מה בין משיח לזרימה?
היה היה פעם כפר של יצורים שחיו לאורכו של נהר איתן. כל אחד מהיצורים אימץ לעצמו תנוחה של היצמדות לצמחים או לסלעים על גדת הנהר, ולא העז להרפות את אחיזתו . להיאחז בכל החוזק – זו היתה דרך החיים שלהם, תורתם ומלאכם, ולהתנגד לזרם של הנהר – זה מה שלמדו משחר ילדותם. ביום מן הימים, נעמד אחד היצורים מלוא קומתו על אחד הסלעים והכריז: אני סומך על הזרם שהוא יודע לאן הוא הולך. אני מתכוון להרפות את אחיזתי, ולתת לו לקחת אותי לאן שיקח. אם אמשיך להיצמד, אמות משיעמום. "משוגע" קראו לעברו כל היצורים האחרים. "שחרר את האחיזה, והזרם הזה שאתה כל כך מעריץ יטיח אותך מצד אל צד וירסק אותך על הסלעים, ככה יהיה לך מוות הרבה יותר מהיר מאשר משיעמום.." אבל האמיץ והנועז הזה לא שעה לדבריהם, גמלה בליבו ההחלטה ויהי מה – הוא יתן לזרם לסחוף אותו לאן שיסחף.. נופף לכולם בידו האחת, ותוך כדי שהוא לוקח נשימה ארוכה ועמוקה...שיחרר את ידו השניה... תוך שניות התערבל עם הזרם ונסחף, ובשצף קצף של המים הזורמים נחבט והוטח מצד לצד, נשרט מהצמחיה הפראית וספג מכות בכל חלקי גופו.. היתה לו הברירה להיאחז שוב, לשלוח יד לשיח או לסלע, ולחזור לחיות את חייו כמימים ימימה, חבול אמנם – אבל בחיים... אלא שהוא החליט לא לוותר .. הפקיר את גופו בידי הזרם ונתן לו להובילו. לאט לאט למד להתאים את תנועות גופו לקצב המים ולמד לזרום אתם. כעבור זמן לא רב נרגע הנהר וזרם לו בנחת, במישור, על מי מנוחות. וידידנו ההרפתקן צף לו בהנאה גדולה על הגב, נותן לשמש החמימה ללטף אותו ולהבריא את חבורותיו. ומשני צידי האגם ראה את בני עמו, היצורים הנצמדים, כל אחד מחזיק בחוזקה ענף או סלע, מפחד לשחרר אחיזתו פן יסחף עם הזרם.. והם, היצורים, בראותם אחד משלהם – אמנם זר שלא הכירוהו, אבל ללא ספק אחד משלהם – בראותם אותו שט לו חופשי עם הזרם ושתי ידיו חופשיות, שלא אוחזות ולא נצמדות לכלום, מנופפות לעברם לשלום, קראו בהתרגשות: " נס, נס גדול היה פה!! ראו, הנה המשיח, הנה מושיענו שבא לגאול אותנו מהגורל האכזר שמקבע אותנו למקומנו!!" ומהגדה השניה הריעו בתשובה "המשיח בא, המשיח בא, בוא להציל את כולנו!!" "אינני משיח יותר מכם!" קרא לעברם, "כמוני כמוכם, גם אתם יכולים! הזרם שמח לקחת אותנו אתו, אם רק נעז לשחרר, להרפות... המטרה האמיתית שלנו בחיים היא המסע הזה, עם הזרם. ללמוד אותו, להסתגל לו, לזרום אתו, להתקדם הלאה. לא להיתקע במקום אחד. שחררו, אחיי, הרפו את אחיזתכם !" אבל דבריו נפלו על אוזניים ערלות. הוא המשיך במסעו עם הזרם, והם המשיכו להיצמד ולהיאחז ולרקום סיפורים ומעשיות נפלאות אודות המשיח אשר פעם עבר דרכם, ואולי עוד יחזור פעם, להושיעם.
היה היה פעם כפר של יצורים שחיו לאורכו של נהר איתן. כל אחד מהיצורים אימץ לעצמו תנוחה של היצמדות לצמחים או לסלעים על גדת הנהר, ולא העז להרפות את אחיזתו . להיאחז בכל החוזק – זו היתה דרך החיים שלהם, תורתם ומלאכם, ולהתנגד לזרם של הנהר – זה מה שלמדו משחר ילדותם. ביום מן הימים, נעמד אחד היצורים מלוא קומתו על אחד הסלעים והכריז: אני סומך על הזרם שהוא יודע לאן הוא הולך. אני מתכוון להרפות את אחיזתי, ולתת לו לקחת אותי לאן שיקח. אם אמשיך להיצמד, אמות משיעמום. "משוגע" קראו לעברו כל היצורים האחרים. "שחרר את האחיזה, והזרם הזה שאתה כל כך מעריץ יטיח אותך מצד אל צד וירסק אותך על הסלעים, ככה יהיה לך מוות הרבה יותר מהיר מאשר משיעמום.." אבל האמיץ והנועז הזה לא שעה לדבריהם, גמלה בליבו ההחלטה ויהי מה – הוא יתן לזרם לסחוף אותו לאן שיסחף.. נופף לכולם בידו האחת, ותוך כדי שהוא לוקח נשימה ארוכה ועמוקה...שיחרר את ידו השניה... תוך שניות התערבל עם הזרם ונסחף, ובשצף קצף של המים הזורמים נחבט והוטח מצד לצד, נשרט מהצמחיה הפראית וספג מכות בכל חלקי גופו.. היתה לו הברירה להיאחז שוב, לשלוח יד לשיח או לסלע, ולחזור לחיות את חייו כמימים ימימה, חבול אמנם – אבל בחיים... אלא שהוא החליט לא לוותר .. הפקיר את גופו בידי הזרם ונתן לו להובילו. לאט לאט למד להתאים את תנועות גופו לקצב המים ולמד לזרום אתם. כעבור זמן לא רב נרגע הנהר וזרם לו בנחת, במישור, על מי מנוחות. וידידנו ההרפתקן צף לו בהנאה גדולה על הגב, נותן לשמש החמימה ללטף אותו ולהבריא את חבורותיו. ומשני צידי האגם ראה את בני עמו, היצורים הנצמדים, כל אחד מחזיק בחוזקה ענף או סלע, מפחד לשחרר אחיזתו פן יסחף עם הזרם.. והם, היצורים, בראותם אחד משלהם – אמנם זר שלא הכירוהו, אבל ללא ספק אחד משלהם – בראותם אותו שט לו חופשי עם הזרם ושתי ידיו חופשיות, שלא אוחזות ולא נצמדות לכלום, מנופפות לעברם לשלום, קראו בהתרגשות: " נס, נס גדול היה פה!! ראו, הנה המשיח, הנה מושיענו שבא לגאול אותנו מהגורל האכזר שמקבע אותנו למקומנו!!" ומהגדה השניה הריעו בתשובה "המשיח בא, המשיח בא, בוא להציל את כולנו!!" "אינני משיח יותר מכם!" קרא לעברם, "כמוני כמוכם, גם אתם יכולים! הזרם שמח לקחת אותנו אתו, אם רק נעז לשחרר, להרפות... המטרה האמיתית שלנו בחיים היא המסע הזה, עם הזרם. ללמוד אותו, להסתגל לו, לזרום אתו, להתקדם הלאה. לא להיתקע במקום אחד. שחררו, אחיי, הרפו את אחיזתכם !" אבל דבריו נפלו על אוזניים ערלות. הוא המשיך במסעו עם הזרם, והם המשיכו להיצמד ולהיאחז ולרקום סיפורים ומעשיות נפלאות אודות המשיח אשר פעם עבר דרכם, ואולי עוד יחזור פעם, להושיעם.