שהיא בת 21 והם יחד שלושה חודשים. והיא באה אלי אתמול, והיא זרחה כמו השמש בערך, והעיניים שלה נצצו כמו שלא ראיתי אותן ככה מזמן. ולא יכולתי לקלקל לה, לא יכולתי לשאול אותה אם היא בטוחה- כי נכון שהם מחוברים בוורידים בשלושה חודשים האלו אבל עדיין לכל אחד יש את הספייס שלו ובכלל- בגיל 21 להחליט שזה האדם שאתה רואה את עצמך איתו גם בגיל 80? ואני שוב ושוב נקרעת, כי אני יודעת שאם זה שם- זה יכול להיות שם אחרי שבועיים, ואם זה לא שם- גם אחרי 10 שנים זה לא יהיה. ויש ביניהם אהבה מדהימה, ויש ביניהם כבוד כל כך גדול אחד לשני. ומצד שני, אני יודעת שלפעמים אתה חושב שזה שם ואחרי שאתה גר ביחד שבועיים אתה מבין שיש חלק גדול מהתמונה שעוד לא ראית. קיצר, אני מסתבכת עם עצמי. אני שמחה שטוב לה, אני מתה עליו ואני חושבת שרק מלראות איך הוא מסתכל עליה אתה נמס, ועדיין- עולים בי חששות של מה יקרה הלאה, בעוד שנתיים או חמש או עשר. לא יודעת, זה גורם לי להרגיש כמו אדם רע שאני לא שמחה במאה אחוז, שאני מחפשת את הקאץ'. ואני פוחדת בשבילה- כי חתונה זו החלטה לכיוון אחד, אין מצב שהם יוכלו עוד שבועיים לחזור לאיפה שהם עכשיו- זוג שלא גר יחד ולא מדבר על ילדים ומשכנתא. ויש בי חלק שחושב שאולי אם הם יחכו אז זה ילך קל יותר, ויש בי חלק שחושב שאם זה זה - אז זה ילך גם עכשיו, ואם זה לא זה- עדיף לדעת את זה עכשיו. ואני מרגישה בנאדם רע שאני לא שמחה במאה אחוז. היא ישבה אצלי אתמול וציפתה שאקפוץ ואשיר אבל הייתי די בשוק, ודי מסוייגת. ואחרי שהיא הלכה הרגשתי רע עם עצמי, שלמרות שהיא חברה כל כך טובה שלי ולמרות שאני אוהבת אותה כל כך אני לא יכולה לשמוח במאה אחוז. והיא עברה המון בשנים האחרונות, המון רע, המון כאב, המון ג'יפה שלא מגיעה לה. אין לי ספק שהיא הרבה יותר בוגרת מהגיל הכרונולוגי שלה, ומגיע לה למצוא את המקום השקט, את הבית הבטוח, שבאמת יאפשר לה להנות מעצמה וממה שיש בה וממה שיש לחיים לתת. ואני חושבת שהוא נותן לה את זה, אני בטוחה האמת, וזה גורם לי להרגיש עוד יותר רע עם זה שאני לא פוצחת בריקודים וצהלולים. מה אתם הייתם עושים? איך אתם הייתם מגיבים?
