מה בפינה: שיחה עם ילדים

[שיחה קוגניטיבית]

מה בפינה: שיחה עם ילדים

שלום הורים. על מה אתם מדברים עם הילדים שלכם?
כמה זמן אתם מצליחים להקדיש לזה? והאם אתם מספיקים לעשות זאת עם כל אחד מהילדים בנפרד?
לפעמים אנחנו רוצים לשמוע אותם ושואלים "איך היה בגן?" אבל מקבלים תשובה סתמית (לשאלה סתמית...) "כיף". לפעמים שעות הפנאי שלנו בכלל מלאות בחוגים, ופעילויות ושגרה של ארוחות ומקלחות ואין זמן לעשות את הדבר הכי טבעי בעולם- לדבר!
בדיוק כדי לענות על הצורך הזה הקמתי לאחרונה אתר רעיונות שקרא שיחה קוגניטיבית, ובו רעיונות לשיחות מאתגרות ומעשירות. השיחות גם נועדו לקדם מיומנויות קוגניטיביות כבר מהגיל הרך כמו סיבה ותוצאה, אנלוגיות וזיכרון.
מוזמנים לבקר ולצבור רעיונות לזמן איכות עם הילדים!
www.kidstalk.co.il

מי אני? שלי שוהם, רעיונאית לשיחות עם ילדים
מדריכת פסיכומטרי כבר 8 שנים ופסיכולוגית קלינית וחינוכית של הילד. עושה עוד המון דברים עם הילדים שלי חוץ מלדבר

מוזמנים לפנות אלי בכל שאלה או רעיון משלכם. אהיה זמינה כאן בימים הקרובים.

 

[ניריתסקוטלנד1]

אני יתחיל במשהוא מעברי,

בתור ילדה וגם נערה, לא היה לי על מה לדבר עם ההורים שלי

זה היה מאוד מביך. אני חייבת להגיד שאני קיבוצניקית וגדלתי בבית ילדים, ולכן כל מושג המשפחה הוא מאוד מאוד שונה, ועדין, נשבעתי לעצמי - לא בבית סיפרי!!!

מאז שבוני נולדה, אולי בעצם כשהיא עדין היתה בבטן, דיברתי איתה. סיפרתי לה על היום שלי, סיפרתי דברים מצחיקים וכל מיני דברים שהיו רלוונטים לפי גילה.

בגילאים הצעירים לא שאלתי אף פעם איך היה בגן? שאלתי שאלות כמו, מה עשית היום? ממה הכי נהנת? עם מי שיחקת? וכד'. היום אני יכולה לשאול אותה איך היה לה היום והיא "מבינה" איזה מן תשובה לתת. יש לנו חברים שהבת שלהם בת 4. אני שואלת אותה מה היא עשתה היום בגן? היא לא זוכרת. היא לא יודעת/יכולה לענות לי. זה מאוד מאוד מפתיע אותי, ומאוד חבל לי. אף אחד לא מתענין איך עבר היום שלה.

הזמן הכי מתאים לשיחות הוא בדרך לביה"ס וחזרה. היום זה רק חזרה, כי בוני הולכת לביה"ס לבד. יש לנו 10/15 דקות שלרוב אנחנו שתינו. משום מה בתקופה האחרונה בוני לא ממש רוצה לדבר על היום שלה בזמן הזה, ואני מכבדת את זה. דברים גם עולים בזמן ארוחת הערב. אנחנו אוכלים יחד, וזה זמן מעולה לספר סיפורים מהיום של כל אחד מאיתנו. יש לי הרבה זמן עם בוני (ילדה יחידה) וממש לא חסר זמן לדבר, ולשמחתי אצלנו אפשר לדבר על הכל.

שאלה - אשמח לשמוע לגבי הילדה בת ה-4 שסיפרתי למעלה. היא בת של חברים, ואנחנו נפגשים כמעט כל יום אחרי סיום בית הספר. מהכירות עם ההורים שלה, ממש לא מענין אותם לדעת מה היה במשך היום. זה לא אומר שהם לא מתענינים בה, אבל התקשורת שם אחרת. האם זאת הסיבה שילדה לא יודעת לענות לי, כי היא לא תרגלה את זה, או שאולי יש סיבות אחרות?

 

[שיחה קוגניטיבית]

לדעתי זו לא סיבה להצטער.

שלום נירית,
מהתיאורים שלך על הביחד עם בוני נשמע שבהחלט יש לכן ערוץ תקשורת פתוח. שתיכן עושות בו שימוש, וטוב גם לשמוע שאפשר לכבד אי-עשיית שימוש. מקסים לשמוע שהיית מדברת איתה עוד כשהיתה בבטן...
אני חושבת שכל הורה וילד מפתחים שפה משלהם (בפסיכולוגיה, צמד של הורה וילד נקרא "דיאדה") אני יכולה ממש לראות איך הורה מסוים מדבר עם ילדו הראשון אחרת ממה שמדבר עם ילדו השני. הסיבה לכך היא שהשוני נובע ממאפייני האישיות של הילדים ולא רק בהורים, ובאיך שהיו רוצים שתיראה התקשורת בבית. (כלומר זה תלוי גם בילדים ולא רק בנו!)
הילדה בת ה-4 שהזכרת נמצאת בדיאדה עם הוריה השונה באופן התקשורת מהדיאדה שלכן. יכול להיות שהם לא מדברים על חוויות מהעבר אלא מפרטים ומעצימים את ההווה. במקום לברר מה היה ואיך היה בגן- מדברים על הכאן והעכשיו, מתוך תפיסה שבבית אנחנו ביחד בבית ושהגן יישאר בגן. אפשר לברר זאת בקלות אם תנסי לשאול אותה שאלה על משהו שהיא משחקת בו כרגע. אם היא תצליח לתת לך תשובה מפורטת ומובנת, סימן שעלינו על העניין

זה לא אומר שלהורים שלה לא חשוב איך עבר היום שלה, אלא שהם מאמינים שאם היה משהו ראוי לציון היא תספר להם מיוזמתה. ושאר הזמן הם מעדיפים לדבר ביניהם על המתרחש ביניהם באותו רגע.

ובהקשר אחר, האתר שלי נותן רעיונות לשיחות קוגניטיביות עם ילדים ולא סתם שיחות. השיחות הקוגניטיביות מטרתן לשפר מיומנויות חשיבה. מה דעתכם על זה?

 

[מיכצוקית]

מאוד מעניין

מה שאת כותבת,
אני ממש רואה את זה בבית.
הגדולה שלי (12) ילדה סגורה ומופנמת שאם אין לה משהו מיוחד לספר,
לא תספר,
והבת האמצעית שלי יכולה לדבר בלי סוף על כל דבר.
לא מזמן הן היו בטיול ביחד,
הגדולה חזרה ואמרה - הלכנו הלכנו הלכנו אחר כך המדריכה דיברה ואז שוב הלכנו והלכנו והלכנו,
האמצעית חזרה וסיפרה בפרוט איך היה ללכת ולמי היא נתנה יד, ושאחכ היא החליפה ותיאור מפורט של מה המדריכה אמרה.
זה כל פעם מפתיע אותי מחדש איך הילדים שלנו הם לא (!) ראי שלנו,
ואיך אנחנו יכולים לתת להם המון ולעזור להם להתעצב אבל בסוף,
יש להם את האופי שלהם והיכולות שהם מסגלים לעצמם מתוך כך.
&nbsp
בכל אופן,
אני חייבת לעוף ללימודים אז תודה על הנושא המרתק ולהשתמע בהמשך

 

[alphadelta]

שיחות

דבר ראשון השאלה איך היה בגן מאד גדולה ומופשטת. שאלה כמו רכבת על התלתאופן? או האם הגננת דיאנה סיפרה סיפור על רכבת? הרבה יותר מתאים לקטנטנים. הרבה גנים מפרסמים מה מתוכנן לאותו שבוע וזו הזדמנות לשאול את הילד שאלות יותר ספציפיות.
אפשר תמיד לחלוק מהיום שלנו כהורים. לא חייבים משפטים כמו ה*#* מיחסי אנוש שוב טעתה. אבל להגיד לא קיבלתי את הטופס שחיכיתי לו והרגשתי תיסכול /כעס/ עלבון אפשר לחלוק בזמן ארוחת ערב גם עם אחד המשתתפים פעוט.
מקלחת וארוחה משפחתית הם דווקא זמן מעולה לזמן איכות עם קטנטנים ( שלי כבר גדולים, אז זה רק זמן ארוחה...) וזמן נהדר לשיחות זה דווקא זמן הנסיעה באוטו. יש משהו בישיבה ברכב, כשהם לא רואים את הפנים שלנו שגורם להם לשאול שאלות מ ד ה י מ ו ת.
כשמקריאים להם סיפור זה גם זמן נפלא לשאול שאלות.
אציץ מאוחר יותר באתר שלך. נראה מסקרן
שבת שלום לכולם.

 

[שיחה קוגניטיבית]

מסכימה מאוד.

לגבי שיתוף בחוויות שלנו- זה באמת נכון לחלוק איתם. אני רואה איך הילדים שלי מרותקים כשאני מספרת להם חוויות משלי, הם מסתקרנים ושואלים שאלות. זה עבורם חלון הצצה לעולם שלי שבו הם לא נמצאים, ודרך להראות להם איך אנחנו מפרשים את המציאות סביבנו, ואיך אנחנו מגיבים אליה. (אפשר לציין את הרגש שהרגשתי, ואפשר לפרט גם מה עשיתי בעקבותיו)
האתר שלי קם בעקבות הבן שלי שמאוד קשה לדובב אותו על חוויות ורגשות, ואחרי הרבה ניסיונות החלטתי קצת להרפות, ולדבר איתו על דברים אחרים. הפסיכומטרי היה בשבילי השראה לרעיונות שיחה, ובאמת הצלחתי להעביר איתו שעות של כיף עם שיחות כמו שיש באתר!
הכיף הוא שמאז שהרפיתי, הוא בעצמו יוזם הרבה יותר סיפורים על איך היה לו בגן (לשמחתי הרבה!)