אז...
מוזיקה היא דבר שמאוד עוזר לי בימים אלה, ולכן החלטתי לרכוש שני דיסקים שרציתי כבר הרבהההה זמן:
Kanye West - Yeezus - וואו. מטורף לגמרי. שמעתי פעמיים שלוש, עוד לא עיכלתי לגמרי את מה שהולך שם, אבל זה אדיר. הוא מטורף! זה אלבום אמיץ, זה אלבום מטלטל, זה אלבום מטריד שגורם לך לנוע באי נוחות בכיסא. אי אפשר להישאר אדיש לרעש הבוטה הזה. וכל ה"פאקג'ינג" פשוט אדיר.
משהו ששמתי לב אליו - זה ה"נגטיב" של To Pimp A Butterfly במובנים מסוימים: האלבום של קנדריק מאוד עשיר, מגוון, אקלקטי וסופר מלודי - והאלבום של קאנייה מינימליסטי, צלילים תעשייתיים וחדים, מאוד "קר". האלבום של קנדריק מעניק נקודת מבט רחבה על החיים שלו, על נושאים כמו אהבה וגזענות, וקאנייה לעומת זאת, מתייחס גם הוא לנושאים האלה, אך כמיטב המסורת, מדבר כמעט אך ורק על עצמו, מתעסק רק בו. נשאר ב"אישי" ולא מתעסק ב"קולקטיבי" כמו קנדריק.
קיצר, הפכים גמורים. זה מאוד מעניין, אפשר לכתוב על זה משהו רציני וללמד באוניברסיטת ההיפ-הופ
 
האלבום השני הוא In Colour של ג'יימי xx. צריך לשמוע עוד, אבל הרושם הראשוני הוא שזה יפהפה!
 
תודה לאל שיש מוזיקה, באמת.