תקופה נהדרת שמציינת המון תהפוכות.
ושאגב מאוד מתגעגעים אליה. בדיוק יום אחרי שעזבתי את היארד התקיים דאנס שממש רציתי להיות בה של yesterday's music-reggae from the 90's. למרות שמצד שני באותו יום התקיימה גם היומהולדת של טרבולנס עם ים מופיעים ככה שאם הייתי נשאר עוד יום בטח הייתי הולך כבר לשם. זה ךא משנה. וגם בדאנס של סטון לאב שהייתי בו ניגנו המון מוזיקה משנות ה80 המאוחרות וה90 המוקדמות. זו התקופה הראשונה, בה הראגאמופין העביר את השרביט לזרם הארלי דאנסהול, באמת תקופה של מלכים-שאבה ראנקס, קוטי ראנקס, נינג'ה מאן, קפלטון של פעם(ממליץ בחום לכל חובבי הראגא על האלבום Lotion Man מ91). בוג'ו התחיל את דרכו בתחילת העשור הקודם ושיחרר ים להיטים. בהמשך העשור, לכיוון 93 נרשמה עלייה מחודשת לזרם הרוטס, בעקבות שני דברים עיקריים. הראשון, אחד הזמרים המדהימים בהיסטוריה של הרגאיי, גרנט סילק, שאגב מת בשריפה בשנת 94 ונחשב לקלאסיקה מאז, משום שהיה בשיא היצירה שלו ובטוח היה מגיע מאוד רחוק אם לא מותו. השני הוא לייבל חזק בשם Xterminator והמפיק פאטיס בורל שתמך בהתחדשות הרוטס, ז'אנר שכמעט ולא היה בשנות ה80 המאוחרות. עלייתם לצמרת של הזמרים שבולטים באי עד היום Sizzla, Luciano, Cocoa Tea, Tony Rebbel, Anthony B. אז כולם החלו את דרכם. גם ווריור קינג המדהים שנעלם בשנים האחרונות זכה להצלחה אדירה באותה תקופה. ומהצד השני יש לנו את בוג'ו בנטון, ביני מאן, באונטי קילר, ששיכללו את הארלי דאנסהול ולמעשה עיצבו אותו למה שהוא היום. ולקראת סוף העשור החל גם אלפנט מאן להתפרסם, יחד עם הארי טודלר והקרו שלהם-Scare Dem Crew. כמו שאתם רואים עשור מאוד מגוון, עם כל מיני זרמים מוסיקליים. עשור שאני אישית מאוד אוהב את השירים שנעשו בו.