רושדי, לא רושאדי, וחוץ מזה..
כפי שנאמר לפני, ההתיחסות למוחמד כאל בשר ודם, גבר עם חולשות ותשוקות ארציות, היא חלק ממה שהרגיז את המוסלמים. אולם העניין העיקרי שהביא על רושדי את ה"פאתווה" (המקבילה המוסלמית לדין רודף) הוא, למיטב הבנתי, הספק שמועלה באשר לנבואות של מוחמד וכתבי הקוראן. הסיפור מעלה חשד סביר מאד שמוחמד לא ראה חזיונות אלוהיים באמת, אלא המציא אותם כדי שיתאימו למטרותיו ורעיונותיו האישיים. היינו הקוראן אינו דבר אללה, אלא המצאה של מוחמד האיש, באיצטלא של התגלות אלוהית. חוץ מזה, אהבתי מאד את הכתיבה של רושדי, אבל הספר עצמו אכזב אותי. הוא מתחיל בנסיקה (בעצם הוא מתחיל בתיאור נפילה..) ומבטיח יותר ממה שהוא מקיים. אבל זו, כאמור, הרגשה אישית. ניסיתי ספר נוסף שלו, "בושה", והוא לא החזיק אותי עד סופו.
