מה בהקשר לדברי אילעאי עופרן
"על מה אדרוש השבת בבית הכנסת, אחרי ההלם והצער והזעזוע?
אדבר על הפסוק הכי חשוב בתורה, המופיע בפרשתנו - "היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי".
המאבק הגדול ביותר שלנו, אינו בין ישראל לאומות העולם, לא בין מאמינים לכופרים, גם לא בין מקבלי עול לפורקיו, אלא בין מי שאלוהיו הוא אלוהי המוות לבין מי שמאמין באלוהי החיים.
מתן תורה נכשל, עם ישראל השתחווה לעגל ולא קיבל את לוחות הברית. אך המסר של מעמד הר סיני, החידוש העצום, חסר התקדים הוא שהמפגש עם האלוהים אינו מפגש עם המוות אלא עם החיים. עם ישראל חשש ואמר "אל ידבר עמנו אלוהים פן נמות" אך הקב"ה לימדנו ש"אתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" ושהתורה באה "לחיותנו כהיום הזה".
15 פעם בפרשה חוזרת המילה "אש" כתיאור להתגלות של הקב"ה. כמה נפשות מעוותות סבורות שזו האש השורפת והמכלה ואין הם מבינות כלל כי זו האש המחממת והמאירה.
המילים המנחות של עבודה זרה זו הן - מות יומת, אסור, תועבה ושיקוץ, בעוד עיקרי אמונתו הם - וחי בהם, מצווה, טוב, תמימות ויושר. מוקד אמונתם הוא ביעור ה"טומאה", בעוד אנו עסוקים בהוספת קדושה.
עובדי התנטוס, אל המוות - האוחזים בסכין, באבן, באש ובלהב"ה - עובדי האלילים המודרניים, יודעים אמנם לציין את ט' באב, שכן ימים של אבל וחורבן הם ימי אידיהם, אך אין הם מציינים כלל את ט"ו באב. מה להם ולאהבה, חיבור ומחולות?
בצער ובצרה אנו מתפללים שה' ירחם, מלשון רחם - מקור החיים, החום והאהבה. אלוהיהם של אויבינו אלו, לא מרחם.
והקב"ה מצילנו מידם".
"על מה אדרוש השבת בבית הכנסת, אחרי ההלם והצער והזעזוע?
אדבר על הפסוק הכי חשוב בתורה, המופיע בפרשתנו - "היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי".
המאבק הגדול ביותר שלנו, אינו בין ישראל לאומות העולם, לא בין מאמינים לכופרים, גם לא בין מקבלי עול לפורקיו, אלא בין מי שאלוהיו הוא אלוהי המוות לבין מי שמאמין באלוהי החיים.
מתן תורה נכשל, עם ישראל השתחווה לעגל ולא קיבל את לוחות הברית. אך המסר של מעמד הר סיני, החידוש העצום, חסר התקדים הוא שהמפגש עם האלוהים אינו מפגש עם המוות אלא עם החיים. עם ישראל חשש ואמר "אל ידבר עמנו אלוהים פן נמות" אך הקב"ה לימדנו ש"אתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" ושהתורה באה "לחיותנו כהיום הזה".
15 פעם בפרשה חוזרת המילה "אש" כתיאור להתגלות של הקב"ה. כמה נפשות מעוותות סבורות שזו האש השורפת והמכלה ואין הם מבינות כלל כי זו האש המחממת והמאירה.
המילים המנחות של עבודה זרה זו הן - מות יומת, אסור, תועבה ושיקוץ, בעוד עיקרי אמונתו הם - וחי בהם, מצווה, טוב, תמימות ויושר. מוקד אמונתם הוא ביעור ה"טומאה", בעוד אנו עסוקים בהוספת קדושה.
עובדי התנטוס, אל המוות - האוחזים בסכין, באבן, באש ובלהב"ה - עובדי האלילים המודרניים, יודעים אמנם לציין את ט' באב, שכן ימים של אבל וחורבן הם ימי אידיהם, אך אין הם מציינים כלל את ט"ו באב. מה להם ולאהבה, חיבור ומחולות?
בצער ובצרה אנו מתפללים שה' ירחם, מלשון רחם - מקור החיים, החום והאהבה. אלוהיהם של אויבינו אלו, לא מרחם.
והקב"ה מצילנו מידם".
) על כן: עילאי עדיף טפי.