אם יש לך צוות משת"פ בגן
אז זה כבר יכול לעזור.. אני שנה שעברה נעזרתי בהם ואחרי שהילדים בנו את הצלליות שלהם, הצגנו ביחד עם הצלליות שלהם לפניהן ואז הם ראו איך זה נראה וכבר יכלו לדמיין את עצמם..אפילו שזה קצת קשה, זה כבר משהו. והם גם התמוגגו לראות את היצירות שלהם בפעולה...(גם אם הם לא יוצרים ואת נותנת להם דמויות, אם תחברי אותם לזה שכל אחד הוא דמות מסוימת והם ירגישו מזוהים איתה, הם יכולים להתמוגג גם כן כי זה "היווני שלי" שם על המסך. בנוסף, נתתי כל פעם למישהו אחד לבוא עם הצללית שלו ודיברנו על איך להפעיל צללית והילדים האחרים נתנו לו פידבק אם הוא קרוב מדי למסך, מה קורה לו כשהוא זז וככה הם גם למדו תוך כדי וגם ראו איך זה נראה... למרות שבכל מקרה, ראוי לציין שהם הציצו מדי פעם מהמסך תוך כדי כדי לראות מה הם עושים, אין מה לעשות שזה קצת קשה לקטנטנים בלי זה.. וביקשת רעיונות, אז סתם כערך מוסף, דיברנו גם קצת על מה זה בכלל תאטרון ועל איך מתנהגים שחקנים ואיך מתנהג קהל ומה זה אומר במה שהיא מאחורי מסך והם הקפידו להעיר אחד לשני לדבר בקול רם ולמחוא כפיים לאות כבוד בסיום ההצגה. זה היה חמוד והאמת עכשיו שאני חושבת על זה, אולי זה שהכנסתי שם "חוקים" כאלה למה שאמור לקרות, בלי להבין שזה מה שאני עושה, זה עזר להם להתארגן בתוך זה. אני הולכת להביא את הבובות פה הקטנות שלי סימונה סביבונה וניסים הכד הקטן ולהציג את הדברים מזוית קצת אחרת, עוד לא בחרתי איזו. אתן דוגמה אחת- ניסים מדבר על כך שהרגיש תמיד כד מאוד קטן וכולם היו קוראים לו "כד קטן" כד קטן" ואז כשהיה בלאגן וכל הכדים הגדולים נשברו, הוא נורא פחד ולא ידע מה לעשות, בית המקדש היה הבית שלו והיה לו מאוד קשה לראות אותו דרך החורבות. אבל הוא רצה מאוד לעזור לחברים שלו- המכבים וגם לראות שוב את המנורה שכ"כ אהב, דולקת. הדאגה בלב נתנו לו את האומץ והכוח להצליח להפיק שמן ל-8 ימים, אפילו שהוא כזה קטן. ומאז הוא מאוד שמח שהוא כד קטן כי הוא יודע שלמרות זאת, יש לו הרבה שמן לתת. מכאן אפשר לפתח דיון על פחדים, על להיות ילד קטן לעומת גדול, על מה שעושה לך כשאתה אוהב ודואג ועוד המוני נושאים.. אני מניחה שנזרום עם מה שיעלה... רעיונות נוספים לזוויות וכיוונים יתקבלו בברכה!