מה אתם עונים כאשר חושבים שאתם ההורה של הילד של הבן זוג שלכן

[סיון35]

מה אתם עונים כאשר חושבים שאתם ההורה של הילד של הבן זוג שלכן

ראשית, כותבת בלשון נקבה כי אחרת לא אפסיק להסתבך. אז גברים בקהל עמכם הסליחה, מאמינה שתדעו לעשות את ההתאמות
לא אחת קורה לי שאני נמצאת בחוץ עם הבת של בן הזוג שלי, והמוכר/אדם חיצוני מתייחס אלי כאמא של הילדה. "איזה בת חמודה יש לך" , "בת כמה הבת שלך" וכו ...
נשאלת השאלה מה אתם עושים ?
1. מתקנים אותו שהיא הבת של בן זוגי ?
2. מתעלמים (למי יש כח עכשיו להכנס להסברים).
3. תלוי בסיטואציה
4. אופציה אחרת שלא חשבתי עליה ?

בתור ילדה להורים גרושים , אישתו של אבי היתה צעירה יחסית ומאוד לא דומה לי. כמעט לכל מקום הלכנו התחילו השאלות. בתור ילדה זה הציק לי. אישתו (שהיא בתפיסתי כמו אמא שלי) היתה עונה שהיא הבת שלי כנראה כדי שלא יציקו.
אבל גם זה הציק לי "השקר הקטן" .
בקיצור ההרגשה שלי היא שלא משנה מה אענה , אני גוררת את הילדה לסוג של אי נעימות.
ועכשיו תוך כדי שאני כותבת עלה לי רעיון שטרם עבר במוחי:
פשוט לשאול אותה מה היא היתה רוצה שאענה .
אשמח לשמוע את דעתכם/ן.

 

[מ י ר י 2 2]

ברוב המקרים אני מתקנת

כולל המחמאה. כלומר "היא לא הבת שלי, היא הבת של בעלי, והיא באמת ממש חמודה".
אם זה משהו שממש אין מה להתעכב עליו אני מדלגת (נניח קופאית בסופר)
שמתי לב שגם הילדים ככה - בוחרים אם לתקן או לא לתקן בהתאם לסיטואציה (כמו שאמר לי אחד מהם - תלוי אם יש לי כח להסביר)
ולדעתי לשאול אותה זה רעיון מצויין.

 

[אורית2011]

לא יודעת מה לענות, בטח הכל מכל

בן הזוג שלי לפעמים עונה, לפעמים לא מתקן, לפעמים צוחק "הלוואי שהיתה הבת שלי"... איך שיוצא.
&nbsp
אותו הדבר לגבינו - לפעמים קוראים לי אשתו, לפעמים החברה שלו, לפעמים בת הזוג שלו - לא תמיד אנחנו מדייקים. מבחינתנו זה הכל אותו הדבר.

 

[גלית הלר]

מה עונים כשחושבים שאתם ההורים של הילדים שלו/ה

הי סיוון,
מה שהציעו לך בתגובות האחרות, נכון ורלוונטי בעיניי.
עוד כמה זויות ראייה בעניין:
זה יכול להיות תלוי בקשר שלך איתה.
אם הוא פתוח, טוב וזורם אפשר שתחייכו אחת לשנייה וזו תהיה מן בדיחה פרטית שמחברת בינכן. אפשר אפילו לצחוק על זה בינכן בלי שאף אחד ידע - "כן בטח הבת שלי", "הכי בת שלי..."
כלומר, מהלימון לעשות לימונדה - להפוך את זה לבדיחה פרטית ביניכן, שפה משותפת, משהו שלך ושלה, שאפשר גם לצחוק עליו אח"כ.
עוד אפשרות היא להגיד "כן" ברצינות, ואז להעביר לה מסר סמוי שאת "כמו הבת שלי"- אם זה מתאים לך.
הכי טוב זה באמת לשאול אותה, ובעיקר להפעיל רגישות ואינטואיציה.
כי גם אם דיברתן, וגם אם היא אמרה מה מתאים לה, יכול להיות שלפעמים בכל זאת זה יפריע לה, סתם כי היא במצב רוח רע או במשבר, או להיפך תרצה שתגידי "כן".
הסתכלי עליה לשנייה, על שפת הגוף, על האנרגיה שהיא נמצאת בה, ואז סמכי על האינטואיציה שלך שתדעי מה לענות.

 

[קמלה דווי]

אני בדרך כלל אומרת "אני לא אמא שלה אבל היא גם קצת שלי"

מצד אחד שיהיה ברור ושלא יהיו הסתרות או שקרים קטנים, כי זה באמת יכול להעיק על שני הצדדים ובעיניי גם לא מכבד את אמא שלה... מצד שני אני ממש לא רוצה שהיא תרגיש שאני מתנערת ממנה, להיפך. בסוף גם אני אוהבת אותה ומגדלת אותה, וזה יוצר קשר ושייכות הדדית, גם אם לא הורית או ביולוגית...