מה בפינה אחים.

[ניריתסקוטלנד]

מה בפינה

אחים.

היחסים בין האחים במשפחה ומה זה עושה לנו, ההורים הוא הנושא שלנו היום. נושא חשוב בעיקר שכל הילדים מבלים יחד את חופשת הקיץ.
זה נושא טעון מאוד, מה קורה אצלכם?

האם יש לכם אחים? איך היחסים ביניכם היום כבוגרים? מה אתם זוכרים מהיחסים איתם בילדותכם? (מה הבדל השנים ביניכם ואיזה מינים).

במשפחה האישית שלכם, איזה משפחה רציתם/תכננתם, מספר ילדים ומרווח השנים ביניהם. מי במשפחה שלכם נכון להיום? האם מתכננים עוד?

למה הפסקתם במספר הילדים שיש לכם? (לי יש ילדה אחת, אחרת הפסיק במס' 4)

איך הילדים שלכם מסתדרים ביניהם בדרך כלל? (רבים/חברים/מתעלמים) האם יש שינוי ביחסים ביניהם כשהם גדלים?

על מה הילדים שלכם רבים ואיך? (ויכוחים, מכות, צעקות, ניבולי פה)

מתי אתם מתערבים כשהילדים רבים? מהם הקווים האדומים שלכם?


שתפו בטיפים שעוזרים לילדים שלכם לשתף פעולה ולהתנהג יפה ביחד. וכרגיל, כל דבר אחר בנושא יתקבל בברכה.


מצ"ב שתי כתבות מענין בנושא:
מדריך: איך יוצרים יחסי קירבה בין אחים.
יחסים בין אחים.

 

[פרפרי אהבה]

וואו וואו וואו איזה נושא בחרת הפעם

אני בת זקונים ויש לי עוד אחות בכורה ואח אמצעי.
אחותי ואני היינו פעם מאוד קרובות, לצערי התרחקנו כי השילוב בין אחות קטנה מאוד רגישה לאחות גדולה מאוד מאוד מאוד מאוד ביקורתית פשוט לא עבד. עם השנים וההתבגרות שלי למדתי לענות לה, להיות אסרטיבית ולדעת איך להתמודד איתה אבל זה לא פשוט. היא גם גרה בחו"ל ובמקום שזה יקרב ביננו רגע לפני הרילוקיישן- פשוט אי אפשר לדבר איתה

זה אחד הדברים שהכי כואבים לי

אחי הוא למל"מ-לא מזיק לא מועיל. אין קשר קרוב כל כך. בד"כ עושה/מדבר שטויות בדיוק כשמנסים להיות רציניים ואי אפשר ממש לדבר איתו.

מקווה שיהיו לי כמה ילדים ועם קשרים קרובים אחד עם השני. למדתי המון מהיחסים ביננו על מה הייתי רוצה לשים דגש.

 

[ניריתסקוטלנד]

עונה.

יש לי 3 אחים גדולים. יש בינינו מרווחים של כ-3 שנים, ככה שביני לבין אחי הגדול, יש 12 שנה. בנוסף גרנו בקיבוץ עם לינה משותפת, דהיינו הילדים ישנים בבתי ילדים, ככה שהקשר בין האחים, בתור ילדים היה מאוד רופף. דווקא כאשר גדלנו נוצר קשר מקסים בין כולנו, למרות הגיסות

האמת שלא חשבתי על נושא כמות הילדים שאני רוצה, אבל כן חשבתי על יותר מילדה אחת. בפועל נכנסתי להריון בגיל 40, ובעלי מבוגר ממני, עם 2 ילדים גדולים מנישואין קודמים, ככה שילדה אחת, זה מה שיש

אני חייבת להגיד שהרבה פעמים חבל לי על בוני, שהיא ילדה יחידה. לעומת זאת, כאשר אני רואה את מה שקורה לפעמים בין אחים, והקושי של ההורים להתחלק בין הילדים וריבים בלתי פוסקים - דהייני

אני מרגישה שזכיתי בילדה מקסימה. אני תמיד שמחה על חברים של בוני שבאים לבקר, אבל בסופו של דבר, לבוני יש אותנו לעצמה והיא מרכז חיינו

 

[noaronen1]

חלומות ומציאות

האם יש לכם אחים? איך היחסים ביניכם היום כבוגרים? מה אתם זוכרים מהיחסים איתם בילדותכם? (מה הבדל השנים ביניכם ואיזה מינים).
אני הרביעית מארבעה ויש הבדל מאוד גדול ביני לאחים שלי (הם מאוד קרובים בגיליים וביני לבינם יש 12 שנים, 8 שנים ו- 7 שנים) במשך שנים הייתי בת יחידה בבית, הם היום בתיכון אני ביסודי, הם בצבא אני ביסודי/חטיבה, הם באוניברסיטה אני... הם אחרי עם ילדים ואני בלי בן זוג באוניברסיטה. הם בישראל ואני גרה בארה"ב = בקיצור הבנתם את הדינמיקה...


במשפחה האישית שלכם, איזה משפחה רציתם/תכננתם, מספר ילדים ומרווח השנים ביניהם. מי במשפחה שלכם נכון להיום? האם מתכננים עוד?
החלום שלי היה שהילדים יהיו קרובים בגיל כדי שיהיו חברים קרובים כמו שהאחים שלי ושלא יעברו את מה שאני עברתי וכך שני הגדולים שלי מאוד קרובים - יש ביניהם שנה וחצי ועם הקטן קצת חיכיתי ויש בינו לאמצעית 4 שנים.


למה הפסקתם במספר הילדים שיש לכם? (לי יש ילדה אחת, אחרת הפסיק במס' 4)
תמיד רציתי 3, לזמן מסויים חשבנו שנעצרים במספר 2, אבל אז חזרנו ל-3 וזו ההחלטה הכי טובה שעשיתי. הוא החיוך והאושר של המשפחה.
למה לא עברתי ל-4 - כי לא בא לי לחזור לחיתולים וכי אני מודה שהרגשתי ירידה כלכלית ממספר 2 למספר 3.

איך הילדים שלכם מסתדרים ביניהם בדרך כלל? (רבים/חברים/מתעלמים) האם יש שינוי ביחסים ביניהם כשהם גדלים?
אז ככה - זו סיבת החלומות - רציתי שקרבת הגיליים תגרום לגדול ולאמצעית להיות חברים קרובים ואכן עד שהאמצעית היתה בת 4 הכל היה מעולה - בכל התמונות הם מחזיקים ידיים ואז שינוי בעלילה - ריבים ורבים.
לה נמאס שהגדול מתמרן אותה ומאזן הכוחות השתנה כי נולד אח קטן והיא נעשתה האמא השניה שלו (עד היום היא מדהימה אליו)

על מה הילדים שלכם רבים ואיך? (ויכוחים, מכות, צעקות, ניבולי פה)
בעיקר הצקות קטנות, ללחוץ על כפתורים אחד של השני, לעשות בכוונה וכמובן לא פייר שאמא נתנה לו ולא לה..
ולפעמים הם רבים כדי לקבל תשומת לב.
ריבים בפה כמעט ולא מכים כי הם יודעים שאצלנו יש עונש רציני על מכות.

מתי אתם מתערבים כשהילדים רבים? מהם הקווים האדומים שלכם?
רק אם יש מכות, או אם מציקים בכוונה למישהו יותר קטן ועושים בשימוש של כח של קטן מול גדול.
אני הודעתי שאני לא מתערבת אלא אם כן אראה מכות ואני עושה את כל המאמצים להחזיק את עצמי בנושא

שתפו בטיפים שעוזרים לילדים שלכם לשתף פעולה ולהתנהג יפה ביחד. ו
הממממ:
אני חושבת שהם יודעים בדיוק מה לוחץ לנו על הכפתורים. למדתי שאם בכל פעם אני בוחרת בטקטיקה חדשה שקראתי או שמעתי מחברה זה לא עובד. אני צריכה לבחור דרך שבעלי ואני מסכימים עליה - לעדכן את הילדים שכך זה עובד אצלנו בבית ואז לעבוד לפי הגישה שהחלטנו עליה. כשהילדים יודעים איך דברים יראו הם מתיישרים.
אצלנו יש קו אדום על שני דברים בלבד:
1. מכות או דיבור מאוד מאוד אלים
2. דיבור לא מכובד למבוגרים - שנעשה קצת בעיה עם הגדול
ועל זה נלקח זמן מסך או שהולכים לישון מוקדם.
כשיודעים אין ויכוחים וגם יש בחירה אם באמת שווה להרים יד...
ואני חייבת לציין שמעולם לא ראיתי בבית שלי מכות אלימות בצורה קיצונית. דחיפה פה או שם... ואני מקווה שלא פתחתי פה לשטן....

 

[קסם מעשית]

אצלנו

האם יש לכם אחים? איך היחסים ביניכם היום כבוגרים? מה אתם זוכרים מהיחסים איתם בילדותכם? (מה הבדל השנים ביניכם ואיזה מינים). אני הבכורה מתוך 3 בנות. ההפרש ביני לבין האמצעית 4.5 שנים, וביני לבין הקטנה 9 שנים. בתור ילדה, אני כמעט ולא זוכרת את האמצעית, אני זוכרת שהיא הציקה לי ותמיד הייתה ברקע - גנבה לי איפור, קראה לי ביומן, חיטטה לי במגירות, אבל זכרונות אמייתים ממנה יש לי רק מתחילת גיל הנעורים שלי, היא הייתה בערך בת 8-9. מאז ועד שעזבתי את הבית היינו חברות טובות, ואז התרחקנו, והיום הקשר שלנו מסתכם בשיחות ביומהולדת של הילדים. המילה הראשונה של אחותי התינוקת הייתה השם שלי, והיא גם קראה לי אימא תקופה די ארוכה, וככה זה היה מאז ומעולם, היא התינוקת הראשונה שלי. מערכת היחסים שלי איתה מדהימה, היא אחותי, חברה הכי טובה שלי, אשת סודי, לפעמים אנחנו רבות כמובן, אני מחכה ליום בו היא תבוא לגור לידי.

במשפחה האישית שלכם, איזה משפחה רציתם/תכננתם, מספר ילדים ומרווח השנים ביניהם. מי במשפחה שלכם נכון להיום? האם מתכננים עוד? אני רציתי משפחה גדולה, 4-6 ילדים, יותר בנים מבנות, או רק בנים, ממש לא חשבתי על הפרש בשנים כי מהניסיון האישי שלי זה לא משנה בכלל...... אבל החלום לא עבר את מבחן המציאות, וכרגע יש 2 בנות, בהפרש של שנתייים וחודשיים.

למה הפסקתם במספר הילדים שיש לכם? (לי יש ילדה אחת, אחרת הפסיק במס' 4). לא הפסקתי. כרגע מתאים לי רק 2, אולי בעתיד יתאים לי יותר, ואולי לא, כרגע אני לא ממש חושבת על זה.

איך הילדים שלכם מסתדרים ביניהם בדרך כלל? (רבים/חברים/מתעלמים) האם יש שינוי ביחסים ביניהם כשהם גדלים? הבנות שלי חברות הכי טובות. הן מקסימות ומהממות, ורק היום בערב הן המחיזו לי את כל השירים מפרוזן, ליבי נמס. סה"כ, הן חברות הכי טובות. הן לא גדולות, אבל גם לא קטנות, בנות 7 ו - 4.5, ומאוד מעניין לראות את הדינמיקה בינהן, הקטנה נעזרת בגדולה, הגדולה מובילה במעשי קונדס, כיף לראות את הדינמיקה שלהן ביחד.

על מה הילדים שלכם רבים ואיך? (ויכוחים, מכות, צעקות, ניבולי פה). הן רבות על שטויות כמו מי יכנס לאוטו ראשון או מי יכניס את השוקלד לארון, או על דברים מאוד חשובים (להן כמובן, אלוהים עדי כמה אני משועממת מהריבים שלהן) מי תעזור לי, מי תלך עם אבא לחנות, ומי תתן מים לחתולים....... הן משגעות פילים מקצועיות. הן צועקות, צווחות, מייללות, בוכות, ורוקעות ברגליים.

מתי אתם מתערבים כשהילדים רבים? מהם הקווים האדומים שלכם? אני מתערבת שהצעקות מחרישות אוזניים או שגולשים לאלימות כמו משיכות שיער/יריקות (קורה לעיתים נדירות לשמחתי). הרבה פעמים שהן באות אלי אני מבקשת מהן שיפתרו את הבעיה בעצמן, רוב הזמן זה עובד טוב.

 

[Mottek]

המשפחה שלי

האם יש לכם אחים? איך היחסים ביניכם היום כבוגרים? מה אתם זוכרים מהיחסים איתם בילדותכם? (מה הבדל השנים ביניכם ואיזה מינים).
אני הבכורה ויש לי עוד שתי אחיות צעירות ממני במרווח של 4.5 שנים בין כל אחת (כך שביני לבין הקטנה יש 9 שנים הפרש).
בתור ילדים אני והקטנה היינו מאוד קרובות והסתדרנו מצויין ביחד. אני והאמצעית היה סיפור אחר לגמרי. אי אפשר היה להשאיר אותנו ביחד בחדר בלי שנתחיל לריב ולא סבלנו אחת את השניה.
היום, הסיפור שונה לגמרי. היחסים ביני לבין הקטנה התקררו מאוד. קשה לי לדבר איתה, אני לא מוצאת איתה שפה משותפת יותר והיא מאוד סגורה ומופנמנת. להוציא ממנה מידע או רגש או משהו זה מאוד קשה עד לכמעט בלתי אפשרי כי היא לא משתפת בכלום. לעומת זאת עם האמצעית היחסים בינינו מאוד קרובים, וזה התחיל אחרי שאני הייתי בצבא והיא כבר היתה בתיכון. אני חושבת שקשור לבגרות של שתינו. בכל מקרה, אני והיא מאוד קרובות וגם אם אנחנו לא מדברות הרבה בטלפון, אני מרגישה שאנחנו יכולות לספר אחת לשני את הכל.

במשפחה האישית שלכם, איזה משפחה רציתם/תכננתם, מספר ילדים ומרווח השנים ביניהם. מי במשפחה שלכם נכון להיום? האם מתכננים עוד?
תמיד פינטזתי על 3-4 ילדים, כאשר די היה ברור לי שיהיו שלוש. למה? כנראה כי זה מה שהייתי רגילה לראות. היו המון משפחות עם 3 ילדים וזה נראה לי הכי נורמלי שיש.
למה 4? כי זה נראה לי אחלה מספר. בעיקר עם עושים שני ילדים צמודים, מחכים כמה שנים, ואז עוד שניים צמודים.
כיום יש 3 בנים. אחד בן 12 ואז חיכינו כמה שנים לפני שהאמצעי הצטרף והוא בן 5 ואז שנתיים וחצי אחר כך נולד הקטן.

למה הפסקתם במספר הילדים שיש לכם? (לי יש ילדה אחת, אחרת הפסיק במס' 4)
אני מבחינתי הייתי עושה עוד ילד בכיף, אבל בעלי מטיל וטו ולא מוכן לשמוע על זה. חלק מזה זה השיקול הכלכלי והמקום בבית.
הגעתי למסקנה שאחד היה קל. שני ילדים, לא נורא. שלוש ילדים??? זה כבר הפיל את הכף! העבודה בלהיות הורה לשלושה ילדים הרבה יותר קשה משניים. וזה לא בגלל שיש יותר ילדים מאשר הורים, אלא יותר מפני שצריך להתחלק לשלוש ילדים בו זמנית ושלכל אחד יש צרכים שונים.

איך הילדים שלכם מסתדרים ביניהם בדרך כלל? (רבים/חברים/מתעלמים) האם יש שינוי ביחסים ביניהם כשהם גדלים?
נהדר, באמת שאין תלונות (טוב, בדרך כלל). הם בדרך כלל משתפים פעולה ומשחקים יפה ביחד, הם תמיד היו ככה וזה מחמם את הלב.

על מה הילדים שלכם רבים ואיך? (ויכוחים, מכות, צעקות, ניבולי פה)
טוב, על מה לריב לא חסר (ואל תטעו, הם רבים). מי מגיע קודם. מי מקבל את הכוס הכחולה. מי שיחק עם צעצוע קודם. X לא נותן לי תור. אני רוצה גם!
הריבים הם רק בויכוחים ומילים עם המון X דדדדייייייייייייי!!!!!

מתי אתם מתערבים כשהילדים רבים? מהם הקווים האדומים שלכם?
אני מנסה להתעלם ושיסתדרו לבד. לימדתי אותם שיש להם אפשרות לעשות תורות, או שאחד מהם יקח משחק אחר, או שיצאו פשרה אחרת שמקובלת עליהם. כשהם באים אלי אני מזכירה להם שהם צריכים להסתדר לבד. בדרך כלל הם מצליחים למצוא פתרון.
מבחינת הקווים האדומים שלי, אני לא מרשה מגע פיזי שזה כולל מכות, דחיפות, נשיכות וכיוצא בזה.
אני גם לא מרשה קללות ולא מקובל עלי דיבור לא מכובד. שזה כולל מילים כמו מטומטם ושאר פנינים.

שתפו בטיפים שעוזרים לילדים שלכם לשתף פעולה ולהתנהג יפה ביחד. וכרגיל, כל דבר אחר בנושא יתקבל בברכה.
אני תמיד מזכירה להם שאנחנו משפחה ושהם אחים ושגם אם לפעמים מרגיזים/מעצבנים אותנו אנחנו תמיד ביחד ואוהבים אחד את השני מאוד.
בכלל, משפחה אצלי זה ערך עליון.

 

[קסם מעשית]

אני קראתי את הפסקה הראשונה שלך 5 פעמים

וחשבתי לעצמי "מה היא העתיקה ממני?!" אנחנו ממש דומות בעיניין האחיות, לפחות בראשית דרכנו.

ואני תמיד אומרת לבנות שהמתנה הכי גדולה שיכולתי לתת להן זו אחות, ושהן חברות הכי טובות, גם שכועסים, ושונאים, ורוצים להיות לבד, אחות תמיד תהיה שם.

 

[Mottek]

נכון צודקת. לא שמתי לב. איזה קטע!

 

[קוף מקליד]

אחים ואחיות

האם יש לכם אחים? איך היחסים ביניכם היום כבוגרים? מה אתם זוכרים מהיחסים איתם בילדותכם? (מה הבדל השנים ביניכם ואיזה מינים).
יש לי שני אחים, גדול וקטן. הרווחים בינינו גדולים יחסית - הבכור גדול ממני ב-6 שנים והקטן צעיר ממני ב-8 שנים, ז"א שהפער ביניהם הוא כבר 14 שנה! הקטן תמיד היה התינוק של המשפחה ורק בשנים האחרונות כשהוא כבר בוגר נהיה בינינו קשר משמעותי. אני הרי כבר עזבתי את הבית כשהוא היה רק בן 11. עם הגדול היו לי יחסים מורכבים בתור ילדה, אני הייתי מאוד מרדנית והוא היה המבוגר האחראי. עם השנים שנינו זזנו קצת והיום אנחנו חברים קרובים מאוד מאוד, ממש חבל שאנחנו לא גרים באותה ארץ.

במשפחה האישית שלכם, איזה משפחה רציתם/תכננתם, מספר ילדים ומרווח השנים ביניהם. מי במשפחה שלכם נכון להיום? האם מתכננים עוד?
יש לנו שני ילדים, 14 ו-6. הייתי רוצה עוד ילד אחד וקיוויתי לרווח יותר קטן בין הקטנה למספר 3, אבל לא הצליח

עכשיו לא מתאים לי להיכנס להריון אבל אני מקווה שבשנה הבאה נצליח, אם כי הפער כבר שוב יהיה גדול מאוד. נו, יש לזה גם יתרונות.

איך הילדים שלכם מסתדרים ביניהם בדרך כלל? (רבים/חברים/מתעלמים) האם יש שינוי ביחסים ביניהם כשהם גדלים?
הם מסתדרים כמו אחים. בגלל פער הגילים הגדול הם לא מתחרים על אותם משאבים כמעט בשום תחום ובאופן כללי מסתדרים די טוב. הגדול לוקח אחריות, מרדים אותה לפעמים כשאנחנו יוצאים ועוזר לה כשצריך. הקטנה מעריצה את הגדול ואוהבת אותו נורא, אבל הוא בגיל שבו קשה לחבק אותו... היא מציירת לו ציורים בסגנון "האח הגדול הכי טוב בעולם". אבל כן, לפעמים הם רבים על שטויות או מקניטים אחד את השני ממש בכוונה. לפעמים הגדול פשוט מסתגר בחדר שלו ולא מרשה לקטנה להיכנס, אבל בעיני זו זכותו הטבעית כמתבגר...

על מה הילדים שלכם רבים ואיך? (ויכוחים, מכות, צעקות, ניבולי פה)
אוי, על מה לא... הגדול לא יכול לסבול קולות לגימה ולעיסה בזמן הארוחה והם מתקוטטים על זה בלי סוף. הוא גם נורא קפדן איתה בענייני נימוסי שולחן (הוא כבר שכח איך הוא אכל כשהיה בן שש...). לפעמים היא שרה או מנגנת בפסנתר כשמתחשק לו שקט. הם רבים על מקום במושב האחורי באוטובוס. לפעמים הוא מקניט אותה או מטיף לה מוסר אפילו שמיליון פעמים ביקשתי ממנו לא לנהל אותה כשאני בסביבה, כי אני אחראית על בטחונה.

מתי אתם מתערבים כשהילדים רבים? מהם הקווים האדומים שלכם?
הקווים האדומים שלי די גמישים. לפעמים אני פשוט נותנת להם לריב. לעתים קרובות המריבה שלהם משגעת אותי ואני קוראת לאחד מהם, לרוב לקטנה, לבוא לעזור לי במה שאני עושה באותו רגע כדי להפריד. לעתים נדירות הגדול תופס אותה ומזיז אותה מעצמו פיזית, ואז היא צורחת שכואב לה. אני חושבת שזה בעיקר העלבון וההשפלה, ובכל מקרה אני לא מרשה לו לנצל את יתרונו הפיזי עליה. הקווים האדומים באמת: אם הגדול אומר לה משהו שעלול להותיר בה חותם אח"כ (למשל: אוי, לעלות לכיתה א' זה נורא מפחיד), אם הקטנה לא מפסיקה להציק אחרי שהוא ביקש ממנה בנימוס כמה פעמים, אז אני מתערבת. פעם הייתי מתערבת בכל פעם שהקטנה בכתה, עד שקרו כמה דברים:
- היא גדלה והחלטתי שהיא מסוגלת להתמודד
- הבנתי שזה שהיא בוכה לא אומר שהיא צודקת
- היא התחילה לבכות כאמצעי תקשורת ולא כי משהו באמת נורא קרה

אז עכשיו לפעמים היא צועקת ומתרגזת ואז זה עובר.
אבל חלק ניכר מהזמן הם די מקסימים ביחד, תענוג לראות אותם משוחחים ואת הגדול מעודד אותה לדבר בעברית.

 

[שירלי של 4]