SupermanZW
Well-known member
הדברים הבאים נכתבו ע״י מישהו שאני מכיר, שחי כיום באנגליה:
״
הניתוק הרגשי בין המדינה לאזרח הוא האתגר הגדול ביותר שלנו ברגע שהאזרח מנתק את רגשותיו משטיפת המוח הלאומנית, עיניו נפתחות והוא מגלה שהמדינה במהותה היא בוזזת. היא רעה, אכזרית ונצלנית ולכן יש להגביל את כוחה למינימום. כשהתובנה הזאת ברורה, מתחיל החיפוש לרדיפה אחר האושר הפנימי שלא תלוי באהבת המדינה, המנהיג או האל. אז האלטרנטיבה של הגירה הופכת לאפשרות לגיטימית. "באיזה מדינה אני אזכה לחיים מאושרים יותר?" (התשובה סובייקטיבית).
מה שאנחנו רואים בתקשורת בישראלית (ולא רק), הם עיתונאים שטופי מוח, שנמצאים בדיסוננס קוגניטיבי, הם מבינים שישראל היא מקום רע, אבל מתקשים לשבור את הכללים ולעודד הגירה. כמו אישה מוכה, שחוטפת מכות ומנוצלת, אבל מחפשת סיבה למה בעלה בעצם אוהב אותה, כי המכות, הם סיבה לאהבתו אליה.
סיפורי האנטישמיות שכולם נגדנו, יחד עם קומץ היהודים הדתיים (ברמה הירודה ביותר) שחיים בארצות אחרות שעולים לישראל מטפח להם את המיתוס שהם רוצים להאמין בו.
אני זוכר בביקוריי בפריז, ראיתי מספר חנויות ישנות ועזובות של יהודים-צרפתים, עם מגני דוד או כמה משפטים בעברית, ולמרות שהחנויות היו סגורות וחצי נטושות, יכלתי לדמיין את הבעלים: יהודי צרפתי ודתי, שחי בעולם ישן של מסורות, שלא השכיל להתקדם לעולם המודרני. חייו החברתיים הם בבית הכנסת השכונתי ושמחותיו הם חגי ישראל – ובסופו של דבר הוא הטיפוס הקלאסי להגר לישראל ולנטוש את החנות היהודית שלו בפריז. אלו האנשים שמהגרים לישראל.
יהודים תושבי העולם הגדול שמאסו בדת, לעולם לא יעלו על הדעת להגר לישראל לאחר ביקור אחד בארץ אוכלת יושביה שמקדשת גנרלים, רבנים ואת הרדידות שאפיינית כל כך לישראלים שחושבים שצה"ל ומערכת הביטחון הישראלית, שהם לא יותר מארגוני פשע חוקיים, הם אהבתם הגדולה. הפרחים לצה"ל! אילו הישראלים האלו היו נולדים בעזה, הם ללא חשיבה עצמאית וביקורתית, היו מנפנפים בדגלי פלסטין ומאמינים בתום ליבם שהחמאס, ארגון טרור, הוא המושיע שלהם.
חשיבת המיינסטרים הישראלית כל כך דומה לחשיבה של העזתים הברברים. מבחיל.״
אני תוהה, איפה הוא לא צודק? מה הוא מפספס? האם אתם רואים משהו שהוא לא?
יש משפט אחד שכתב שאני לא מסכים איתו: ״צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית, שהם לא יותר מארגוני פשע חוקיים״ ועם זאת, המסקנות שלו נותרות נכונות. מצד שלישי, אני מבין את המניע שלו לכתוב את המשפט הזה, הוא פציפיסט וסמי-אנארכיסט, אני לא. הרי כשיש מי שמאיים עליך, לא יעזור לך להיות פציפיסט, הבא להרגך השכם להרגו. לגבי סמי-אנארכיזם, גם עם זה אינני מסכים. סמי-אנארכיזם משמעותו שלאף מדינה אין זכות קיום וכל קהילה צריכה להתנהל באופן אוטונומי (בתוך קהילות יש הירארכיה ולכן סמי-אנארכיזם ולא אנארכיזם). הבעיה עם השקפה זו היא שכל קהילה קטנה מכדי שתוכל להגן על עצמה בפני קבוצות גדולות יותר, במיוחד אם הן מאורגנות. לשיטתי, למדינות יש זכות קיום, אך יש להגביל את הממשלות לעסוק רק בענייני חוץ ובטחון, ואת כל שאר הנושאים להשאיר לשוק החופשי, שיטה זו קרויה ״מדינת שומר הלילה״ והיא הגישה הרווחת בקרב ליברטאריאנים, כמוני.
״
הניתוק הרגשי בין המדינה לאזרח הוא האתגר הגדול ביותר שלנו ברגע שהאזרח מנתק את רגשותיו משטיפת המוח הלאומנית, עיניו נפתחות והוא מגלה שהמדינה במהותה היא בוזזת. היא רעה, אכזרית ונצלנית ולכן יש להגביל את כוחה למינימום. כשהתובנה הזאת ברורה, מתחיל החיפוש לרדיפה אחר האושר הפנימי שלא תלוי באהבת המדינה, המנהיג או האל. אז האלטרנטיבה של הגירה הופכת לאפשרות לגיטימית. "באיזה מדינה אני אזכה לחיים מאושרים יותר?" (התשובה סובייקטיבית).
מה שאנחנו רואים בתקשורת בישראלית (ולא רק), הם עיתונאים שטופי מוח, שנמצאים בדיסוננס קוגניטיבי, הם מבינים שישראל היא מקום רע, אבל מתקשים לשבור את הכללים ולעודד הגירה. כמו אישה מוכה, שחוטפת מכות ומנוצלת, אבל מחפשת סיבה למה בעלה בעצם אוהב אותה, כי המכות, הם סיבה לאהבתו אליה.
סיפורי האנטישמיות שכולם נגדנו, יחד עם קומץ היהודים הדתיים (ברמה הירודה ביותר) שחיים בארצות אחרות שעולים לישראל מטפח להם את המיתוס שהם רוצים להאמין בו.
אני זוכר בביקוריי בפריז, ראיתי מספר חנויות ישנות ועזובות של יהודים-צרפתים, עם מגני דוד או כמה משפטים בעברית, ולמרות שהחנויות היו סגורות וחצי נטושות, יכלתי לדמיין את הבעלים: יהודי צרפתי ודתי, שחי בעולם ישן של מסורות, שלא השכיל להתקדם לעולם המודרני. חייו החברתיים הם בבית הכנסת השכונתי ושמחותיו הם חגי ישראל – ובסופו של דבר הוא הטיפוס הקלאסי להגר לישראל ולנטוש את החנות היהודית שלו בפריז. אלו האנשים שמהגרים לישראל.
יהודים תושבי העולם הגדול שמאסו בדת, לעולם לא יעלו על הדעת להגר לישראל לאחר ביקור אחד בארץ אוכלת יושביה שמקדשת גנרלים, רבנים ואת הרדידות שאפיינית כל כך לישראלים שחושבים שצה"ל ומערכת הביטחון הישראלית, שהם לא יותר מארגוני פשע חוקיים, הם אהבתם הגדולה. הפרחים לצה"ל! אילו הישראלים האלו היו נולדים בעזה, הם ללא חשיבה עצמאית וביקורתית, היו מנפנפים בדגלי פלסטין ומאמינים בתום ליבם שהחמאס, ארגון טרור, הוא המושיע שלהם.
חשיבת המיינסטרים הישראלית כל כך דומה לחשיבה של העזתים הברברים. מבחיל.״
אני תוהה, איפה הוא לא צודק? מה הוא מפספס? האם אתם רואים משהו שהוא לא?
יש משפט אחד שכתב שאני לא מסכים איתו: ״צה"ל ומערכת הביטחון הישראלית, שהם לא יותר מארגוני פשע חוקיים״ ועם זאת, המסקנות שלו נותרות נכונות. מצד שלישי, אני מבין את המניע שלו לכתוב את המשפט הזה, הוא פציפיסט וסמי-אנארכיסט, אני לא. הרי כשיש מי שמאיים עליך, לא יעזור לך להיות פציפיסט, הבא להרגך השכם להרגו. לגבי סמי-אנארכיזם, גם עם זה אינני מסכים. סמי-אנארכיזם משמעותו שלאף מדינה אין זכות קיום וכל קהילה צריכה להתנהל באופן אוטונומי (בתוך קהילות יש הירארכיה ולכן סמי-אנארכיזם ולא אנארכיזם). הבעיה עם השקפה זו היא שכל קהילה קטנה מכדי שתוכל להגן על עצמה בפני קבוצות גדולות יותר, במיוחד אם הן מאורגנות. לשיטתי, למדינות יש זכות קיום, אך יש להגביל את הממשלות לעסוק רק בענייני חוץ ובטחון, ואת כל שאר הנושאים להשאיר לשוק החופשי, שיטה זו קרויה ״מדינת שומר הלילה״ והיא הגישה הרווחת בקרב ליברטאריאנים, כמוני.