מה באשר לילדים שהתיתמו?

[אורית41]

מה באשר לילדים שהתיתמו?

 

[לב אם]

זאת אחת הטראומות הקשות ביותר

שיכולות להיות לילד - גם אם זה הורה אחד, ובודאי כאשר מדובר בשני ההורים. את רוצה לשתף?

 

[אורית41]

ילדי התיתמו

שלושת ילדי אבדו את אביהם למחלה הקשה ההיא. הם בני פחות מ-10 שנים.

 

[גן חיות]

תנחומי

אין לי ממש ניסיון אישי במצב כזה, אבל כשכנה וכמורה כן. אז קצת הצעות: לאפשר ולעודד בכי או ביטויים אחרים של עצב ו/או כעס. להזכיר את אבא לטובה במצבים מתאימים ולציין כמה הוא היה מאושר א ו גאה או.. לראות את הבן/בת עושה.... ללכת לבדיקות רפואיות ולהביא לילדים"תעודה רופא" שאת בריאה ושומרת על עצמך כמיטב יכולתך .(להרגיע את הפחד שגם לך יקרה מהשהו) לחפש סיפורים שכוללים אבדן של כלב, חתול, חבר, הורה(להתייעץ עם מורה, גננת, יועצת, ספרנית) שכנים שלי כתבו מכתבים לאמם שנפטרה ודברו איתה בקול (כאשר כבר לא היתה נוכחת) וזה עזר להם להגיב אחד לשני ולתמוך אחד בשני - דמיינו "מה אמא היתה עונה לך? מקווה שעזרתי במעט. מאחלת לך המון כח - בטח גם לך קשה מאד. אם יש צורך - פני לייעוץ או טיפול עבורך ו/או עבור הילדים.

 

[לב אם]

מצטרפת לתנחומים ולעצות

האם מדובר באבל טרי או שכבר התחלתם לחזור למסלול? גיליתי במהלך השנים את החוכמה במנהגי האבלות המסורתיים. ישיבת שבעה והתכנסות בתוך במשפחה וחברים קרובים, מאפשרת לנו זמן מסויים לעבד את האבל הראשוני, להזכר ברגעים היפים של האב יחד עם כל אוהביו והאבלים עליו. הקושי שלך הוא כפול, את צריכה גם לעבד את האבל של עצמך וגם לתמוך בילדייך וליצור מסגרת משפחתית חדשה ללא האב. ולפעמים הקושי הוא בדברים קטנים (כמו הכסא שבו נהג לשבת, העובדה שהוא היה זה שתמיד החליף את המנורה - כל דבר קטן גורם להזכרות) ברגעים אלו חשוב מאד להמשיך לשמור על קשר עם חברים ומשפחה - הסביבה שמאד רוצה לעזור ולתמוך, אבל לעתים מתביישת להציע, או לא יודעת איך. אם תפתחו עצמכם ותכניסו אותם פנימה - תגלו כמה הם פשוט רק חיכו לזאת. ואני כמובן מצטרפת לעצותיה החכמות של גן חיות: חשוב מאד להזכיר את האב באופן חיובי בכל הזדמנות - לספר, לארגן אלבום תמונות, כשיש להם ציונים טובים לספר כמה לאבא זה היה חשוב. המחשבה שיש להם אבא שנשמר בלבם, מחזקת את הילדים ועוזרת להם להתגבר על האובדן.

 

[אורית41]

ילדי

אכן, האבל טרי מאד. יש געגועים עזים, אבל הם מתפקדים היטב במסגרות השונות. הם גם לא מתמוטטים כשהם רואים אותי בוכה. אני משוחחת איתם ארוכות עליו, כפי שעשיתי לכל אורך תקופת המחלה. תודה על העצות, אני מרגישה מחוזקת בדרכי. תודה, אורית.

 

[לב אם]

../images/Emo24.gif משתתפת באבלכם

תלכו לאט לאט צעד אחר צעד. זכרי, שגם אם הילדים מתפקדים היום יפה, יכולה להיות להם נסיגה אחר כך. לפעמים כשהטראומה מאד טריה , הילדים עדיין לא קולטים את מלוא האובדן, ופתאום ברגע לא צפוי זה מכה ונזכרים (בטח גם לך זה עוד יקרה), כרגע יש סיכוי שיש עוד אפילו חוסר אמון מסויים בכך שהוא באמת לא יחזור. חשוב מאד לשדר להם ולהזכיר להם מדי פעם - שאת שם בשבילם, שמותר להם להרגיש רע ולהתגעגע ותמיד הם יכולים לבוא אליך לשוחח. כדאי אולי גם לבקש מיועצת בית ספר שתשים עין - ותראה איך הם משתלבים ביום יום. יש יועצות שהן פשוט זהב, ויכולות מאד לסייע לילדים בנקודות הקושי (ואם לא - גם אז לא הזיק שהיא מודעת לכך שיש בעיה). תחזיקו מעמד.