מה אתן עונות בד"כ?

[2קשת]

מה אתן עונות בד"כ?

השאלה שתופסת אותי הכי לא מוכנה היא: "הריון ראשון?" כמובן השואלים הם בד"כ זרים גמורים - מוכר בחנות, השיננית, לקוחות חדשים בעבודה, חברים של חברים כשכולם שומעים... אני כל כך נבוכה מהשאלה הזו. להגיד "כן" מרגיש לי כמו בגידה נוראית בעובר שהיה לי, וזה גם פשוט לא נכון. להגיד כן ואז לשמוע עצות להריון הראשון או ללידה הראשונה עושה לי נורא רע. להגיד "לא" ולספר את הסיפור בדרך כלל יותר נוח לי, אבל מעביר את המבוכה לזה ששאל, ולא תמיד מתאים, למרות שאישית אני חושבת שלא נורא אם אנשים ייזהרו יותר בשאלות שלהם בנושא הזה, וחוץ מזה - שאלת? תתמודד עם התשובה. להתחמק ולהרגיש "מוזרה" מרגיז אותי - למה אני צריכה להרגיש ככה? מה אתן חושבות?

 

[טאניוש]

אותי לא שואלים שאלה כזאת ../images/Emo4.gif

נהגי אוטובוס עדיין שואלים האם אני רוצה כרטיסיית נוער. טוב,עכשיו כבר לא שואלים,הבטן רומזת שאני לא ממש נערה

. אם כבר אז שואלים האם יש לי ילד. אבל אני לא מסתירה. אנשים (אלה שיודעים אבל בלי פרטים) שואלים לפעמים מה קרה בעצם ואני מספרת ולא מרגישה נבוכה או לא נוח. וגם מקשיבה לסיפורים בחזרה ומבינה לפעמים למה שואלים-כי אני לא לבד בסירה הזאת ותמיד קל יותר לדבר עם מי שעברה אותו דבר... לדעתי את לא צריכה להתחמק ולא להרגיש לא נוח,פשוט להגיד את האמת. מי ששאל מתוך סקרנות שיתמודד באמת עם התשובה!

 

[Tנקר בל]

אני תמיד עונה את האמת

אני גם לא חושבת שאנשים מרגישים מבוכה. היום כשאני מדברת על זה, אני אומרת את זה כעובדה, אין לי דמעות בעיניים או פרצי בכי. אני חושבת שכמו שאני אומרת את זה באופן ענייני כך זה גם מתקבל. על כל פנים לא הבחנתי בתגובות נבוכות. חשוב לי שידעו על הבת שלי. היא נולדה בתל"מ, מבחינתי - כבר לא הייתה עוברית אלא תינוקת לכל דבר. כפועל יוצא מההרגשה שלי, אני מספרת עליה לאנשים. עכשיו כשאני כותבת אני חושבת על אירוע שאולי כן הביך, הלכתי להתייעץ עם רופאה לגבי ה-CMV שהיה לי בתחילת ההריון. היא הייתה מאוד עצבנית, בקושי הסכימה להסתכל על הבדיקות שהבאתי איתי מההריון הקודם (שגם בו היו לי נוגדנים חיוביים חלשים של IGM). בסוף היא אמרה לי בעצבים "בהריון הקודם היה לך אותו דבר? הכל נגמר בסדר? אז זהו." ואז אמרתי לה "לא. זה לא נגמר בסדר" וכשסיפרתי לה, היה לה ממש לא נעים (אבל גם אני אמרתי את זה עם דמעות בעיניים....). בכל מקרה, היא טענה שבהריון הקודם זה לא היה קשור לCMV, אבל כבר שינתה את היחס שלה...

 

[ענתש]

זה מצחיק שאחד הדברים שאני הכי

שונאת זה למלא בכל מיני טפסים מספר הריונות: 4 (ככה זה יהיה בהריון הבא

) מספר ילדים: 1 ואז תמיד צריך להסביר... והאמת היא שקופת חולים הרבה םפעמים גם ממנה את עצמה ל"רשות השופטת" ומייד מתחילים "אבל למה ? זה לא מומלץ להפסיק הריון במצב כזה...". אה, תודה, טוב שאתם אומרים לי... אםככה אני אעשה undo... בפורומים אחרים שאני משתתפת אני מסתבכת בניסוחים -איך מתארים את ההריון הקודם ? ההריון הקודם שלי שלא נגמר טוב ? ההריון השני שלי ? ההריון השלישי שלי ? ומה יהיה עם ההריון הבא ? הוא יהיה השני או השלישי או הרביעי ? ותמיד לא נעיםלי להסביר כי זה פורומים שלא תמיד רוצים לשמוע... אני מניחה שזה אף פעם לא יהיה פשוט. אבל כשישהו שואל אותי וזה מעצבן אותי אני תמיד אתן את התשובה המלאה - כדי להביך, בכוונה. אולי ככה הוא ילמד לא לשאול.

 

[מישל נורית והדבש]

אני ממש לא במבוכה מהשאלה

אין לי מה להתחמק או להרגיש במבוכה, אני פשוט עונה את מס' ההריונות שעברתי + מס' הפסקות ההריון ועונה מיד לפני ששואלים שאין לי עדיין ילדים, כך הם סותמים מיד את הפה. כשהייתי במיון נשים {אחד מיני רבים בהריון הנוכחי} אחרי שסיפרתי לרופא על העבר שלי, הוא שאל אותי "נו וההריון הזה רצוי??", בעלי רצה לתת לו מנה ואני רק נתתי לו מבט שלא השתמע לשני פנים.

 

[Tנקר בל]

אני המומה ../images/Emo12.gif

איזה רופא אידיוט! אין גבול לחוסר הרגישות והרשעות של אנשים?! ועוד כשמדובר ברופא - שאמור להיות אמפתי ולסייע לחולים שלו. אני פשוט בשוק.

 

[טאניוש]

אותנו הרופא שאל האם ננסה עוד...

 

[הוא היא]

קשת, ההרגשה שלך כ"כ מובנת

אני בעד לענות באופן שאת מרגישה איתו הכי טוב. ולא... את לא צריכה להרגיש לא נוח עם התשובה הכנה. חשוב יותר לדעתי שתרגישי טוב ושלמה עם הצמך, מאשר שתחסכי מבוכה לאנשים אחרים. עדיין, את לא עושה משהו שפוגע באחר, אלא את פשוט את!!!!

 

[עד חצות]

התשובה שלי

שכבר שנה אני בהריון וזה נכון כי מאז אוקטובר שעבר זהו הריוני השלישי אין לי בעיה עם האמת לא נבוכה ולא מרגישה חריגה, זה מה יש ועם זה ננצח

בהצלחה לכולנו

 

[niritcat]

למי ששואל, אומרת את האמת.

הריון שלישי. מההריון הראשון יש לי בת, והשני הסתיים בשבוע 13. האמת היא שלא נתקלתי בתגובות של מבוכה. לפעמים שואלים אותי על ההריון השני, לפעמים לא. האמת היא שזאת תופעה כל כך נפוצה, שחבל נורא שהוא לא מדובר יותר. כמעט כל אחת עוברת את זה, ועדיין, משום מה, זה כמעט ולא נושא.

 

[happy]

אני עונה בערך

ולא מפרטת. מי ששואל אותי שאלות מפגרות מקבל תשובות מעצבנות.

 

[רונה 4]

אנשים, אנשים...

כשהתחלתי את ההריון הנוכחי, שאלה אותי המזכירה של הרופא, תוך מילוי הטופס שלי איזה מספר הריון זה. כשאמרתי 4 הרימה ישר את הראש מהנייר ואמרה:"וואו, כל הכבוד לך!", וגם הנשים שישבו באיזור הסתכלו עלי מיד, אז מיהרתי לתקן:"אבל יש לי ילדה אחת בבית," היא מיד התנצלה ונראתה מאוד נבוכה, וגם הנשים האחרות בחדר מיד עשו עצמן כאילו עסוקות במשהו אחר. האמת שגם אני הרגשתי קצת לא נוח, אבל מיד התעשתתי חשבתי, זו אשמתה שהיתה פזיזה ולא בדקה קודם. בד"כ במרפאות שואלים: מה מספר ההריון? ואז: מספר ילדים חיים? ודי התפלאתי שבחורה שעובדת במרפאת נשים לא מודעת לכמות ההפלות שיש ולצורך בזהירות בהערות מסויימות. אנשים מניחים ברובם שהכל תמיד עובר חלק ושאין בעיות ושכל הריון פירושו ילד, ולכן לא ממש נזהרים. יכול להיות שמה שבאמת מעניין אותם לדעת זה האם זה עומד להיות הילד הראשון שלך או שכבר יש לך ילדים בבית. לכן אולי התשובה שפותרת את זה הכי בקלות, כשאת ממש לא רוצה לעסוק בהסברים, זה דווקא מה שנורית אמרה:"אין לי עדיין ילדים." כל-כך פשוט וגם כל-כך נכון ולא מעורר שאלות נוספות.

 

[בנצ100]

זה תלוי...

אני גם מתלבטת בשאלה. לא תמיד נוח ונעים לי מגרום מבוכה, ולא תמיד אני במצב רוח הנכון לענות את כל האמת על השאלה. כמובן שכשיש מי שלא מכירים אותי - אני גם מסוגלת לענות "הריון שני" ולא לתקן כשמניחים שיש לי ילדה בבית (הרי היא איתי רוב זמן, לא?). אם יש צורך לעדכן - אז אני אעדכן, ואם לא - שיחשבו מה שהם רוצים, מה אכפת לי? צוות רפואי אני מעדכנת בלי לחשוב בכלל. הם צריכים לדעת. השאלה הקשה - היא מקום העבודה. לא יודעים שם מה שקרה, ועכשיו עם הבטן הגדלה, כולם רואים אפילו שאני לא מסתובבת ומדברת על זה. אני מקווה ששם לא יופיעו שאלות כאלו - כי פשוט לא החלטתי אם איך ומתי אספר להם. אני מניחה שמתישהו הנושא יעלה, אבל ממש לא בא לי שהסיפור יתחיל להתגלגל בשיחות מסדרון. אז אם ישאלו תכננתי לענות משהו כמו "אתה באמת חושב שאם היו לי ילדים בבית הייתי עובדת עד שעות כאלו?" וזה נשמע לי מספיק מתחמק. עכשיו צריך לראות שאני אצליח לענות משהו כל כך מורכב ברגע ההלם שם השאלה הנוראית: "ילד ראשון?"/"הריון ראשון?"...

 

[ariane]

השאלה הקשה...

עוד לא שאלו אותי ממש אם זה הריון ראשון כי אני רק בשבוע 8+ ולא רואים כלום. אבל כשאני הולכת לבדיקות כן שואלים אותי ואני אומרת שזה הריון שלישי. אם לא שואלים מעבר לזה(זה עוד קרה לי אתמול) אז לא מספרת מעבר לזה. יותר קשה לי כששואלים אותי אם יש לי ילדים. אז אני לא יודעת בדיוק מה לענות. להזכירכם אני ילדתי (בקיסרי) ילדים חיים שנשמו וחיו ונפטרו אחרי זה. אני לא יכולה לענות שאין לי ילדים. יש לשניהם שם ותאריך לידה. ניסיתי לחשוב מה עונים הורים שכולים שהילד שלהם מת בפיגוע או בתאונה. אם שואלים אותם כמה ילדים יש להם האם הם מוחקים את הילד שהלך??? אני לא חושבת. אני מרגישה אותו דבר. אז אני פשוט עונה שהיו לי שניים והם נפטרו. וכשאין לי כח אז אני אומרת שאין לי אחרי מחשבה ארוכה מספיק כדי לתת הרגשה שיש משהו מאחורי זה. בדרך כלל אצל רופאים שלא מכירים אותי זו שאלה שגרתית של פתיחת תיק ואני תמיד מתלבתת. פעם רופא אמר לי שזה פעם ראשונה שרואה מישהי שמתלבתת בשאלה הזו... אנשים לא מבינים שעבורינו זו השאלה הקשה ביותר!!! יש עוד הרבה מה להגיד בנושא..... אריאן

דר - 25-29/9/2002

אלה - 16/9/2003

 

[tali00]

אני מבינה

את התחושה שלך. נפטר לי תינוק לאחר לידה וכשחזרתי לעבודה הייתי צריכה להתמודד עם הרבה מאד אנשים שאיחלו לי מזל טוב בתמימות. בהתחלה סיפרתי לכולם אבל אחרי בערך 20 פרצופים המומים, נבוכים, ומזועזעים החלטתי לא לשתף כל אחד. מי שלא ראה אותי בהריון או לא מכיר אותי ממש אישית- פשוט העברתי את זה בחיוך. היה לי לקוח שבמשך חודש שלם היה שואל אותי בכל פעם מה שלום התינוק... אבל ריחמתי עליו וחסכתי ממנו את הסיפור... כמובן שאני ניתקלת בשאלות כמו כמה ילדים יש לך?... ובהתחלה היה לי קשה מאד לא להחשיב אותו במניין ילדי... אני מאחלת לך הרבה הצלחה ושההריון הזה יסתיים באושר וידיים מלאות!!

 

[2קשת]

טלי תודה וברוכה הבאה!

קראתי את הסיפור שלך בפורום אובדן... כל כך עצוב. אני יודעת כמה קשה לך עכשיו, בשבועות הראשונים, כשהאבל על התינוק עדיין טרי מאוד, כשהכל כל כך מפחיד, בפרט כשאת צריכה לחלק את האנרגיות שלך בין הבעל, לילדות, לעבודה ולא נשארים כוחות לעצמך ולפחדים שלך. מקווה שמשבוע לשבוע תתחזקי ותצליחי להיות יותר רגועה, וכמובן מתפללת איתך שההריון הזה יהיה תקין לגמרי עם תינוק בריא וחמוד בסופו. אם יש לך אפשרות, מאוד כדאי שתקבלי עזרה מקצועית בהתמודדות, זה עוזר. אני בטוחה שבעלך מגיב כך מפני שקשה לו להתמודד עם הצער שלו עצמו ועם פחדיו, קשה לו לראות אותך מבוהלת וסובלת והוא מרגיש חוסר אונים כי אינו יכול להקל עלייך. אבל הוא מבין אותך לגמרי ובהמשך יתחזק בעצמו ויעזור לך יותר. עד אז מותר לך להרגיש ולבטא הכל! מותר לך להיות עצובה, מבוהלת, עצבנית, ומותר לך גם לשמוח, להתרגש ולפנטז, ומיום ליום הצד הבהיר יתגבר על הצד הכואב. אנחנו כאן לחבק אותך ולהיות איתך!

 

[ariane]

תודה טלי

זה מחמם לי את הלב שמישהי יכולה ממש להבין את מה שאני מרגישה. הכי כואב לי כשאנשים מתייחסים למה שעברתי כ"הפלות" כי זה כל כך פוגע וכל כך לא נכון. למזלי בהריון הקודם הייתי (כמו הפעם) בשמירה בבית מהתחלה אז כולם בעבודה ראו אותי הולכת בלי בטן וחוזרת כמו שהלכתי... רק עם פצע נוסף בלב. אני מתה מפחד שלא אצליח גם את ההריון הזה. כמה שהרופא שלי תומך בי ומנסה להכניס בי קצת חיוביות זה לא ממש עובד. אולי אחרי הסקירה המוקדמת ארגיש יותר טוב אם הכל תקין אבל זה עוד כל כך רחוק.... אני מאחלת לך הרבה הצלחה להריון הזה. אריאן

דר 25-27/9/2002

אלה 16/9/2003

 

[tali00]

אריאן.

אני מאחלת גם לך שההריון הזה יצליח ויגמר בשלום ובזמן. אני יודעת עד כמה קשה לחשוב על ההריון הזה שהכל יהיה חיובי. אבל אנחנו מוכרחות לנסות... גם לי יש עוד הרבה מאד זמן (אני רק בשבוע 10) ואני מקווה לשרוד את הכל פיזית ונפשית...

 

[אמא של פילפילון]

שאלה טובה

נתחיל מן הסוף המשמח, אחרי הלידה קצת קל יותר, כי שואלים על מספר הילדים, ולמרות שזה עדיין מחסיר פעימה מלבי, התשובה שלי היא שלושה (ואז בשקט, בלב, אני מבקשת סליחה מנטע ומנעמה). בהריון זה היה מסובך וטעון יותר, וכאשר היו שואלים איזה הריון זה, לרוב מיד אחרי שהייתי אומרת "חמישי" הייתי מוסיפה (לפני תרועות ה"כל הכבוד") "אבל יש לי רק (רק? הם לא "רק" הם עולם ומלואו) שני ילדים. בגלל שכבר יש לי ילדים זה היה קל יותר, כי גם אם שאלו "הריון ראשון?" יכולתי לומר שלא. לא תמיד פירטתי איזה מספר זה כן. באמת שזה היה תלוי מצב רוח.

 

[1ויוי]

תמיד את האמת וסיפור מוזר על אובדן

אך משתדלת לא לגרום מבוכה לשואל שהרי לא היו לו כוונות לפגוע. הפעם האחרונה שנשאלתי היתה בטיפת חלב לפני שבוע , שם לא מכירים אותי כי עשיתי מעקב הריון פרטי . הרופאה שאלה איך היה מהלך ההריון אמרתי תקין עם שמירה, כשהיא שאלה למה שמירה, אמרתי בגלל הריון תאומים קודם שהסתיים מוקדם מדי . לי זה היה ברור שמוקדם מדי זה באמת מוקדם מדי ושאין ילדים . הרופאה המשיכה בבדיקה ובסוף אמרה לתינוק שלי "אז יש לך שני אחים תאומים גדולים בבית" ואני עניתי שלא . היא התנצלה ואני אמרתי לה ישר "זה בסדר". במהלך כל ההריון בכל בדיקה וסקירה כשנשאלתי למספר ההריון אמרתי שני וישר לפני שישאלו מיהרתי להגיד "ואין ילדים בבית". כשאושפזתי לפני הלידה הבנות בחדר שאלו אם זה ילד ראשון ואמרתי שכן הם קצת התפלאו כשמדי פעם הם השוו את ההריון הנוכחי עם הריונות קודמים וגם אני הצטרפתי לשיחה כי לי היה נראה טבעי לדבר עליו ולהם זה היה מוזר כי סיפרתי שאני מצפה לילד הראשון. בלילה הראשון שאושפזתי לפני הלידה לא היה מקום ביולדות ואושפזתי במחלקת נשים, במיטה לידי היתה אשה אחרי ניתוח שביקשה מהרופא מוניטור לראות את העובר, התפלאתי כי זה לא ניתוח שעושים בהריון ,וגם לא הבנתי למה האחיות מתעלמות מהבקשה שלה . היא התחננה לראות דופק, רק בבוקר הבנתי משיחת הרופאים שהיא איבדה הריון 9 חודשים קודם לכן וכל הזמן מתאשפזת בכל מיני תירוצים ומבקשת שימצאו את הדופק של העובר, רחמתי עליה שהאובדן גרם לה לחוסר צלילות עד שבעלה הגיע גם למחלקה ורב עם הרופאים בדרישה לעשות מוניטור לעובר בהמשך גיליתי שלזוג יש שני ילדים קטנים .הכרתי מפורום אובדםן זוגות שאיבדו עוברים בשלבים מאד מתקדמים ולא היה להם בבית במי להתנחם אבל בתגובה כמו של שכנתי לחדר טרם נתקלתי.