מה בין אלימות ותכנון ערים?
מצ"ב חומר מעניין ומסקרן (לא אני כתבתי כמובן! לא אתהדר בנוצות אחרים)
אלימות עירונית
הימים האחרונים וההפגנות של בני העדה האתיופית מחייבים אותנו, כעוסקים בתכנון לחשוב מה הקשר בין אלימות למרחב העירוני? מה הקשר של המדינה והרשויות לאלימות? באיזה אופן העיר הבלתי פורמלית משמרת ומלבה אלימות דיאן דייויס, פרופסור לתכנון עירוני ואזורי בבית הספר לעיצוב בהרווארד, עוסקת בשאלות אלו במחקריה. לטענתה, דפוסים של אלימות הם תוצר של החלטות תכנון מודרניסטיות שקידמו סדר עדיפויות חדש של ייעודי קרקע והעדפות בינוי שגרם להעתקה של אוכלוסיות השוליים ממרכזי הערים אל האזורים הפריפריאליים, והניח את המסד לדואליות עירונית שבין העיר הפורמלית לזו הלא-פורמלית.
"דייויס טוענת כי "נוכח ההזנחה של המדינה, תושבי אזורי השוליים העירוניים נאלצו לפנות לשחקנים בלתי חוקיים כדי להבטיח לעצמם את השירותים, המשאבים וההגנה שרשויות התכנון המקומיות והשלטון המקומי לא סיפקו להם". לעיתים קרובות רשויות מקומיות הפגינו סבלנות נוכח פרקטיקות 'העזרה העצמית' הללו מכיוון שאלו סייעו בעקיפין לחיזוק הלגיטימציה של המדינה – כלומר, בהיעדר תכנון שיש בו כדי לתת מענה ובהיעדר של אספקה של שירותים, הלא פורמלי מקבל לגיטימציה לשגשג.
המסקנה העולה היא שמתכננים ומעצבים עירוניים צריכים להשתמש בדמיון שלהם כדי לאפשר לתושבים להפוך ליוצרים אקטיביים של עירוניות יותר אינטגרטיבית ודינמית, בעיר שעובדת עבורם ולא נגדם. מוזמנים לקרא את המאמר המלא מתוך הבלוג אורבנולוגיה בקישור המצורף כאן.
מצ"ב חומר מעניין ומסקרן (לא אני כתבתי כמובן! לא אתהדר בנוצות אחרים)
אלימות עירונית
הימים האחרונים וההפגנות של בני העדה האתיופית מחייבים אותנו, כעוסקים בתכנון לחשוב מה הקשר בין אלימות למרחב העירוני? מה הקשר של המדינה והרשויות לאלימות? באיזה אופן העיר הבלתי פורמלית משמרת ומלבה אלימות דיאן דייויס, פרופסור לתכנון עירוני ואזורי בבית הספר לעיצוב בהרווארד, עוסקת בשאלות אלו במחקריה. לטענתה, דפוסים של אלימות הם תוצר של החלטות תכנון מודרניסטיות שקידמו סדר עדיפויות חדש של ייעודי קרקע והעדפות בינוי שגרם להעתקה של אוכלוסיות השוליים ממרכזי הערים אל האזורים הפריפריאליים, והניח את המסד לדואליות עירונית שבין העיר הפורמלית לזו הלא-פורמלית.
"דייויס טוענת כי "נוכח ההזנחה של המדינה, תושבי אזורי השוליים העירוניים נאלצו לפנות לשחקנים בלתי חוקיים כדי להבטיח לעצמם את השירותים, המשאבים וההגנה שרשויות התכנון המקומיות והשלטון המקומי לא סיפקו להם". לעיתים קרובות רשויות מקומיות הפגינו סבלנות נוכח פרקטיקות 'העזרה העצמית' הללו מכיוון שאלו סייעו בעקיפין לחיזוק הלגיטימציה של המדינה – כלומר, בהיעדר תכנון שיש בו כדי לתת מענה ובהיעדר של אספקה של שירותים, הלא פורמלי מקבל לגיטימציה לשגשג.
המסקנה העולה היא שמתכננים ומעצבים עירוניים צריכים להשתמש בדמיון שלהם כדי לאפשר לתושבים להפוך ליוצרים אקטיביים של עירוניות יותר אינטגרטיבית ודינמית, בעיר שעובדת עבורם ולא נגדם. מוזמנים לקרא את המאמר המלא מתוך הבלוג אורבנולוגיה בקישור המצורף כאן.
