Danganronpa בויטה, וטרנזיסטור בPS4
Danganronpa: המשחק הזה הוא כמו קומיקס אינטרקטיבי. אתה חוקר אזורים כמו קווסט ומקדם את העלילה דרך קריאה ובחירה בדיאלוגים.
הסיפור? הסיפור מטורף!. מקוטו גיבור המשחק, הוא נער שמעיד על עצמו שהוא אחד האנשים הכי רגילים ומשעממים שקיימים, לדעתו הוא כל כך משעמם, שהסדרות הכי אהבות עליו בטלווזיה זה סה'כ מה שהכי פופלארי ומדובר באותו זמן.
מקוטו הרגיל הזה, מתקבל לבית ספר של אנשים, שהם מוכשרים בצורה יוצאת דופן.
או זה לפחות מה שהוא חושב. שהוא מגיע לבית הספר הוא מגלה שלא הכול בחיים זה מה שמספרים לך.
ראשית הבית ספר, הוא בעצם בית כלא, שנשלט על ידי דובי צעצוע דקטטורי שאוהב להתעלל בתלמידים, כל מי שמפר את מרותו של הדובי או סתם מנסה לתפוס תחת על הדובי ולהרביץ לו, הדובי מתפוצץ עליו הורג אותו וחוזר לחיים אחר כך.הדרך היחידה להשתחרר מהכלא היא להרוג תלמידים אחרים.
הדבר השני שמקוטו לומד זה שהתלמידים האלה הכל כך מוכשרים, הם די שרוטים, כל אחד בדרכו.
אחת מהן, סופרת מוכשרת שכתבה רומנים מצליחים כבר בילדותה, יודעת שהיא הכי מכוערת בקיום. בחורה אחרת שהיא דוגמנית למגזינים, היא בעצם מכוערת שמשפצרים אותה בפוטושופ, בחור שהוא שחקן על בביסבול, בעצם שונא בייסבול וחולם להיות זמר...ועוד ועוד...
המשחק פסיכי לגמרי הכתיבה נהדרת עם סלנג מודרני, ואפשר (ורצוי מאוד) להעמיק
קשרים עם הדמויות במשחק.
נורא נהנה וכבר חיסלתי מלא עוגיות עם המשחק הזה (ו3 כוסות קפה) ממכר ומעניין.
ממשיך השבת.
טרנזיסור: טרנזיסטור היה אחד המשחקים הכי מצופים שלי בPS4 שיחקתי שעה, הכרתי בגאוניות של המשחק ועזבתי אותו לטובת משחקים חדשים.
איזו טעות.
מדובר במשחק גאוני מאין כמוהו, קסם מינאטורי.העלילה כידוע מספרת על בחורה
שאיבדה את קולה ומוצאת חרב מדברת.
הגאוניות של המשחק היא בעומק הטקטקי חסר התקדים שיש לו ובאווירה יוצאת הדופן שלו.
ס
המשחק עצמו הוא אקשן RPG ממבט על, אבל בכל רגע אפשר להקפיא את הזמן במשחק לגמרי, ולתכנן רצף מהלכים שהדמות תעשה.
נגיד
"תתקפי את האויב הזה 3 פעמים עם המתקפה הזו" אחר כך תתחבאי מאחורי האבנים האלה, ותשתגרי לשם "|
את תכנון המהלכים לא עושים בבחירת אופציות מתפריט אלא פשוט עושים את המהלכים עם הדמות בזמן שהזמן קפוא, כמו צילום של סרט.
משחק מדהים, אולי יצירת המופת של המפתחים האינדים בדור הנוכחי.