אולי סיזיפוס, שהעז לעצור את המוות
זה סיפורו: ************************************ סיזיפוס היה מלך קורינתיה, שבנה לקורינתים את הצי הראשון שלהם; היה לו עדר בקר גדול, ולשכנו אוטוליקוס עדר קטן יותר. אוטוליקוס הסתיר את מאיה, אמו של הרמס, בזמן שהרה הקנאית ביקשה להרגה, וכאות תודה העניק לו הרמס את היכולת להפוך שוורים לפרות, ולשנות את צבעם מלבן לאדום, או משחור לחום-בהיר. אוטוליקוס היה גנב מוכשר, והיה מסלק מכרי המרעה הסמוכים לשלו שוורים מעדרו של סיזיפוס, ומסווה אותם כפרות אדומות. סיזיפוס ראה כיצד העדר שלו הולך וקטן מדי יום, בעוד שזה של אוטוליקוס גדל והולך, וחשדו נפל על אוטוליקוס. אבל לא היתה לו הוכחה לכך. לבסוף הוא החליט לחקוק על פרסות בני הבקר שנותרו לו את האותיות ס.י.ס (שציינו את שמו). משהמשיכו בני הבקר להעלם, הוא שלח את חייליו למרעה של אוטוליקוס. הם הרימו את רגלי הבקר, ומצאו שעל פרסאות חמישה מהם חקוקות האותיות ס.י.ס. אוטוליקוס אז אמר, "אלה בני הבקר שלי. מעולם לא גנבתי אותם. ממתי היו לסיזיפוס בני בקר בצבע הזה? הוא כנראה סימן את פרסאותיהם של בני הבקר שרעו בחלקות שלי." כולם התווכחו וצעקו, ובינתיים החליט סיזיפוס להתנקם. הוא חמק לביתו של אוטוליקוס והסתלק עם בתו. היא היתה מאוחר יותר לאמו של אודיסאוס, החכם שבין היוונים שנלחמו בטרויה. יום אחד ביקר אל-הנהר אסופוס אצל סיזיפוס ואמר: "שמך יצא לפניך על שהסתלקת עם בנותיהם של אחרים; האם לקחת גם את זו שלי?" "לא לקחתי," אמר סיזיפוס, "אבל אני יודע היכן היא." "אמור לי!" "ראשית, עשה מעיין בגבעה עליה אני בונה את עירי החדשה." אסופוס היכה בארץ באלתו המכושפת ובמקום החל לנבוע מעיין - היה זה אותו המעיין שלצידו לכד בלרופון את פגאסוס. אז אמר סיזיפוס, "זאוס הוא זה שהתעניין בבתך. הם מתהלכים ברגע זה יד ביד בעמק המיוער הסמוך." אסופוס יצא בחימה לחפש אחר זאוס, שמבלי לחשוב השאיר את מטיל הברקים שלו תלוי על עץ. כשהבחין בו, רץ אליו אסופוס, מנופף באלה שלו. זאוס נמלט והסווה עצמו כסלע. כשחלף אסופוס על פניו, הוא חזר לצורתו, אסף את מטיל הברקים שלו והשליך אחד על אסופוס, שמאז אותו היום היה מדדה על רגלו שנפגעה. זאוס אז הורה לאחיו האדס לאסור את סיזיפוס ולהטיל עליו עונש קשה במיוחד, על שגילה את הסוד הכמוס לאסופוס. האדס יצא על כן ופקד סיזיפוס, "בוא איתי מיד!" "בשום אופן," השיב סיזיפוס. "הרמס הוא האל האוסף את הרוחות, ולא אתה. חוץ מזה, זמני טרם הגיע. מה יש לך שם בשק?" "אזיקים, למנוע אותך מלהימלט." "אזיקים? מהם אזיקים?" "צמידים עשויים פלדה, מחוברים בשלשלת. הייפאסטוס המציא אותם." "הראה לי איך משתמשים בהם." האדס הניח את האזיקים על ידיו. מיד סגר אותם סיזיפוס, ואז שחרר את קולרו של כלבו וקשר את הקולר לצווארו של האדס. "מעכשיו אתה נתון למרותי, אדוני המלך האדס," הוא צחק. למרות כל קריאותיו וגם ייפחותיו, החזיק סיזיפוס בהאדס קשור למלונת כלבו חודש שלם. איש לא מת כל עוד היה האדס אסור, ומשגילה ארס, אל המלחמה, שאיש לא מת בקרבות, והם הפכו לתחרויות מגוחכות, הוא בא אל סיזיפוס ואיים לחנקו. "אין טעם שתנסה להרוג אותי," אמר סיזיפוס. "המלך האדס קשור במלונה שלי." "נכון, אבל אני אוכל ללחוץ על גרונך עד שפניך ישחירו ולשונך תשתלשל החוצה. זה לא ינעם לך. או שאערוף את ראשך ואחביא אותו. שחרר את המלך האדס מיד!" סיזיפוס המרטן עשה כדבריו, ואז הלך עימו לטארטארוס ואמר למלכה פרספונה: "אין זה הוגן שלוקחים אותך כך. אפילו לא נקברתי כראוי. המלך האדס היה צריך להשאיר אותי על צידו הרחוק של הסטיקס, שם השופטים לא היו יכולים להעניש אותי." "יהי כן. ניתנת לך הרשות לחזור למעלה ולהיקבר עם מטבע תחת לשונך. אבל זכור לשוב עד מחר." סיזיפוס חזר לביתו שמח וצוהל. משלא חזר לטארטרוס למחרת, שלח האדס את הרמס להביאו. משבא, שאל סיזיפוס, "מה העניין? אלות הגורל ניתקו את פתיל חיי?" הרמס השיב לו, "כן, ראיתי אותן עושות כך. לא היית צריך לגלות את סודו של זאוס לאסופוס." סיזיפוס נאנח. "לפחות קיבלתי ממנו מעיין מים חיוני לעיר קורינתיה." "בוא איתי עכשיו, ובלי תעלולים הפעם!" הסתבר שהסלע אותו הטילו השופטים על סיזיפוס לגלגל במעלה הגבעה בטארטארוס, היה עשוי בדיוק כסלע אליו הפך עצמו זאוס כשנחבא מאסופוס. אבל אנשי קורינתיה זכרו את סיזיפוס לטובה בגלל כל הדברים שעשה למענם, ונהגו לערוך משתה לזכרו בכל שנה. **************************************************
, שבה כל אחד פשוט "ישפוך" את כל החומר שיש לו על הדמות המבוקשת. אני חושב שזה יכול להיות מאוד מעשיר וטוב. כל אחד יכול לפתוח את הפינה, רק תשתדלו שלא יהיו שתי פינות בעמוד הראשון בבת-אחת! והפעם, מה אתם יודעים על... פסיכה!