מה אתם מוצאים בקולדפליי?
לא מצליחה להבין. יש הרגשה שהם לא מחדשים כלום, הולכים תמיד על אותם נוסחאות ידועות מראש. קחו לדוגמא, את The Bends של רדיוהד. אחד מהאלבומים הטובים ביותר, רוב השירים לא בנויים ע"פ סכימה של בית-פזמון-בית. משמיעה לשמיעה אתה מקבל תחושה אחרת מכל שיר, אלבום.. מרגשת, משעממת, מרגיעה אבל תמיד תחושה שונה. זו הרפתקה שונה כל פעם מחדש שמאזינים לדיסק (אותו דבר תקף לגבי ok computer). בניגוד לסולן של קולדפליי, הווקליסט של רדיוהד "משחק" עם גווני הקול, מותח אותו לגבולות חדשים. גם מבחינת האינסטרומנטים, הגיטרות, הצלילים.. הם מעזים, וזה מה שהביא אותם לגדולה שלהם, המקוריות. שלא תחשבו שאני באה לכאן בגישה של אנטי-קולדפליי, להיפך, אני רוצה להבין את מה שאתם (לכאורה) כבר הצלחתם להבין. ואני ממש לא גרופי של רדיוהד,נכון שאני חושבת שהם מעולים אבל הבאתי אותם כדוגמא בגלל שקולדפליי כביכול הם "ממשיכי דרכם" והם מאותו ז'אנר. אני שואלת את השאלה כי לפני שבוע קיבלתי את הדיסק האחרון שלהם. אני מאמינה שאלבום טוב הוא אלבום שאתה לומד לאהוב אותה משמיעה לשמיעה. אבל הוא שיעמם אותי בשמיעה הראשונה, השנייה ולצערי גם באחרונה. נדמה שהם בכלל לא מנסים לחדש, לרגש, ורוכבים על "גלי ההצלחה" במיוחד כי היום כ"כ טרנדי לאהוב אותם. דווקא מאוד חיבבתי אותם בתחילת דרכם, אני חושבת ש-yellow ו-shiver הם באמת שירים טובים אבל הגיע הזמן לשנות, להעז,לחדש. ולא נראה לי שזה המקרה עם קולדפליי. אז אני חוזרת על שאלתי- למה אתם, מעריצי קולדפליי יקרים, אוהבים אותם?
לא מצליחה להבין. יש הרגשה שהם לא מחדשים כלום, הולכים תמיד על אותם נוסחאות ידועות מראש. קחו לדוגמא, את The Bends של רדיוהד. אחד מהאלבומים הטובים ביותר, רוב השירים לא בנויים ע"פ סכימה של בית-פזמון-בית. משמיעה לשמיעה אתה מקבל תחושה אחרת מכל שיר, אלבום.. מרגשת, משעממת, מרגיעה אבל תמיד תחושה שונה. זו הרפתקה שונה כל פעם מחדש שמאזינים לדיסק (אותו דבר תקף לגבי ok computer). בניגוד לסולן של קולדפליי, הווקליסט של רדיוהד "משחק" עם גווני הקול, מותח אותו לגבולות חדשים. גם מבחינת האינסטרומנטים, הגיטרות, הצלילים.. הם מעזים, וזה מה שהביא אותם לגדולה שלהם, המקוריות. שלא תחשבו שאני באה לכאן בגישה של אנטי-קולדפליי, להיפך, אני רוצה להבין את מה שאתם (לכאורה) כבר הצלחתם להבין. ואני ממש לא גרופי של רדיוהד,נכון שאני חושבת שהם מעולים אבל הבאתי אותם כדוגמא בגלל שקולדפליי כביכול הם "ממשיכי דרכם" והם מאותו ז'אנר. אני שואלת את השאלה כי לפני שבוע קיבלתי את הדיסק האחרון שלהם. אני מאמינה שאלבום טוב הוא אלבום שאתה לומד לאהוב אותה משמיעה לשמיעה. אבל הוא שיעמם אותי בשמיעה הראשונה, השנייה ולצערי גם באחרונה. נדמה שהם בכלל לא מנסים לחדש, לרגש, ורוכבים על "גלי ההצלחה" במיוחד כי היום כ"כ טרנדי לאהוב אותם. דווקא מאוד חיבבתי אותם בתחילת דרכם, אני חושבת ש-yellow ו-shiver הם באמת שירים טובים אבל הגיע הזמן לשנות, להעז,לחדש. ולא נראה לי שזה המקרה עם קולדפליי. אז אני חוזרת על שאלתי- למה אתם, מעריצי קולדפליי יקרים, אוהבים אותם?
